יום רע מאד לחסידי מצלמות המהירות: נתונים פנימיים של משטרת בריטניה, אשר פורסמו רק לאחר פניה באמצעות חוק חופש המידע, מוכיחים שהסיבה האמיתית לרוב תאונות הדרכים לא קשורה למהירות הנסיעה אלא למגבלת המוח האנושי בפיענוח תמונת המציאות.
בניגוד מוחלט לדרך הפרימיטבית שבה מוגדרות בישראל הסיבות לתאונות דרכים – למשל "סטייה מנתיב נסיעה" שהיא בכלל תוצאה ולא סיבה – משטרת התנועה הבריטית הגדירה 77 גורמים לתאונות, ובכל חקירה של תאונת דרכים נדרשים השוטרים לבחור עד שישה מהם כגורמים לתאונה הספציפית.
'המכון לנהגים מתקדמים' (IAM) בבריטניה פנה לאחרונה אל משרד התחבורה הבריטי באמצעות שימוש בחוק חופש המידע, וכך חשף את הרשימה ואיתה גם את הסיבות הראשונות במעלה ליותר מ-30,000 תאונות דרכים בשנה על כבישי בריטניה.
ניתוח הנתונים המלאים האחרונים, שמתייחס לשנת 2013, מגלה שהסיבה המובילה מבין כל הסיבות שנמנו על-ידי חוקרי התאונות היא "כישלון להסתכל כראוי" (Failure to look properly), והשילוב השכיח ביותר מבין כל גורמי התאונות – שאחראי ל-7% מסך התאונות, הוא יחד עם סיבה שמוגדרת כ"כשלון בשיפוט נתיב הנסיעה או מהירותו של נהג אחר (Failed to judge other person's path or speed).
השילוב השני ברמת השכיחות שלו, שאחרי ל-5% נוספים מכלל התאונות, הוא בין 'כישלון להסתכל כראוי' לבין 'רשלנות, פזיזות או מצב בו נהג מיהר' (Careless, reckless or in a hurry).
אותו 'כישלון להסתכל כראוי' מחובר גם לסיבה השלישית בחשיבותה, שאחראית ל-4% מן התאונות, אם כי כגורם המשני בשילוב – יחד עם 'תמרון או פניה לקויים' (Poor turn or manoeuvre), וכגורם משני גם עם סיבות אחרות.
במילים אחרות, 'כישלון להסתכל כראוי' נקבע כגורם העיקרי או המשני בלפחות 19% מתאונות הדרכים בבריטניה.
מגוון רחב של סיבות גורם לכך שנהגים "לא מסתכלים", וחוקרים רבים מדגישים שבתוך ההגדרה "להסתכל" חשוב לשים לב דווקא ל"לראות", משמע להבין את מה שמסתכלים עליו.
במילים אחרות, אדם יכול לראות משהו ברמה הפיזית, אבל לא להיות מסוגל "לעכל" או לנתח את מה שהוא רואה ברמה המנטלית, וזה עלול לקרות בגלל הסחת דעת, עייפות, שכרות, פזיזות או מגוון רחב של סיבות אחרות.
כאשר יורדים עוד במורד דירוג הסיבות לתאונות מגלים גורמים קוגנטיביים נוספים לתאונות – כלומר גורמים שקשורים בתפישה האנושית ולאו דווקא בכוונה הפלילית של נהגים.
לאדם, אף לנהג המיומן ביותר, מאד קשה לשמור על ריכוז מוחלט במהלך כל משך הנהיגה, וכאשר לאובדן הריכוז נוספים גורמים אחרים – בהם גם כאלה שכן חלה לגביהם אחריות פלילית (הסחת דעת כתוצאה מכתיבת הודעת טקסט, נהיגה במהירות לא סבירה, נהיגה תחת השפעת חומרים מטשטשים וכיוצא באלה) – הסבירות לתאונה עולה במידה רבה מאד.
אחת העובדות המעניינות שעולות מן הנתונים היא ש'מהירות ביחס לתנאי הדרך' מופיעה רק במקום ה-11 בחשיבותו מקרב גורמי התאונות, וגם זאת רק בשילוב עם 'אובדן שליטה', וככזאת היא אחראית רק ל-1% מסך התאונות.
'מהירות לא חוקית' (מעל המהירות המותרת) מדורגת רק במקומות ה-18 וה-19 ברשימה – בשילוב עם 'אובדן שליטה' ועם 'רשלנות, פזיזות או מצב בו נהג מיהר', והרבה לפניה מופיעות סיבות כמו 'אי שמירת מרחק', 'אובדן שליטה', 'אי ציות לתמרור', 'כביש רטוב' ועוד.
אחת הסיבות האפשרויות לכך שממשלת בריטניה לא ששה לפרסם את המידע הזה עשויה להיות העובדה שהוא מוכיח, לכאורה, את חוסר התוחלת שבהשקעה במצלמות מהירות – למעט הערך שלהן לגביית כספים מנהגים כמובן.
אבל מה שהרבה יותר חמור הוא שבגלל ההתעלמות מן הסיבות האמיתיות לתאונות מתמקדים העוסקים במלאכה, ודאי בישראל, בסיבות הפחות חשובות, ולכן לעולם לא באמת יכולים לפתור את הבעיה.
כך, למשל, אם מבינים שהבעיה החמורה ביותר על הכביש היא למעשה מגבלה אנושית – ולא כוונה פלילית – צריכים רוב המאמצים להתמקד במציאת פתרונות לבעיה הזאת, כלומר לסייע לנהג להבין את מה שהוא רואה, או אפילו להפקיע מידיו את השליטה במכונית במקרה שהוא לא מצליח בכך. מערכות סיוע לנהג כמו מערכות מניעת התנגשות ומניעת סטייה מנתיב הנסיעה יכולות לספק פתרון טכנולוגי שיתגבר בהצלחה על המגבלה האנושית.
