בשבוע שעבר, אחרי לא מעט חודשי התארגנות, הכריזה קבוצת כדורי על ההשקה הרשמית של יצרנית הרכב הסינית BAIC בישראל, וסיפרה על הדגמים שהיא מתכננת לשווק בארץ בעוד מספר חודשים.
למרבה הצער, רוב אתרי המדיה שדיווחו על כך בעברית לא חשבו שעליהם לדייק לקוראים ולגולשים שלהם את הטעויות שנפלו בהודעה לעיתונות שנשלחה אליהם, וזה חבל מפני שלקבוצת BAIC יש סיפור מעניין אך הוא מקפל בתוכו גם סימני שאלה מטרידים. אנשי כדורי כנראה לא התכוונו להטעות אף אחד, אבל התוצאה בהחלט מטעה. לכן נפתח את "הסיפור האמיתי של BAIC" בהצגת מה שנראה לנו כפערים ואי דיוקים, ולאחר מכן נשתדל לעשות סדר בדברים.
מה הם מצהירים, מה אנחנו יודעים?
אנשי כדורי מגדירים את BAIC כ"קונצרן ענק" ועל זה לא נתווכח, וגם לא על העובדה הנכונה לפיה BAIC "פועל בשותפות עם מרצדס ויונדאי". זה נכון, אבל זה יוצר בלבול שנובע מחיבור לא נכון בין קבוצת BAIC – שהיא תאגיד ממשלתי סיני, לבין החטיבות השונות שקשורות לתאגיד הזה. ונדגים: באתרים שונים נכתב ש"החברה מייצרת קרוב ל-2 מיליון מכוניות בשנה ונסחרת בבורסה של הונג קונג בשווי של כ- 20 מיליארד דולר". החיבור הזה לא מדויק. תאגיד BAIC בכללותו אמנם ייצר בשנת 2024 קצת יותר מ-1.7 מיליון כלי רכב, אבל ראשית לכל – התאגיד עצמו לא נסחר בבורסה. שנית – מספר כלי הרכב הזה כולל גם רכב מסחרי, משאיות ואוטובוסים.
מספרים שיותר רלוונטיים אלינו קשורים ל-BAIC Motor שבאמת נסחר בבורסה בהונג קונג אבל בשווי של כ-17 מיליארד דולר בלבד, ולא היינו מתעקשים על ההבדל בין 17 ל-20 מיליארד אלמלא היה מדובר בדולרים של הונג קונג ולא באלה של הדוד סם. כאשר כותבים 20 מיליארד דולר לישראלים, צריך להניח שהם חושבים על דולרים אמריקנים, וכאשר מתרגמים 17 מיליארד דולר הונג קונגי לדולר אמריקני בערך הנוכחי שלו מקבלים שווי קרוב יותר ל-2.1 מיליארד דולר אמריקנים, כלומר כ-10% מן הנתון שהוצג. יצרנית רכב שהשווי שלה מוערך בכ-2 מיליארד דולר היא לא יצרנית מאוד מבוססת.
אגב, אם כבר מדברים על חטיבת הרכב, אז לפי נתוני שנת 2024 החטיבה הזאת מכרה פחות ממיליון כלי רכב, ולא 2 מיליון.
כאשר בוחנים את רשימת ארבעת הדגמים הראשונים ש-BAIC תשווק בישראל מגלים שהם מיוצרים על-ידי שתי חברות בנות שונות שקשורות לתאגיד. האחת היא BAIC Motor Corp שמייצרת בסין תחת מותג המשנה BEIJING, והשנייה היא BAIC Off-Road Vehicle שמשווקת תחת המותג Beijing Off-Road.
ואם כבר מדברים על חוסר דיוק אז חשוב ראשית לכל להדגיש שפעילויות הייצוא של הרכב הלא מסחרי של BAIC מבוצעות דרך חברה נפרדת שנקראת BAIC International Development Co – וזה מרחיק עוד יותר את הקשר בין החברות האלה לבין השותפויות של חברת האם הממשלתית עם מרצדס ועם יונדאי – שמלכתחילה נועדו למכירת רכב בשוק הסיני בלבד.
זה לא הכל. מספרים לנו ש-BAIC הוא "יצרן רכב סיני ותיק ומנוסה" ש"הוקם בשנת 1958, נמצא בבעלות ממשלתית וממוקם בין 200 החברות הגדולות בעולם לפי מגזין Fortune 500".
אם רוצים אפשר למתוח את השורשים של החברה עד לשנת 1951 אבל זה חסר משמעות: לפני כשנה התנערה BAIC מן הזיהוי או מהקשר שלה עם תאגיד BAW, אבל אפילו אם כן קושרים בין השתיים קשה לומר שלפני שנת 1983 BAW ייצרה מכוניות במובן המודרני של ייצור רכב. באותה שנה הוקם Beijing Jeep Corp שהיה מיזם משותף בין חברת American Motors Corporation האמריקנית לבין BAW, והיה המיזם המשותף הראשון בסין בתחום הרכב.
הצעד המשמעותי הבא, שכלל גם את הקמת BAIC Motor, התרחש רק בשנת 2009, בעקבות המשבר הכלכלי העולמי. BAIC רכשה את הקניין הרוחני של סאאב לאחר שזו נזנחה על-ידי ג'נרל מוטורס.
במילים פשוטות, לומר ש-BAIC היא יצרנית רכב עם ותק של 67 שנים זאת קצת הפרזה, 15 שנים (לייצור של רכב מודרני) נשמע כמו נתון יותר מדויק, אבל גם זה מתגמד ביחס לטענה כאילו ש"BAIC מייצרת את רכבי המותג שיאומי".
האמת, כפי שגם אנחנו כתבנו כאן, היא שבתחילת דרכה של שיאומי בשוק הרכב היא נזקקה לרישיון ייצור, כי זה מה שמקובל ונדרש בסין. לכן שיאומי הסתדרה עם BAIC שרשמה על שמה את המכונית הראשונה של שיאומי ואפשרה לה לצאת לדרך במפעל שבבעלותה. לחובתנו, ב-TheCar, צריך לומר שגם אנחנו לא הקפדנו להדגיש מספיק את העובדה ששיאומי קיבלה זה מכבר מממשלת סין את רישיון הייצור המיוחל, ומשנת 2024 היא מייצרת את המכוניות שלה במפעלי ייצור סופר-מתקדמים ששייכים לה.
אגב, לגבי הדירוג ב"פורצ'ן" – BAIC Group מדורגת במקום ה-192 ברשימת Fortune Global 500 לשנת 2024, אלא שרוב הרווחים וההכנסות של הקבוצה מגיעים מן המיזמים המשותפים שלה עם מרצדס ויונדאי שמכוונים בעיקר לשוק הסיני. בשנים האחרונות, לאחר שדרום קוריאה הציבה בשטחה מערכת טילים אמריקנית, מורגשת צניחה בביקוש למוצרים קוריאנים וכתוצאה מכך צנחו המכירות של יונדאי בסין. רוב ההכנסות של BAIC נובעות, לכן, ממרצדס.
אז מה הסיפור (האמיתי) של BAIC?
כל מי שמנסה להבין את תעשיית הרכב הסינית דרך משקפיים מערביות צפוי לאבד מהר מאוד את הידיים והרגליים, מפני שכמעט כל החברות – ובוודאי הממשלתיות – מקורן במערכות ייצור ותכנון של המדינה שטשטשה לאורך עשרות שנים את הגבולות בין ניהול, שליטה, תכנון תעשייתי, מדיניות ציבורית, תעסוקה ויוקרה לאומית.
BAIC היא אחת הדוגמאות הבולטות לאקו-סיסטם של מפעלים, חברות-בנות ומיזמים משותפים שמתנהלים ומנוהלים בתוך המטרייה של ממשלת העיר בייג׳ינג, ולאו דווקא בבעלותה אלא בעיקר כחלק מן האסטרטגיה הכלכלית, החברתית והפוליטית שלה. כדי שלא ללכת לאיבוד אפשר לחשוב על מבנה בן ארבע קומות, כאשר בקומה העליונה שוכן תאגיד הגג, BAIC Group, ששייך לממשלת בייג'ינג ומנוהל על-ידי נציגי הממשלה.
אנשי תאגיד BAIC נלחצו כאשר יצרנית הרכב ג'ילי רכשה בשנת 2018 כ-9.7% מן המניות של דיימלר-בנץ, בעיקר מפני ששיתוף הפעולה בינם לבין מרצדס מהווה כאמור מקור הכנסות עיקרי לקבוצה. בתגובה הם מיהרו לרכוש 5% מן הבעלות בדיימלר-בנץ בשנת 2019 וכעבור שנתיים הגדילו את נתח הבעלות שלהם ל-9.98%.
בקומה השלישית של המבנה נמצאת החברה שאחראית ל"רכבי נוסעים" (להבדיל מרכב מסחרי). זאת BAIC Motor שנשלטת על-ידי תאגיד BAIC אבל נסחרת בבורסה בהונג קונג – כלומר שנתח משמעותי מן הבעלות בה שייך לציבור המשקיעים.
בקומה השנייה נמצאת קבוצת המיזמים המשותפים שכוללת מספר חברות שכל אחת מהן מנוהלת בנפרד, ואחוזי הבעלות בכל חברה שונים זה מזה. המיזמים הבולטים הם "בייג'ינג בנץ" ו"בייג'ינג יונדאי".
מתחת לכל אלה, בקומה הראשונה, נמצאים מותגים ותתי-חברות כמו יצרנית הרכב המסחרי העצומה 'פוטון', יצרנית הרכב החשמלי המדשדשת 'ארקפוקס' ועוד, שחלקם נועדו לשוק המקומי וחלקם לייצוא. שם נמצאים גם המותגים שיגיעו לאירופה ולישראל.
שידורי המהפכה
השורשים המוקדמים של BAIC מגיעים עד לשנת 1951, מיד לאחר שהמהפכנים הקומוניסטים בראשון מאו דזה-דונג השתלטו על סין והחלו לעצב (לרע) את הכלכלה שלה. שנתיים לאחר מכן, בסיוע טכני סובייטי, הוקם "מפעל האביזרים הראשון של בייג'ינג" (The First Accessory Factory) שלימים יהפוך ל- Beijing Automobile Works. חברה זאת ייצרה קרבורטורים, משאבות דלק, פנסים וחלקי פח קטנים עבור משאיות ורכבים שהורכבו בסין על-ידי יצרניות אחרות.
בשנת 1958 בשיא יוזמת "הזינוק הגדול קדימה" שהביאה על סין אסון גדול, ותחת לחץ פוליטי להוכחת יכולות ייצור עצמאיות ולשחרור מתלות מוחלטת בברית המועצות, קיבלה החברה הנחיה לייצר מכונית נוסעים. התוצאה הייתה מכונית סדאן קטנה שנקראה Jinggangshan על שם האזור ההררי שבו מאו דזה-דונג החל את פעילותו המהפכנית.
אלא שהדבר המהפכני העיקרי במכונית הזאת היה הנדסה לאחור של פולקסווגן חיפושית, כולל המנוע שלה, והפיכתה למכונית קטנה עם 4 דלתות. עד שהפרויקט הזה נגנז, בשנת 1960, יוצרו ממנה רק 154 יחידות, ורוב המכוניות הושבתו תוך זמן קצר עקב תקלות מכאניות ומחסור בחלפים.
הרכב המשמעותי הראשון של הגלגול המוקדם הזה הוא BJ212 – רכב שטח בסיסי שנכנס לייצור בשנת 1966. באותן שנים נקראה יצרנית הרכב הזאת Beijing Automobile Works Co וכמו רוב היצרניות האחרות בסין היא השיגה לאורך ההיסטוריה שלה ידע מארבעה מקורות: העתקה, ייצור תחת רישיון, רכישת ידע וייצור במסגרת שיתופי פעולה.
שנות הרפורמות: BAIC כמעבדה לשיתוף פעולה
כאמור, גם אם בתחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת אי אפשר היה לכנות את BAIC "יצרנית רכב" – גם בגלל היקפי ייצור נמוכים וגם בגלל היעדר יכולת פיתוח עצמאית – בכל זאת חייבים לתת לה קרדיט אחד חשוב. זאת הייתה החברה הראשונה שהצליחה להביא לסין מיזם משותף (Joint Venture) עם יצרנית רכב ותיקה. בשנת 1983 חתמה BAW הסכם עם חברת אמריקן מוטורס האמריקנית שייצרה מכונית נוסעים, וגם את רכב השטח המפורסם ביותר בעולם – ג'יפ. Beijing Jeep נחשב למיזם המשותף הראשון בסין בתחום הרכב.
כעשור לאחר מכן הקימה BAIC את חברת 'פוטון' (Beiqi Foton) לייצור רכב מסחרי וציוד חקלאי, וזאת לאחר שהממשלה המקומית מצאה צורך לאומי בתחומי הלוגיסטיקה, רכב מסחרי קל, משאיות, תחבורה ציבורית וכלי רכב תעשייתיים.
שיתוף הפעולה שהזניק את BAIC החל בשנת 2006 כשרשור של עסקת ג'יפ: עד אותה עת אמריקן מוטורס פשטה רגל ונרכשה על-ידי קרייזלר, שבעצמה עמדה בפני פשיטת רגל והתמזגה בשנת 1998 לתוך דיימלר-בנץ. השותפות האמריקנית (דיימלר-קרייזלר) לא ארכה ימים, אבל משנת 2006 מרצדס החלה לייצר עם BAIC מכוניות מרצדס לשוק הסיני.
קצת קודם לכן, בשנת 2004, ניצבה יצרנית הרכב הבריטית MG Rover בפני קריסה ושתי חברות סיניות לטשו עיניים לנכסים שלה: SAIC (שנחאי אוטומוטיב) ו-NAC (נאנג'ינג אוטומוטיב). גם BAIC רצתה להצטרף לחגיגה אבל כנראה שלא ידעה איך לעשות את זה. בסתיו 2004 SAIC הקדימה את כולן ורכשה את זכויות הקניין הרוחני של דגמי רובר 25 ו-75, וכן את מנועי ה-K-Series, תמורת 67 מיליון ליש"ט.
מעט לאחר מכן MG Rover קרסה ונוצר כאוס משפטי ומסחרי שהוביל, בשנת 2005, למכירה פומבית של הנכסים הפיזיים (להבדיל מן הנכסים הרוחניים) ובהם המפעל בלונגברידג', קווי הייצור והציוד. BAIC ניסתה להשתלב בקונסורציום, או לרכוש ציוד ספציפי, אבל הפסידה ל-NAC, וכך הוחזקו שני ה"חלקים" של רובר בידי שתי יצרניות סיניות (אשר לימים התאחדו ביניהן). אף אחת מהן לא הייתה BAIC.
במקביל נרקם והחל לפעול גם שיתוף הפעולה עם יונדאי, ובשנת 2009 ניצבה בפני BAIC הזדמנות נוספת – והפעם היא החליטה שלא לפספס אותה: בעקבות המשבר הכלכלי של 2008-2009 החליטה ג'נרל מוטורס לזנוח את סאאב השבדית.
BAIC רכשה את הקניין הרוחני של הפלטפורמות הישנות של סאאב 9-5 ו-9-3 תמורת כ-200 מיליון דולר, וכך קיבלה זכויות לפלטפורמות, לטכנולוגיות מנוע ולתיבות הילוכים אבל היא לא רכשה ולא קיבלה את הזכויות לשם המותג סאאב. לכן היא הקימה לשוק הסיני את המותג Senova (בסינית זה נשמע דומה), ובשנת 2013 היא השיקה את Senova D70 שהיה למעשה סאאב 9-5 בעיצוב חיצוני שונה. אחריה הגיעו D50 ו-D60 שהתבססו על סאאב 9-3, וזה קיצר את זמן הפיתוח של BAIC בכ-5 שנים והעניק לה, בפעם הראשונה, מנועי טורבו מודרניים ופלטפורמות עם יכולות דינמיות מוכחות.
זאת הייתה היציאה המשמעותית הראשונה של BAIC לדרך עצמאית שהחלה פחות או יותר בשנת 2010 והסתיימה ערב מגפת קורונה, בשנת 2019 עם הקמת המותג "בייג'ינג" והצגת מותג הפרימיום החשמלי 'ארקפוקס'.
מתחת לשטיח
לאורך השנים היו BAIC וחברות שבשליטתה מעורבות בכמה וכמה שערוריות וגם בסתם ניסויים שלא עלו יפה והסתיימו בקריסות מרהיבות. למשל, בשנת 2023 הודיעו הרשויות בסין על חקירתו של Xu Heyi שהיה יו"ר קבוצת BAIC במשך 14 שנים (עד 2020), בחשד ל"הפרות משמעת וחוק חמורות".
בכל מקרה, את השנים 2019 – 2024 אפשר לכנות "שנות הארגון מחדש" שבהן היא נפטרה ממספר מותגי רכב מבלבלים וכושלים כמו Weiwang, Huansu, Bisu וגם מן המותג Senova . אחד הכישלונות והמצערים שלה הוא פשיטת הרגל של המותג הגרמני הרדום בורגוורד – שיתוף פעולה שניסה להתרומם החל משנת 2014 באמצעות חברת הבת פוטון.
בכנס המפיצים הבינלאומי האחרון של החברה, שנערך לקראת שנת 2025, הוצגה האסטרטגיה לשווקי הייצוא, ובמרכזה חלוקה לשלושה קווי מוצר תחת קורת גג ניהולית אחת.
סדרת 'בייג'ינג' היא של כלי רכב בתצורת סדאן וקרוסאובר (X3, X55, X7) אשר מיוצרים על-ידי BAIC Motor, סדרת "רכבי השטח" היא של כלי רכב שמיוצרים על-ידי BAIC Off-road וממותגים תחת BAIC, ואילו כלי הרכב החשמליים הטהורים נמכרים תחת המותג ARCFOX, אם כי החטיבה הזאת עדיין נמצאת תחת בלבול ולא ברור לאן היא מתקדמת.
אגב, סדרת BJ40, שתשווק בישראל, ספגה ביקורת על דמיון חשוד לג'יפ רנגלר. אל זה אפשר אולי להתייחס בסלחנות ולומר שהניסיון שנצבר אצל BAIC בייצור ג'יפים לא הלך לאיבוד, וניכר בעיצוב שיכול להיחשב למחווה למקור האמריקני. מי שפחות אהבו את הדרך שבה הסינים לקחו מהם השראה הם אנשי מרצדס, שנדהמו בוקר אחד לגלות שהשותפים שלהם מייצרים רכב דומה באופן חשוד ל-G קלאס שלהם…
לקריאה נוספת:
פוקסקון למדה בדרך הקשה שמכונית זה לא אייפון. המכה שישראל תחטוף עלולה לכאוב הרבה יותר
דלק מוטורס רוכשת ממטרו את זיכיון היבוא של דונגפנג הסינית אבל מה יהיה עם יוניברסל מוטורס?
