שורה תחתונה תחילה:

סקודה קודיאק החדש הוא רכב פנאי יעיל, שימושי ומוצלח, אפשר אפילו לומר כמעט ללא חסרונות משמעותיים. אלא שהוא לא מביא עימו בשורה ותג המחיר שלו גבוה מדי.

מי אתה סקודה קודיאק?

קודיאק הושק במקור בשנת 2016 ומאז היה אחד מעמודי התווך של סקודה וזכה להצלחה עם מכירת כ-900 אלף יחידות ברחבי העולם.
קודיאק אולי לא פרץ דרך אבל הציע חבילה מוצלחת שניצחה אצלנו כמעט את כל המבחנים ההשוואתיים וכללה עיצוב נעים, ממדים נדיבים, עיצוב קרואסוברי אופנתי עם תנוחת ישיבה שולטת, אפשרות לשורת מושבים שלישית וכמובן גם כמה גימיקים שימושיים כמיטב המסורת של סקודה.

סקודה כבר התנסתה בעולמות הפנאי-שטח לפני קודיאק: 'יטי' הייחודי שלה היה כלי נחמד ושימושי, אלא שהוא לא היה נועז ובולט מספיק בעיצובו והצלחתו המסחרית הייתה מוגבלת. בעקבות קודיאק נכנסה סקודה לעידן חדש שכולל גם את קארוק ואת קאמיק, והשאר היסטוריה.

השאלה כעת היא האם לדור השני של קודיאק יש את מה שצריך כדי להתמודד עם אופנת 2024? יצאנו לנהוג.

עיצוב, מיצוב

לפני כמה וכמה עשורים היו לא מעט אנשים שהאמינו שבמאה ה-21 מכוניות יתעופפו להן בשמיים, ואפילו לפני פחות מעשור נדמה היה שכיום כבר יהיו הכבישים שלנו גדושים במכוניות אוטונומיות. אבל חלומות לחוד ומציאות לחוד. תעשיית הרכב מתקדמת לאט ובצעדים מדודים, והמהפכה העיקרית שחווינו בעשור האחרון היא פרי המחשבה והביצוע של ממשלת סין (וגם של טסלה): זינוק במכירות רכב חשמלי ורכב סיני (עם וללא קשר בין הדברים).

חשמל בצד, עיקר השינוי הפיזי בכלי רכב מאז שקודיאק המקורי הושק נוגע להוספת מערכות סיוע לנהג ומהפכה גדולה יותר בממשקי המשתמש ובעיצוב סביבת הנהג. אלה פחות השפיעו על הדור השני של קודיאק, אשר כמו רוב מוצרי קבוצת פולקסווגן עדיין מבוסס על פלטפורמת MQB שהושקה לפני 12 שנים, תיבת הילוכים כפולת מצמדים שמבוססת על זאת שהוצגה לפני יותר מ-15 שנים ומנועי הבנזין והדיזל שהניעו את הדור הקודם.

האם זאת "דריכה במקום"? תלוי למי משווים. כל יצרניות הרכב הוותיקות נתקעו קצת עם השקעות בפלטפורמות חדשות ומנועי בעירה והפנו את תשומת הלב שלהן לפלטפורמות ומכלולי רכב חשמלי, אבל בשעה שפולקסווגן (וסקודה בעקבותיה) הפרידה בין שני העולמות והיא מבחינה בין רכב חשמלי לכזה שמונע באמצאות מנועי בעירה – כמה ממתחרותיה בנו פלטפורמות היברידיות ובונים עליהן גם כלים כאלה וגם כאלה.

סקודה ידועה בעיצובים שמרניים אבל מרגיש לי שעם קודיאק החדש היא קצת הגזימה. הכלי הזה דומה יותר מדי לקודמו, למעט חזית מעט יותר עדכנית, הפרופיל שלו קצת גמלוני ומסורבל לאחר שאיבד את קימורי האורך שבלטו בדור הקודם, ואילו הגימיק האופנתי בדמות כיסוי אלומיניום לקורה האחורית לא מספיק בולט (בעיקר על כלים בהירים) ולא מציל את המצב.

במפרט הישראלי הרכב מתגלגל על חישוקי 17 אינטש שנראים קטנים מידי ביחס לבתי הגלגלים ונראים כאילו הם מכוסים בטאסות מפלסטיק.

עיצוב פנים, שימושיות

השקעה הרבה יותר משמעותית ניכרת בתוך תא הנוסעים ובסביבת הנהג, והכלי הזה נראה טוב ומשדר תחושה מרווחת. חבל רק שמפרט האבזור הישראלי די קמצני עם בדי ריפוד ממחוזות הליסינג על המושבים. בכלי רכב שמחירו מתחיל ב-215 אלף שקלים הייתי מצפה לכל הפחות לכיוון חשמלי למושבים ולתא נהג פחות קודר ויותר יוקרתי.

בד הריפוד של המושבים הגיע גם למרכז הדשבורד ועל פניו הוא לא נראה מספיק איכותי כדי לשרוד את השמש הישראלית.

במרכז הקונסולה מוצב מסך מגע גדול למדי ואיכותי, בגודל 13 אינטש. לשמחתנו – לא כל מערכות הרכב מופעלות דרך המסך וקודיאק מצויד בשלוש חוגות רב-שימושיות שבאמצעותן שולטים בבקרת האקלים ובעוצמת השמע. מערכת המולטימדיה כוללת סנכרון אלחוטי שעובד טוב מאוד עם אפל קאר פליי ואם אנדרואיד אוטו, ואיכות הסאונד טובה יחסית.

גם כפתורי ההפעלה השונים שעל ההגה הם פיזיים, להבדיל מכפתורי המגע המעצבנים שהחלו להיות נפוצים מידי, ובזכות זה הם נוחים לשימוש ואינטואיטיביים. בורר ההילוכים עזב את הקונסולה המרכזית לטובת צמד משטחי טעינה אלחוטית ותא אחסון נחמד, ונמצא לו מקום חדש על מנוף מימין להגה. בסך הכל זה לא מאוד מפריע אבל נדרשת הסתגלות – ובמיוחד לנוכח העובדה שבשונה מן הנהוג רוב המוחלט של המכוניות – מצב D ממוקם מעל למצב R ולא להיפך.

המושבים הקדמיים נוחים ותומכים, וגם שורת המושבים השנייה מצוינת. מרחב הפנים בשורה השנייה מעולה לשני נוסעים ומשביע רצון גם לנוסע שלישי, וכולם נהנים מתחושה אוורירית למדי וגם משקעי טעינה לסלולרי ומפתחי מיזוג עם שליטה עצמאית.

אחד ממנופי ההצלחה של קודיאק בישראל הוא שורת המושבים השלישית שלו, ובדור החדש היא מציעה שיפור מסוים בתנאי המחיה. עם זאת, כמקובל בקטגוריה עדיין מדובר  במרחב שמתאים בעיקר לילדים, ונקודת התורפה שלו היא מסעד נמוך ומרווח רגלים צפוף ביותר. למרבה הצער – לאף אחת מן המתחרות הישירות אין פטנט יותר טוב.

אורך בסיס הגלגלים – 279 סנטימטרים – זהה לזה של הדור הקודם אבל האורך הכללי הוארך ב-6 סנטימטרים ונפח תא המטען הוגדל ב-56 ליטרים במצב שבו שכל שבעת המושבים בשימוש. הסך הכולל – 289 ליטרים – דומה לזה של מכונית סופר מיני, אבל אם מקפלים את מסעדי השורה השלישית גדל נפח התא ל-794 ליטרים מאוד נדיבים ושימושיים.

מנוע וביצועים

קודיאק מוצע מעבר לים גם עם מערכת היברידית נטענת וטווח נסיעה חשמלי מוצהר של כ-100 קילומטרים. כדי להגשים את זה נאלצה סקודה להתקין סוללה גדולה ולוותר על שורת המושבים השלישית, ולכן בשלב הראשון סקודה לא מציעה את הגרסה הזאת בישראל.

אצלנו מוצע קודיאק עם שלוש גרסאות המנועים שמוכרות לנו מן הדור היוצא: טורבו-דיזל בנפח 2.0 ליטר שמספק 150 כוחות סוס בגרסת הנעה קדמית, או 193 כוחות סוס בגרסת ההנעה הכפולה, וטורבו-בנזין בנפח 1.5 ליטר שמספק 150 כוחות סוס ומניע רק את הגלגלים הקדמיים.

למבחן זה נטלנו את גרסת הבנזין שמספקת כוח סביר לרוב מצבי הנסיעה. תגובה איטית יחסית של תיבת ההילוכים הרובוטית בעלת מצמד כפול פוגמת בתחושת הנמרצות של תאוצות, במיוחד מעמידה – ונדרשות כמעט 10 שניות כדי לראות 100 קמ"ש על השעון. גם בעת עקיפות על כבישים מהירים חסרה קצת תחושת מחץ, ואין ספק שכלי רכב חשמליים הרגילו אותנו לתחושות חדשות של תאוצה. עם זאת, המצבים היחידים שבהם מורגש קוצר נשימה מן המנוע הזה הם נהיגה על כבישים הרריים, וייתכן שמי שנוהג שם יעדיף את גרסאות הדיזל.

הרוב המוחלט של מי שינהגו בגרסת הבנזין של קודיאק לא ירגיש מחסור בכוח, אבל, כאמור – בעידן שבו מוצעים לנו כל כך הרבה דגמים חשמליים סופר עוצמתיים עם כוח מתפרץ שמאיצים ל-100 קמ"ש במחצית הזמן – קודיאק  איבד את היתרון שהוא החזיק בו בעבר.

תצרוכת הדלק של קודיאק סבירה – ודאי ביחס לקרוסאובר גדול כזה, ובמהלך המבחן עמדה על 12 קילומטרים לליטר בתנאי נהיגה מגוונים. בשיוט על כביש בין עירוני מדדנו 13.5 קילומטרים לליטר, ואלה מספרים יפים אבל פחות מרשימים ביחס לעידן ההיברידי הנוכחי.

התנהגות כביש, נוחות

קודיאק מבוסס על הפלטפורמה והמכלולים העיקריים של הדור היוצא שלו ובמקרה הספציפי הזה הוא מקיים את הפסוק "אם זה לא מקולקל אל תתקן את זה". אפשר להבין ולהצדיק את בחירת אנשי סקודה לשמור על מתכון מוצלח, במיוחד מפני שנראה שהמתחרים שלו לא ביצעו זינוק כלשהוא וגם כעת הוא ממוקם בצמרת הקטגוריה מבחינת יכולות דינמיות.

קודיאק לא נועד לספק חוויית נהיגה מרגשת ועל אף שיש כלים מתאימים יותר לנהיגה בדרכים מפותלות ומפתות – ההיגוי שלו מדויק והתחושה הכללית רגועה ובטוחה.

אכזבה קלה נרשמת בסעיף הנוחות, וזאת למרות חישוקים קטנים יחסית וצמיגים גבוהי החתך ביחס לנהוג כיום. נוחות הנסיעה לא מבריקה, במיוחד במהירות עירונית, והתחושה נוקשה מידי ביחס לשיבושי האספלט שמוצעים לנו בישראל.

מחיר, אבזור, בטיחות

בשנת 2017, כאשר נחת אצלנו קודיאק בדורו הראשון, עלתה גרסת הכניסה שלו 180 אלף שקלים. מאז עברנו קורונה, אינפלציה, מלחמה באוקראינה ואסון מתמשך בישראל, ומחיר הכניסה שלו זינק בכ-20% ל-215 אלף שקלים, במקביל להתייקרות של כלל המתחרים.

עבור כל מי שלא חייב שבעה מושבים יש לקודיאק לא מעט תחרות, חלקה מכלי רכב חשמליים, והרשימה החלקית כוללת מיצובישי אאוטלנדר חדש שמבוסס על ניסאן אקס טרייל (וגם את המקור), פיג'ו 5008 חדש, גרסת הנעה אחורית חדשה של ה-KGM (סאנגיונג) רקסטון, וגם סרס 5, טסלה Y, סקיוול  ET5 ועוד. כל אלה מציעים מפרט אבזור עשיר, תחושה יוקרתית וביצועים.

תמורת 215 אלף שקלים תקבלו, בין השאר, חישוקי 17 אינטש קטנים ביחס למקובל, ריפוד מושבים מאריג כהה ולא מאוד נעים, כיוון ידני למושבים ושלט-רחוק שעדיין מחייב לחיצה על כפתור. לוח המחוונים דיגיטלי עם מגוון דל של אפשרויות תצוגה, וקצת מאכזב שבשונה מן הדור היוצא אין כאן וילונות הצללה לחלונות האחוריים ופסי גומי שנשלפים מקצות הדלתות למניעת פגיעה בחניה. אין גם פתיחה חשמלית לתא המטען.

מצלמת הרוורס המקורית פשוטה מאוד ומציגה זווית מעוותת ומבלבלבת כאשר מתקרבים לעצמים ואין הדמיית תצוגת 360 שהפכה מזמן לסטנדרט ברמות מחירים אלה.

על כף הזכות מונחת בקרת אקלים מפוצלת ל-3 אזורים, חימום במושבים הקדמיים וחלון שמש גדול שמגיע כסטנדרט גם בגרסת הבסיס.

מערך הבטיחות המתקדם טוב וכולל בלימת חירום אוטונומית, התרעת רכבים בשטח המת, שמירה על נתיב, ובקרת שיוט אדפטיבית, וכל אלה פועלים מצוין. בנוסף יש גם התראה מעט היסטרית מפני תנועה חוצה מאחור, והיא בולמת לעיתים את הרכב בצורה אלימה ומפחידה.

שורה תחתונה
קודיאק החדש הוא רכב פנאי מוצלח שמתאים למשפחות גדולות, ואלפי הלקוחות שנתנו אמון בדור הקודם שלו לא יתאכזבו גם הפעם, למרות שהמחיר שלו התייקר.

ביחס לתחרות העזה מסין ולשיפורים שמציגים כלי רכב באופן כללי אפשר היה לצפות מסקודה לשדרוג עוד יותר משמעותי: התחושה היא שגם בלי להיכנס לסקודה לכיס, כאשר מבינים שהכלי הזה מבוסס על השקעה שהוחזרה כבר בדור הקודם אפשר לצפות לתג מחיר סופר-תחרותי, כזה שיפתה אליו לקוחות חדשים.

בחן, כתב וצילם: נעם וינד