שורה תחתונה תחילה
טראקו, כמו שני אחיו, הוא בין הקרוסאוברים הגדולים הטובים ביותר בנמצא כיום. אמרת סיאט, קיבלת פולקסווגן.
מי אתה סיאט טראקו?
החיבור בין סיאט וסקודה לבין פולקסווגן נמצא ברקע, ולרוב גם בחזית, בכל אחד ואחד ממוצרי המותגים הספרדי והצ'כי שהוגשו לנו בשני העשורים האחרונים. אבל גם במציאות כזאת הרושם הוא שסיאט הלכה צעד אחד רחוק מידי עם 'טראקו', שהוא אולי המוצר "הכי פולקסווגני" שלה מבין כל מה שנושא כעת את הסמל של סיאט.
טראקו הוא קרוסאובר "בגודל מלא" במונחים אירופאים, אח תאום לסקודה קודיאק הפופולרי בישראל ולפולקסווגן טיגואן, וכמותם גם הוא בנוי על הגרסה בעלת בסיס הגלגלים הארוך לפלטפורמה המודולרית של קבוצת פולקסווגן – MQB. על אותה גרסה בנויים בין השאר סקודה סופרב ופולקסווגן פאסאט, וגם שתי גרסאות אורך של 'טיגואן'. ל'טראקו', שכמו אחיו מוצע גם בגרסת 7 מושבים וגם בגרסת 5 מושבים, יש בסיס גלגלים כמעט זהה לאלה של סקודה קודיאק ושל הגרסה הארוכה של 'טיגואן' (קצר ב-1 מ"מ).
בשונה מ'טולדו' ומ'אטקה', אשר מיוצרים עבור סיאט על-ידי סקודה בצ'כיה, טראקו מיוצר עבורם על-ידי פולקסווגן בעיר וולפסבורג, על אותו קו יצור שעליו מיוצר טיגואן, ולו בשל כך זהו בוודאי המוצר "הכי פולקסווגני" של סיאט. מבחינה זאת, ולא רק בגללה, טראקו הרבה יותר קרוב לטיגואן מאשר לקודיאק.
במאמר מוסגר חשוב להזכיר שסיאט נמצאת מזה 22 שנים ב"שוק ה-7 מושבים", וזה עם המיניוואן 'אלהמברה' שהוא כלי רכב זהה כמעט אחד לאחד לפולקסווגן שאראן. אלא ששני אלה מיוצרים עבור שני המותגים בפורטוגל, במפעל שהוקם במקור כמיזם משותף לפולקסווגן ופורד (וכיום שייך במלואו לקבוצת פולקסווגן). קבוצת פולקסווגן, מסיבותיה שלה, לא הצליחה עד היום לאפשר את התנאים המסחריים שיהפכו את הכלי המוצלח הזה ללהיט מכירות בישראל, וכעת ממילא מדובר בפלח שוק מכווץ ומתכווץ.
היות שאלה עובדות החיים סיאט רוצה להימצא מעתה בפלח השוק של קרוסאוברים גדולים, והיא רוצה את זה ראשית לכל בגלל שזה פלח גדול, רווחי מאד, וכזה שצפוי לגדול ב-50% נוספים ב-7 השנים הבאות. אבל סיבה לא פחות טובה, מבחינת סיאט, היא פשוט "מפני שהיא יכולה". טראקו מבוסס על פלטפורמה, רכיבים ואמצעי ייצור קיימים, ולכן רף הכניסה שלה לסגמנט הזה נמוך במיוחד וכל מה שנדרש ממנה היה להשקיע קצת בעיצוב של הכלי ולבצע כמה שינויים וכיולים שיאפשרו לה לטעון שטראקו מכיל את ה-DNA שלה.
מבחינת ממדים טראקו ארוך מעט יותר משני אחיו, ב-3.8 ס"מ מקודיאק וב-2.3 ס"מ מטיגואן, אבל אלה הבדלים שנובעים בעיקר מן העיצוב החיצוני ומ"פחחות" ופחות משפיעים – כך נראה במבט ראשון – על המרחב הפנימי של תא הנוסעים. מה שכן משפיע, אם כי גם את זה ראוי לבחון כשהם ניצבים זה לצד זה, זה שהרוחב הכללי של טראקו זהה לזה של טיגואן וצר מקודיאק ב-4.3 ס"מ משמעותיים. לטובת העיצוב הספורטיבי, ואולי גם לטובת ההתנהגות, טראקו נמוך מקודיאק כמעט ב-2 ס"מ – ורוב ההנמכה היא של המתלים.
מבחינת מנועים, סיאט משתמשת במנועים המוכרים "מן המחסן של פולקסווגן", כאלה שמניעים גם את המכוניות שלה עצמה, אבל במקום מנוע ה-1.4 ליטר של טיגואן מניע מנוע ה-1.5 ליטר החדש של הקבוצה את גרסת הבסיס של טראקו, ממש כמו את קודיאק.
עיצוב, מיצוב
כדי שנדבר יותר על טראקו כספינת הדגל של סיאט ופחות על השיוך המשפחתי שלו נדרשו הספרדים לגרום לו להיראות כמו סיאט ולשדר אווירה ומסר מתאימים למותג. למרבה הצער, התחושה הראשונית שלי היא שהם לא ממש הצליחו במשימה הזאת, לפחות כפי שאני מבין אותה.
נכון להיום נדמה לי שלאף אחד בעולם, אולי גם לאנשי סיאט עצמם, לא לגמרי ברור מה אמור המותג הספרדי לייצג, אבל בואו נניח שמוצרים שלהם אמורים לייצר תחושה ספורטיבית (אבל לצורך זה יש כעת את חטיבת 'קופרה', הלא כן?) וצעירה (שזה תמיד טוב). טראקו הוא כלי גדול וגבוה, ואפשר אולי לטעון שיהיה קצת פאתטי להפוך אותו ל"כלי ספורטיבי", אבל נראה לי שהספרדים אפילו לא ניסו.
נכון, הפרצוף של טראקו משקף לא רק את "הפרצוף המשפחתי" של סיאט, עם פנסים מחודדים שמעוטרים ב"חתימת LED" אופיינית סביבם, אלא באופן יותר ספציפי את קו הקרוסאוברים של סיאט שכולל את 'אטקה' ו'ארונה' הקטנים יותר. מעבר לכך בוצעה גם עבודה על השבכה הקדמית שכוללת כעת מסבך חדש ונאה של אלמנטים בתצורת האות V ואנשי סיאט טוענים גם שיש בפרצוף הזה "רמזים לשפת העיצוב העתידית של המותג".
לזכות סיאט צריך לומר גם שהיא חידדה קצת את קווי מכסה המנוע והלבישה לגרסאות היקרות של הכלי הזה גלגלים מרשימים בקוטר של 20 אינטש, אלא שבתכל'ס, כאשר מביטים בטראקו אי אפשר שלא לראות בו את שני אחיו, ובשני המקרים לא מדובר בכלים שכובשים אותך בזכות העיצוב שלהם.
טראקו הוא כלי נעים לעין אבל לא מרגש, ובואו לא נשכח שברשימת המתחרים שלו בישראל יש כלים נאים ממנו (פיג'ו 5008), גדולים ממנו (קיה סורנטו, יונדאי סנטה פה) או מוכרים ממנו (סקודה קודיאק ומיצובישי אאוטלנדר, וגם ניסאן אקסטרייל), כך שיהיה לו די קשה לבלוט בשטח ולהביא איתו רוח רעננה או מסר חשוב לאומה.
נדמה שמה שנותר לסיאט לעשות, בהקשר הזה, הוא את מה שיצרניות רכב לא אוהבות לעשות, בעיקר בפלחי השוק הרווחיים עבורן, וזה להציע אותו "במחיר אטרקטיבי". אם נציגי סיאט בישראל יצליחו לשכנע את היצרנית ללכת איתם למהלך כזה ולהציע בשוק שלנו – אשר זה עתה נאלץ להיפרד מגרסאות הבסיס של ספורטאז' ושל טוסון – קרוסאובר גדול במחיר אטרקטיבי – זאת יכולה להיות בשורה צרכנית מהממת ללא צל של ספק. למרבה הצער זה כנראה לא יכול לקרות, ולו מן הטעם הפשוט שמעל לטראקו (או במקרה הזה, מתחתיו) פרושה "תקרת זכוכית" שלא תאפשר מהלך כזה, וקוראים לה 'אטקה'.
בשורה תחתונה, לטראקו יש בעיה מבחינת המיצוב שלו. אין לו מסר ייחודי וברור, הוא די מסונדל מבחינת המחיר, ועיקר טענות ההגנה שלו הוא שזהו בעצם פולקסווגן עם סמל של סיאט.
עיצוב פנים, שימושיות
המקום שבו סיאט מוכיחה יותר מכל את כל מה שנכתב עד כה הוא סביבת הנהג ותא הנוסעים של טראקו. לו הייתי מקלף את הסמל שלה מגלגל ההגה ומושיב כל אחד ואחת מכם על מושב הנהג סביר להניח שהייתם סבורים שאתם יושבים במכונית של פולקסווגן.
התרומה היחידה, כמעט, של מעצבי סיאט לעיצוב הפנים, אם מתעלמים ממערכת השמע מתוצרת חברת 'ביטס', הוא מסך מגע גדול, נעים מאד לשימוש וברזולוציה גבוהה, אשר מודבק, כמעט כלאחר יד, על לוח המכשירים (בסיאט מעדיפים לומר שהוא "צף" שם). מבעד למסך משתקפת היטב התמונה המפורטת שמתקבלת ממצלמת 360 מעלות באיכות גבוהה מאד, והתרומה של סיאט נחתמת בתאורה עם הלוגו שלה אשר זולגת בעת חשיכה ממראות הצד כלפי מטה. גם הגרסאות הבסיסיות של טראקו מצוידות בלוח שעונים דיגיטלי במקום ב"שעונים" קלאסיים, אבל זה לא מפתיע בימינו, בעיקר כשמדובר במכונית הדגל של היצרנית.
בואו לא נתבלבל: התוצאה הסופית היא תא נוסעים מעולה מבחינה ארגונומית, עם תנוחת ישיבה טובה מאד (אבל מושב נהג בינוני ברמת הנוחות שלו), שדה ראיה מצוין, כפתורים ומתגים שממוקמים בול במקום, פלסטיקה ברמה גבוהה (אם כי כמה חלקים ממנה קצת פשוטים) ובקיצור – אחת מסביבות הנהג היותר טובות שמוצעות כיום בקטגוריה הזאת. המצב מצוין גם מאחור, עם שורת מושבים שנייה מרווחת מאד ובה מושבים מעוצבים היטב ומרחב ראש נדיב, ושורת מושבים שלישית שמבוגרים אמנם יתקשו להידחס לתוכה אבל למרות זאת היא בין המרווחות ביותר בקטגוריה.
אבל את כל הדברים האלה, אולי אפילו עם מעט יותר מרחב כתפיים, אנחנו מכירים כבר מ'קודיאק', אז איפה החידוש הגדול?
המכוניות שהועמדו לרשותנו לטובת ההשקה אובזרו ברמת האבזור הגבוהה של סיאט, 'אקסלנס', אבל אפילו באלה מתקבלת תחושה די מבוגרת ועייפה בגלל שלטונו העריץ של הצבע השחור בתוך תא הנוסעים, וגם פס הפלסטיק החום לרוחב חלקו התחתון של לוח המכשירים לא מצליח להצעיר או לשמח את האווירה. זה ממש חבל מפני שהתחושה היא שעם קצת יותר תשומת לב, והרבה יותר צבעוניות, היה אפשר לגרום לנו לחייך וליהנות בלי לפרוץ את מסגרות התקציב. נדמה גם שמבחינת סיאט לא מאוחר להתעשת ולמהר אל סדנת העיצוב כדי ליצור גרסאות חיות ומשמחות יותר לדיפונים ולריפודי המושבים, כאלה שיצעקו "מסיבה באיביזה!"
ועוד הערה: אנשי סיאט מספרים לנו שבשנת 2020 הם יביאו לשוק גרסת FR למכונית הזאת, ובשיא הרצינות זאת אמירה יותר מכעיסה מאשר מעודדת. הלו, חבר'ה, מה נהיה איתכם? הייתם שקועים יותר מידי בשתי העונות של "בית הנייר" ושכחתם שאתם סיאט? הייתם עמוסים מידי עם דגמים אחרים? בחייאת! אתם מגיעים לשוק שנתיים אחרי קודיאק וטיגואן ולא נראה לכם הגיוני להתחיל דווקא עם הגרסה שצועקת "סיאט" במקום עם "עוד סקודה"?
מבחינה שימושית, רק כדי לסגור את הפרק הזה, קיפול שורת המושבים האחורית קל, ומותיר נפח יעיל של 760 ליטרים בתא המטען, ולגרסאות המאובזרות יש פתיחה חשמלית לדלת התא.
התנהגות כביש, נוחות
אנשי סיאט טוענים מצידם שהם הביאו לשוק את "הקרוסאובר הגדול הספורטיבי והצעיר ביותר", וסבתא שלי הייתה אומרת על זה, בערבית צחה, "אוט אר גיזועקט" ("אז הם אומרים"). נכון, הכלי הזה מונמך מעט, כנראה גם מוקשח מעט, אבל "ספורטיבי" הוא לא. בסופו של יום יש לנו קרוסאובר "אזרחי" גדול שעושה עבודה מעולה – אולי הכי טובה – בנשיאת נהג ונוסעים, התנהגות הכביש מדויקת ונינוחה ככל שאפשר לצפות מכלי מגודל כזה, ומכיוון שקודיאק של סקודה לקח אצלנו את כל המבחנים ההשוואתיים עד כה – אין שום סיבה שטראקו לא ישתווה אליו.
גלגלי 20 אינטש וצמיגים בחתך צר משדרים אמנם לתוך תא הנוסעים גם זעזועים קלים, לא משהו שהטריד אותי כנהג אבל אולי יעצבן קצת את הנוסעים שלי, וההיגוי מפתיע לטובה – ודאי בעידן "ההיגוי העולמי חסר התחושה" – מפני שהוא מדויק מאד ועם משקל טוב.
טראקו אמנם נוטה לצדדים כאשר מאלצים אותו לתוך סדרת פיתולים, וכאלה יש לא מעט בנתיב שבחרו לנו אנשי סיאט לצורך ההשקה, אבל קצב הגלגול שלו טוב והשליטה בשיכוך ההחזרה יוצרים עבור הנהג תחושת שליטה מאד מדויקת ונינוחה.
שיכוך הרעשים מעולה, מה שמעיד בין השאר על עבודת הרכבה גרמנית, ולכך כמובן יש תרומה רבה לנוחות של יושבי הרכב, ובסך הכל אין פגיעה מורגשת בנוחות בגלל הקשחת המתלים ושימוש בגלגלים גדולים וצמיגים עם חתך נמוך.
מנועים, ביצועים
במהלך ההשקה נהגנו על גרסאות ה-2.0 ליטר (190 כ"ס) של מנועי הטורבו-בנזין והטורבו-דיזל, עם תיבות הילוכים אוטומטיות-רובוטיות והנעה כפולה מסוג האלדקס (שמעבירה בעת הצורך עד 50% מכח המנוע לגלגלים האחוריים), ועל גרסת ה-1.5 ליטר (150 כ"ס) עם הנעה קדמית ותיבת הילוכים ידנית.
גרסאות ההנעה הכפולה משדרות מסר כבד (והן באמת כבדות בכ-100 ק"ג), ומעבר למחירן הגבוה הן יתאימו בעיקר למי שבאמת זקוק לתוספת הכח או לנהיגה מחוץ לאספלט (בתחום הזה נרתמת האלקטרוניקה של קבוצת פולקסווגן לשפר את העבירות בשטח). גרסת ההנעה הקדמית, עם מנוע ה-1.5 ליטר החדש, והמאד משכנע, של פולקסווגן, עושה רושם הרבה יותר קליל ונעים לשימוש יום יומי.
כאשר טראקו יגיע לישראל, אי שם לקראת סוף 2019, הוא יוצע בשלב ראשון עם מנוע הטורבו-בנזין בנפח 2.0 ליטר, בעיקר מפני שבשלב זה פולקסווגן לא מחברת לסיאט את תיבת ההילוכים הרובוטית-אוטומטית למנוע ה-1.5. בשלב מאוחר יותר גם זה יקרה, ואז תהיה לסיאט גרסת בסיס למכונית הזאת. בכל מקרה, רק אחרי המחצית השנייה של 2019 נגלה באילו רמות אבזור, צמיגים ומשקל יופיע אצלנו טראקו, ואז גם נוכל לעמת אותו מול מתחריו.
בטיחות, אבזור
בסעיף הזה, למרות שהמפרט הישראלי יוודע לנו רק בסמוך להגעתו של טראקו לישראל, אפשר לסמוך על יבואני סיאט שנקבל את המפרט המלא של מערכות בטיחות – החל מבלימה אוטונומית וכלה בכיבוי עצמוני של אורות גבוהים למניעת סינוור. צריך לקוות שהיגוי אקטיבי ובקרת שיוט אדפטיבית יוצעו כבר מרמת האבזור הבסיסית ולא רק בגרסאות היקרות.
כדי להציע הצעה מסחרית מעניינת, מעל 'אטקה' ומול קודיאק מפה ואאוטלנדר משם, יבואני סיאט צפויים לאבזר את טראקו ככל שרק יוכלו, ובואו לא נשכח שלסיאט אין את כל הגימיקים הקטנים של סקודה "Simply clever". מעבר לגלגלי 20 אינטש בגרסת 'אקסלנס' היקרה צפוי שנראה מערכת שמע מתוצרת 'ביטס', את מסך המגע הגדול כסטנדרט, וכמובן גם את לוח השעונים הדיגיטלי.
שורה תחתונה
מי שלא נעול על המותג פולקסווגן יוכל, החל מאמצע השנה הבאה, להתחיל לחשוב על "טיגואן עם סמל של סיאט", ולהזמין קרוסאובר גדול, שבעה מושבי, שמיוצר על-ידי אותם פועלים ואותם רובוטים שמייצרים גולפים וטיגואנים. הוויתור, מבחינת הארכיטקטורה ובעיקר הפלסטיקה, של סביבת הנהג ותא הנוסעים, כמעט לא מורגש, מכיוון שטראקו הוא כלי מאובזר ומוקפד, עם מסך מגע ומערכת מולטימדיה מרשימים ואיכות החומרים שבתוכו גבוהה מאד.
הבסיס מוכר ואהוד מאד על-ידינו, כך שבכל מקרה מדובר באחד הקרוסאוברים המובילים בקטגוריה אם לא הטוב ביותר, רמת השימושיות גבוהה, המנועים מוכרים ומוצלחים, והשורה התחתונה שנוגעת ל"ברזלים" חיובית באופן אבסולטי.
שאלת 160 אלף השקלים תהיה "החבילה" שסיאט ויבואניה לישראל יצליחו לייצר עבור השוק שלנו, ובאיזו מידה היא תהיה תחרותית בעיקר ביחס לסקודה קודיאק, אשר נכון להיום הוא הקרוסאובר המועדף על-ידינו בפלח השוק הזה.
