אם אתם הבעלים של מכונית בת יותר מ-19 שרשומה בצרפת יש לכם בעיה. בעוד מספר שבועות תיאסר נסיעה במכונית כזאת ברחובות פריז החל בשעה 0800 בבוקר ועד לשעה 2000 בלילה.
החל בחודש יולי הקרוב ייאלצו כל בעלי המכוניות שרשומות בפריז להדביק על שמשות המכוניות שלהם "מדבקות איכות אוויר", אשר בהן מצוינת רמת זיהום האוויר שנפלטת מהן, וכל המכוניות שיוצרו לפני שנת 1997 יוגדרו כמזהמות הקשות ביותר אשר אינן ראויות להסתובב בעיר.
איסור השימוש ייאכף בדרך שפקחים עירוניים מצטיינים בה: הם יסתובבו עם פנקסי הדוחות שלהם ויטילו קנסות על סך 35 אירו (כ-170 שקלים) לכל מי שייתפס כשהוא מתעלם מן האיסור, ובתחילת השנה הבאה יועלה קנס זה ל-68 אירו, כלומר כ-330 שקלים.
נכון להיום רשומות בפריז כחצי מיליון מכוניות שצפויות להיפגע מן האיסור, ובהן גם מכוניות קלאסיות בעלי ערך היסטורי וסנטימנטלי עצום (או סתם גדול).
המכה לבעלי אופנועים קלאסיים כואבת מעט יותר, היות שהתקנות המחמירות חלות על כל הדו-גלגליים שיוצרו לפני שנת 1999.
איסור השימוש במכוניות ישנות, אשר רמת הזיהום שהן פולטות גבוהה בהרבה מזו של מכוניות חדשות, הוא חלק מן הניסיון הצרפתי לצמצם את פליטת גזי החממה מכלי רכב ב-75% עד לשנת 2050, והוא צפוי להיות מוחמר באופן קיצוני בתוך שלוש וחצי שנים. החל משנת 2020 תיאסר בפריז תנועתם של כלי רכב אשר יוצרו לפני שנת 2010, כלומר שכל המכוניות והאופנועים שתראו ברחובות העיר יהיו לכל היותר בני 10.
בעלי מכוניות ותיקות וקלאסיות זועמים כמובן על ההחלטה, ואפילו שוקלים להגיש תביעה ייצוגית כנגד עיריית פריז – אחרי הכל ערך המכוניות שלהם צפוי לצנוח אל גבול האפס ממש בקרוב – אלא שעל כף המאזניים ניצבת בריאותם של כל תושבי העיר שדורשים לנשום אוויר נקי ולא מזוהם.
מדבקות איכות האוויר, אגב, ישמשו גם כדי למנוע את תנועתם של כלי רכב פחות מזהמים בימים שבהם נרשם בעיר זיהום אוויר כבד: כמעט בכל שנה – בדרך כלל בגלל אירועי מזג אוויר חריגים – נוצרים מצבים שבהם רמת זיהום האוויר בפריז גבוהה מאד, והנהלת העיר תמנע את החריגות האלה באותם ימים על-ידי החמרת איסור התנועה באמצעות שיטת המדבקות המפלילות.
היה מנוע?
ההגבלות שהטילה עיריית פריז ייראו בקרוב כמעט מצחיקות לעומת אלה שמתכננת ממש בימים אלה ממשלת נורבגיה.
אם תאושר תוכנית התחבורה של המדינה לשנים 2018-2029, דבר שנראה די סביר לנוכח ההסכמה המתגבשת בין ארבע המפלגות הפוליטיות הגדולות שם – צפויה נורבגיה להיות המדינה הראשונה בעולם שאוסרת באופן מוחלט את מכירתם של כלי רכב בעלי מנועי בעירה פנימית, וזאת כבר החל בעוד תשע שנים.
הרעיון עצמו אינו חדש ולא פחות אבסורדי מכפי שהיה כאשר הוצג לראשונה בשנת 2007 – בהתחשב בכך שנורבגיה היא אחת מיצואניות הנפט הגדולות ביותר באירופה. אבל צאצאי הוויקינגים נחושים מאד שלא לנשום אוויר מזוהם מכלי רכב.
כבר כיום כמעט רבע מן המכוניות החדשות שנמכרות בנורבגיה הן מכוניות חשמליות, בעיקר מפני שהמדינה מעודדת את המגמה הזאת באמצעות מיסוי מופחת והקלות תנועה – למשל אישור נסיעה בנת"צים, ובעתיד הקרוב צפויה להיכנס לתוקף מדיניות של צמצום תשתיות התדלוק מחד והרחבת תשתיות הטעינה החשמלית מאידך.
הנורבגים משקיעים מאמצים רבים גם בפיתוח תחבורה אישית לא מזהמת – למשל על-ידי סלילת אוטוסטרדות לאופניים, וכאשר ייכנס לתוקף איסור המכירה של מכוניות בעלות מנועי בעירה פנימית תהיה זאת שעתם הגדולה של יצרניות רכב שיפתחו ויציעו מכוניות חשמליות ומכוניות מימניות (בעלות תאי דלק).
מומלץ שלא להתייחס לידיעה הזאת כאל דיווח על בצורת באוסטרליה או שיטפון בצרפת, היות שהמשמעות העמוקה יותר שלה היא שמדובר לא פחות מאשר בסוף עידן המכונית כפי שגדלנו עליה וכפי שאנחנו מכירים אותה כיום.
נורבגיה וצרפת הן אולי סנוניות ראשונות אבל האביב של המכונית הירוקה, כמו גם סוף עידן מנוע הבעירה הפנימית, מעולם לא נראה קרוב יותר. מדינות רבות ברחבי העולם שוקלות צעדים דומים – יותר או פחות דרסטיים – כמו למשל הודו שמתכננת להציג איסור כניסה של מכוניות מזהמות לעריה החל בשנת 2025, והולנד שהכריזה על תכנית דומה שתחל בשנת 2030.
בנוסף, ערים שונות בעולם כבר הטילו בעבר ומטילות כיום הגבלות על כניסת מכוניות ישנות ו/או מכוניות מזהמות, או סתם מכוניות: בדלהי שבהודו חולקו כל המכוניות לשתי קבוצות (לפי הספרה האחרונה של לוחית הרישוי) כך שניתן להיכנס איתן למרכז העיר לסירוגין – יום כן ויום לא, העיר רוטרדם שבהולנד אסרה על כניסת מכוניות מונעות בדיזל בנות יותר מ-15 שנים וכל המכוניות בנות יותר מ-24 שנים, ואיסורים דומים מוטלים גם בערים גדולות בסין, במכסיקו סיטי ובערים נוספות בעולם.
אחת המדינות המפותחות המפגרות ביותר בעולם בתחום זה היא, כמובן, מדינת ישראל אשר לא מצליחה להעמיד על הגלגלים אפילו תכנית פשוטה להשמדת מכוניות ישנות ומזהמות תמורת פיצוי כספי זעום לבעלים שלהן.
האבסורד, במקרה של מדינת ישראל, זועק לשמיים היות שמעט מאד מדינות בעולם הטילו לאורך השנים מיסים כל כך גבוהים על רכישת מכוניות ועל השימוש בהן, וגם מכיוון שתכניות גריטה לא רק שלא עולות כסף לאוצר של מדינת ישראל אלא אפילו מכניסות כספים בזכות רכישתן של מכוניות חדשות, פחות מזהמות ויותר בטוחות.
למרות זאת, אצלנו לא רק שאין חזון תחבורתי ותוכנית תחבורה מגובשת ומפורטת לעשור הקרוב (שלא לדבר על מעבר לכך) – אפילו תכנית גריטה פשוטה, כפי שכבר הופעלה אצלנו למשך זמן קצר – לא מיושמת בגלל חוסר המעש או היכולת של משרדי האוצר, התחבורה והגנת הסביבה.
כמובן שנשמח לצרף לכאן את תגובות המשרדים האלה אם וכאשר נקבל כאלה.
