שורה תחתונה תחילה
אחד הקטנועים הפופולריים בישראל שודרג ומוסיף להיות אחת הבחירות השכיחות בקטגוריה הולכת ונעלמת של קטנועי 250 סמ”ק.
מי אתה ג’וימקס Z פלוס 250 סמ”ק?
סאניאנג הטאיוונית שולטת בשוק הקטנועים הישראלי מזה עידן ועידנים, ואחד מעמודי התווך שמבצרים את השליטה הזאת הוא ‘ג’וימקס’ בנפחיו השונים. על כבישינו הוא מתגלגל כבר משנת 2005, וכמחווה להצלחה של היצרנית בישראל היא אף בחרה לערוך בארץ הקודש, בשנת 2012, את ההשקה העולמית של הדור השני שלו.
בעשור שחלף מאז ביצעה סאניאנג מספר מתיחות פנים לבסט-סלר שלה, ושתי האחרונות בהן בוצעו בשנים 2018 ו-2020. במתיחה של 2018 קיבל ג’וימקס את תוספת האות Z, אשר נותרה איתו עד היום, ואילו המתיחה האחרונה הותירה אותו מעוצב בעיצוב עדכני כשהוא מונע באמצעות מנועים שעומדים בתקינת אירו 5. בנוסף בוצעו גם שדרוגי אבזור, החשוב בהם הוא תוספת בקרת משיכה בגרסת ה-300 סמ”ק.
אנחנו בחרנו לבחון את ג’וימקס Z פלוס בגרסת ה-250 סמ”ק הפופולרית והחשובה במיוחד במקומותינו לנוכח מדרגת התמחור הארכאית של פרמיית ביטוח החובה. ברגע שחוצים את קו ה-250 סמ”ק מתייקרת הפרמיה בישראל תוך התעלמות מוחלטת מן הרף העולמי הנוכחי שמתוח מעל נפח 300 סמ”ק.
עיצוב ומיצוב
ג’וימקס הוא קטנוע עממי ונפוץ ולמרות זאת הטאיוואנים בחרו לעצב אותו בעיצוב מודרני ועדכני שהיה רוצה להיראות כמו ימאהה Xmax, בעיקר בחזית. השינויים הקוסמטיים כוללים פנסים חדשים עם חתימת LED בולטת, פלסטיקת חזית חדשה עם מאותתי צד אשר מוצבים כעת מתחת לקו הפנסים הראשים, וכנף קדמית חדשה.
חלקו האחורי של המושב פוסל גם הוא מחדש, ומצדדיו הותקנו ידיות אחיזה לנוחות המורכב. שפע גימורים דמוי קרבון מדגישים היטב את הניסיון להשיג מראה ספורטיבי.
מחיריהם של קטנועים בישראל הם, איך לומר? לא זולים. ג’וימקס Z פלוס, כעמוד תווך בקטגוריה שלו, “מיישר” סביבו במידה רבה גם את מחירי המתחרים, במיוחד לנוכח העובדה שהוא נותר בין אחרוני המוהיקנים שמציעים כלי בנפח מנוע כזה. ג’וימקס 250 סמ”ק עולה 27,500 שקלים, והוא פחות יקר ב-1,500 שקלים מן המתחרה מטאיוואן – קימקו דאונטאון 250 – המעט גדול יותר. גם להונדה יש כלי בקטגוריה הזאת, הוא מיוצר באיטליה וניכר עליו שהוא איכותי יותר, וזה ‘פורזה’ בגרסת 250 סמ”ק. תמורתו תצטרכו להוסיף 7,500 ש”ח ביחס לג’וימקס.
מנוע וביצועים
סאניאנג עדכנה וחיזקה את המנוע, שמספק כעת 21.5 כוחות סוס, אולם מדובר בהספק ממוצע למדי. התוצאה היא זינוק מעט מאכזב ותחושת מחסור בכח עד ל-3,000 סל”ד. מהלך ארוך מידי של ידית המצערת מעצים עוד יותר את התחושה הזאת. כאשר מטפסים מעל 3,000 סל”ד המנוע מתחיל לספק את הסחורה, אם כי גם כאן אל תצפו לתחושת “מומנט עוקר הרים”.
למרות שה”לוק” של Z פלוס מבטיח הבטחה ספורטיבית היא לא באמת מתממשת במציאות. התחושה בפועל היא של קטנוע שמעדיף “להתנהל קדימה” ולא אחד ש”משגע את הקופים בקופסא”. מצד שני, למנוע ולתמסורת יש אופי פעולה חלק, נעים, ונטול רעידות, וזה ממש נעים. חבל רק שמה שמקלקל את התחושה הזאת אלה רעידות מאד נוכחות בעת עמידה עם בלם אחורי לחוץ.
התנהגות
Z פלוס הוא פרטנר יעיל להשתלבות בתנועה עירונית, וזאת בזכות זווית צידוד מרשימה והיגוי קליל. הבעיה היא שבולמי הזעזועים פשוטים מידי ולא מצליחים לספוג ולבלוע את הבורות ואת פסי ההאטה שנפוצים מאד במקומותינו. המצב משתפר פלאים מחוץ לעיר, שם מספקים הבולמים יציבות טובה.
ההיגוי הזריז מסייע לתחושה של קטנוע קל לשליטה, כזה שלא מעייף את הרוכב גם במהלך רכיבות ארוכות. מיגון רוח יעיל במיוחד מחזק עוד את סעיף הנוחות, ואילו מערכת הבלימה יעילה ומספקת עוצמה טובה.
נוחות ושימושיות
ישראלים, גם כאשר הם נלחמים בפקקים ומזגזגים בין אוטובוסים, אוהבים קטנועים עם תנוחת ישיבה כורסתית. ג’וימקס, הנדבך המרכזי בקטגוריה הזאת כאמור, גורם לנו לתהות אם אנחנו מתמודדים כאן עם פרדוקס “ביצה ותרנגולת”: האם ג’וימקס מצליח כל כך בגלל האקסיומה שהצגנו בתחילת הפסקה הזאת, או אולי להיפך. אולי בגלל שיש כל כך הרבה ג’ויימקסים אנחנו סבורים בטעות שישראלים מעדיפים תנוחת ישיבה כורסתית…
כך או אחרת, המושב שלו נדיב בממדיו, הוא תומך היטב ומספק מרחב ישיבה ראוי גם עם מורכב או מורכבת מאחור. מתחת למושב יש תא אכסון נדיב בגודלו, יש תאי אכסון נוספים בחזית ושקע טעינה לטלפון הסלולרי, והמשקף הקדמי ניתן לכוונון.
באופן כללי איכות ההרכבה טובה, אך יש מספר בעיות נקודתיות כמו פתחי תדלוק ואכסון שמשדרים תחושה רופפת, וציר פתיחת מושב שלא ממש מצליח לתמוך בו בפתיחה מלאה.
בשונה מן המקובל כיום לוח המחוונים כולל שעונים אנלוגיים שביניהם מונח צג מידע דיגיטלי קטן ופשוט. הרוכב אמנם מקבל את כל המידע שהוא צריך, אבל עיצוב כזה נראה כיום מיושן ולא עומד בסטנדרט העכשווי של תצוגות דיגיטליות עשירות. תפעול מעט הכפתורים נוח, כאשר כל אחד מהם נמצא בדיוק במקום שהוא צריך להימצא בו.
שורה תחתונה
סאניאנג ג’וימקס איננו קטנוע צעיר בלשון המעטה, וזה מתבטא במספר תחומים. יחד עם זאת, הקטנוע הנמכר ביותר בקטגוריה שלו מוסיף לספק את החבילה האהובה על הקהל הישראלי: כלי מרווח בעיצוב של “קטנוע מנהלים”, נוח לתפעול, ופחות יקר ממעט המתחרים שעוד נותרו לו.
במהלך מתיחת הפנים האחרונה נוספו פרטי אבזור והעיצוב החיצוני קיבל מספר נגיעות, וכעת הוא נראה מעט יותר עדכני וספורטיבי. לביצועים יוצאי דופן אל תצפו – לפחות לא בגרסת ה-250 סמ”ק.
אחד היתרונות ביחס לכלים בנפח 300 סמ”ק הוא חיסכון ממוצע של כ-1,000 ₪ לשנה בביטוח החובה. לעומת זאת, המחיר בביצועים הוא הגבלה לשימוש בגיחות בין עירוניות לא ארוכת במיוחד.
The post סאניאנג ג’וימקס Z פלוס 250 במבחן דרכים first appeared on TheDoo.
