"המרוץ המשעמם" של מונקו לעונת 2023 היה מותח ומעניין, מקס ורסטאפן ניצח אותו כמעט בהליכה אבל עם הפגנה של כישרון יוצא דופן, וההפתעה הגדולה ביותר – חוץ מאשר המקום השלישי, המוצדק, של אסטבן אוקון, הייתה העובדה שלא היו תאונות משמעותיות, המרוץ לא הופסק ולו לרגע למרות שחלקו היה גשום, ורק מכונית אחת, עם לאנס סטרול בתוכה, נאלצה לפרוש בגלל תקלה. מגנוסון הצטרף אל סטרול כאשר פרש בהקפה ה-76 מתוך 78.
לכל הקבוצות היה ברור שבמהלך המרוץ צפוי לרדת גשם אבל אף אחד לא ידע מתי בדיוק זה יקרה וכמה גשם יירד. כמה מן הקבוצות תכננו אסטרטגיות צמיגים שונות כדי להתמודד עם הנעלם הזה, וגשם אכן ירד למשך כ-15 הקפות – אבל הדבר היחיד שנותר יציב מרגע ההזנקה ועד לקו הסיום היה סדר הנהגים בשלושת המקומות הראשונים: מקס ורסטאפן, פרננדו אלונזו, והפתעת הסבב: אסטבן אוקון עם ה'אלפין' שלו.
לאלונסו היה שבריר שניה אחד עם הזינוק למרוץ שבו נראה היה שיש לו סיכוי קלוש לעקוף את ורסטאפן אבל החלון הזה נסגר מהר יותר מכפי שנפתח ומאותו רגע ורסטאפן רק הגדיל עוד ועוד את פער ההובלה שלו בראש החבורה.
סביב ההקפה ה-50 הגיע הגשם הצפוי והתנאים התדרדרו במהירות עבור כולם, אולי חוץ מאשר עבור ורסטאפן שהגדיל את הפער למרות צמיגים שחוקים, החליף אותם לצמיגי גשם ולקח את הניצחון השני שלו במונאקו בתוך שלוש שנים בתוך כדי הגדלת פער הניקוד שלו גם בראש טבלת הנהגים. פער הזמנים בינו לבין אלונזו שסיים שני: 27.9 שניות (!).
"המסלול היה מאד חלקלק" אמר ורסטאפן לדויד קולטהארט מיד לאחר שיצא ממכוניתו, "כשאתה בפער הובלה כל כך גדול אתה לא רוצה לדחוף חזק מדי אבל גם לא רוצה לאבד יותר מדי זמן. שפשפנו את הקירות כמה פעמים – היה סופר קשה שם בחוץ – אבל זאת מונקו". "זה היה קשה", אמר ורסטאפן על מה שנראה שהוא עושה כל כך בקלות.
הגשם תעתע בנהגים מפני שבהקפות הראשונות הוא לא ירד על כל המסלול אלא רק על חלקים מתוכו, ומה שעבד טוב על קטעים יבשים היה בלתי נשלט לגמרי על קטעים רטובים. הקבוצות החלו להחליף צמיגים במהירות אחרי ההקפה ה-50, אבל כעשר הקפות לאחר שהגשם החל נראו עוד ועוד החלקות על המסלול הצר. סביב ההקפה ה-65 הגשם נרגע והמסלול הפך למאתגר באופן אחר, בגלל שרק קו המרוץ התייבש ועקיפות הפכו לעוד יותר מסובכות.
בתוך כדי כך הצוות של אסטון מרטין הלביש אצל אלונסו בהקפה ה-54 את הצמיגים הלא נכונים והוא נאלץ לבצע עצירה נוספת שתי הקפות מאוחר יותר. בפרארי, כמו בהזדמנויות קודמות שהם היו מעדיפים לשכוח – שתי המכוניות נקראו, ונכנסו, לפיטס בו זמנית, ובאופן כללי – התנאים הצפופים של המסלול של מונקו יחד עם הגשם גרמו למספר פגישות לא רצויות עם עצמים קשיחים – למשל של קרלוס סיינז ו(בנפרד) קווין מגנוסן (האס).
שתי המרצדסים – של המילטון וג'ורג' ראסל, הוכיחו את עצמן (או, שמא, האסטרטגיה של פרארי שוב נכשלה) ושני הנהגים לקחו את המקומות 4 ו-5 כשהם מותירים מאחוריהם את לקלר ואת סיינז.
ורסטאפן שמר על קור רוח לאורך המרוץ כולו למרות שתיים-שלוש נגיעות בגדר, וסרג'יו פרז, שזינק מן המקום האחרון, היה מעורב במפגש לא רצוי אחד ובהחלקה אחת אבל הפגין רוח לחימה ובסופו של דבר התקדם עד למיקום ה-16. אוקון – כאמור – השיג את ההישג האישי הטוב ביותר מזה זמן ואת ההישג הטוב ביותר ל'אלפין' מאז סוף עידן רנו.
מילה אחרונה על פרארי, שספגה בשנה שעברה הרבה ביקורת על טעויות אסטרטגיות אינסופיות. אתמול, לאחר שלקלר קיבל עונש על כך שלא אפשר ללנדו נוריס לעקוף אותו במקצה הדרוג, שוב עמדה הקבוצה תחת מתקפה על כך שלא שידרה ללקלר את ההנחיות הנכונות ברגע הנכון. היום היו מי שתקפו את האסטרטגיה הדפנסיבית שלה, שהתבססה על ההנחה שהגשם יגרום לתאונות ולהוצאת מכונית בטיחות (מה שלא קרה).
לזכותו של שארל לקלר, שבלי ספק מאוכזב מן המקום השישי שלו, צריך לומר שבמספר ראיונות איתו הוא הגן לחלוטין על האסטרטגיה הקבוצתית.
