לפני כמעט חודשיים הדהדו כותרות העיתונים ואתרי החדשות בישראל את הודעת אגף התנועה של המשטרה לפיה מצלמות המהירות האלקטרוניות מסוג 'גאטסו' הושבו לפעולה מלאה, וזאת בעקבות אישור שנתקבל לצורך זה מפרקליטות המדינה. חדי עין, ובעלי אוזן רגישה, יכולים היו להבחין בין השורות של הודעת המשטרה שבידי משטרת ישראל אין כל הוכחה שהמצלמות אכן אמינות, אלא ש"המשטרה (פעלה) בתאום מלא עם פרקליטות המדינה לקבלת חוות דעת מקצועיות מכלל הגורמים הרלוונטיים, על מנת לבסס את אמינות ודיוק מערכת א-3 במישור המשפטי".
במילים פשוטות – מה שעמד מאחורי ההודעה הדרמטית הוא "הכשר משפטי", ולאו דווקא הכשר טכנולוגי, וזה, באופן טבעי, עורר את הסקרנות שלנו ולכן פנינו אל דוברות אגף התנועה כדי לקבל את כל אותן "חוות הדעת הנדרשות" אשר לפי הודעת את"ן מוכיחות ש"נמצא כי מערכת א-3 אמינה ומדויקת".
לקריאה נוספת: מצלמות המהירות חוזרות: במשטרה סומכים על זה שהציבור מטומטם
במקביל, עו"ד מיכאל ליטווק, אשר מייצג נהגים שהואשמו על-ידי המשטרה בנהיגה במהירות מופרזת ומשמש גם כיועץ משפטי בשורות עמותת 'בצלמו', פנה אל משרד המשפטים ואל משטרת ישראל בבקשה לקבל את אותם דוחות שאנחנו ביקשנו, כמו גם לדעת כמה עלה תהליך ההכשרה הזה למשלם המיסים. בתשובת לשכת היועץ המשפטי של משטרת ישראל נכתב ש"עלותן הכוללת של כל חוות הדעת והבדיקות החדשות שבוצעו לצורך הוכחת אמינות מערכת א-3 מסתכמת בסכום של 480,000 ש"ח". פירוט של סעיפי ההוצאה השונים לא נמסר.
במילים פשוטות, משטרת ישראל השקיעה לכל הפחות חצי מיליון שקלים רק לצורך "חוות הדעת והבדיקות החדשות" שנועדו להכשרת המצלמות, וסכום זה לא כולל כמובן עלויות כבדות נוספות שנדרשו עוד קודם לכן – למשל לצורך הטסתם הבהולה של אנשי משטרה למעבדות מכון התקנים ההולנדי, שם הם גילו לתדהמתם את השקרים שמכרו להם אנשי מכון התקנים הישראלי.
הכסף נזרק לאסלה
חצי מיליון שקלים הוא סכום זעום אפילו ביחס לתקציב המשטרה, שלא לדבר על האינטרס של חקר האמת, אבל זה בכל זאת הכסף שלכם ולכן מעניין לדעת כיצד הוא נוצל לתועלת הציבור. הדוח הטכני היחיד שעליו ידוע לנו, אשר נועד להכשיר את המצלמות (או להוכיח את אמינותן) הוא דוח שמסכם בדיקות שבוצעו על-ידי הטכניון. אגף התנועה של משטרת ישראל סיפר לתקשורת, ודרכה לאזרחי המדינה, שהדוח הזה מוכיח את אמינות מצלמות המהירות. אלא שכפי שחשפנו כאן באופן בלעדי – לא רק שדוח הטכניון לא מוכיח את טענת המשטרה אלא דווקא להיפך: לו היה נעשה שימוש בדוח הזה בהליך משפטי סביר להניח שהוא היה מביא לזיכוי הנאשם. לא מפתיע, לכן, שמשטרת ישראל הסתירה את הדוח הזה וסרבה למסור אותו גם כאשר היא התבקשה לעשות זאת באמצעות חוק חופש המידע.
אם כן, ייתכן שקיים דוח אחר, או חוות דעת נוספות, אשר מצדיקות הוצאה של חצי מיליון שקלים, משהו שעל בסיסו יכולה הייתה המשטרה לטעון שאנשיה פעלו "בחודשים האחרונים… בתאום מלא עם פרקליטות המדינה… על מנת לבסס את אמינות ודיוק מערכת א-3 במישור המשפטי".
אתמול, למרבה ההפתעה, התקבלה התשובה הבאה אצל עו"ד מיכאל ליטווק: נציגי משרד המשפטים כתבו לו ש"בפנייתך… ביקשת… לקבל את חוות הדעת אשר על בסיסן נמצא כי מערכת מצלמות התנועה א-3 אמינה ומדויקת… לאחר בירור בקשתך הריני להשיבך… בקשתך לקבלת חוות הדעת על בסיסן התקבלה החלטת הפרקליטות נדחית לפי סעיף 14 (א)(8) לחוק חופש המידע, בהיותן מידע שנאסף לצורכי חקירה, מידע המהווה חלק מתיקי חקירה שעודם מתנהלים..."
במילים פשוטות – משרד המשפטים מסרב לחשוף דוחות וחוות דעת אשר נרכשו בכסף ציבורי, בתוך מערכת ממשלתית, למען הליכים שמנהלת מדינת ישראל, ואתם – קוראי שורות אלה – אמורים להאמין שלמשטרת ישראל ולמשרד המשפטים אין מה להסתיר.
לקריאה נוספת: השופט רוזן: התביעה המשטרתית שיקרה בנוגע לאמינות מצלמות המהירות
התוצאה המיידית של הדברים, נכון לעכשיו, היא שמשטרת ישראל הוציאה כחצי מיליון שקלים לצורך ביצוע בדיקות וקבלת חוות דעת שלדעת הפרקליטות אפשר (או צריך) להסתיר מעיניכם ומעיניי כלל הציבור, וזאת בפרשה שבמסגרתה כבר נחשפו גורמים שונים במשטרה בקלקלתם.
בשעות הקרובות אנחנו אמורים לקבל מדוברות אגף התנועה במשטרה מסמכים נוספים, אשר לטענת האגף מוכיחים את אמינות המצלמות כמו גם את תרומתן לצמצום הקטל על כבישי ישראל. ייתכן שהמסמכים שנקבל ישפכו אור נוסף ומעניין על פרשת מצלמות המהירות, ובכל מקרה צפו לפרטים מעניינים שנפרסם כאן בהמשך.
