פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש שבא לו לתת בגז. הוא עולה עם אור ראשון למכונית, או על האופנוע שלו, נוסע במשך שעה קלה, ומגיע אל מסלול מירוצים. שם, תחת עין פקוחה והדרכה מבוקרת, הוא תופר את הפניות, משחיז את הצמיגים, עוצר להתרעננות ולקירור בלמים, ועולה שוב למספר הקפות נוספות. כמה 'סשנים' לאחר מכן הוא אומר יפה שלום ונוסע למשרד רגוע ושליו. גם הפקקים בכניסה לעיר לא יכולים להוציא אותו משלוותו לאחר שכבר פרק את מלוא האדרנלין על המסלול, ואל ישיבת הבוקר הוא מופיע עם חיוך גדול על הפנים.
למרות שבחו"ל מדובר בדבר מקובל מאד, בכל סוף שבוע אין כמעט מסלול, ולו הנידח והקטן ביותר, שלא מתקיים עליו אירוע או יום מסלול פתוח לקהל הרחב, אנחנו הישראלים יכולנו רק לחלום על מה שתואר בפסקה הפותחת, או לכל היותר לעלות על טיסה לחו"ל. אצלנו, גם לקראת 70 שנות עצמאות, פשוט לא היה מסלול מירוצים.
במהלך השנה וחצי האחרונות נראה כאילו קרה כאן נס, עם תחילת הפעילות בשלושה מסלולים: פצאל שבבקעה, מסלול ערד וגם מסלול מוטורסיטי שבשדה תימן. מזה מספר חודשים מתקיימים בפצאל ובשדה תימן הדרכות וימי מסלול באופן שוטף, וזה כמובן דרש מאיתנו לעשות מעשה ולבדוק את האספלט מקרוב. כך הצטרפנו ליום מסלול של Flat Out Driving במסלול שדה תימן, בהדרכת פיליפ רוזין, דמות מוכרת מאד בקהילת חובבי הרכב ההארד-קוריסטים.
אל המסלול הגענו עם אור ראשון מפני שזה הדבר הנכון ביותר לעשות בישראל, מדינה שבה בשיא הקיץ, אחרי השעה 0900, החום הופך להיות בלתי נסבל. ברחבת ה"פיטס" פגשנו תמהיל מגוון מאד של נהגים ומכוניות, החל ב"הוט האצ'ים" מודרנים כמו פולקסווגן גולף GTI ופיג'ו 308GTI, דרך קורבט C4 משנות ה-80' וקורבט C6 משודרגת ורועמת מפלטים, עבור דרך ב.מ.וו E36 קופה ופיג'ו 106 GTI שכבר שבעו קרבות רחוב רבים, וכלה בב.מ.וו סדרה 3 סדאן בורגניות. פולקסווגן פולו 1.4 ידנית של חייל משוחרר, ומיצובישי לאנסר איוו משופרת שהגיעה על נגרר, המחישו עד כמה רחב המנעד של חובבי הגה אשר שיוועו ליום שבו יוכלו לעלות על מסלול שחור-כחול-לבן, וזה מחזה שגורם להתרגשות גדולה אפילו אצל גדולי הציניקנים. מחזה מרנין לכל הדעות.
בתום תדריך בטיחות וכללי נהיגה עלינו על המסלול כדי לבצע מספר הקפות היכרות. אורך מסלול שדה תימן הוא כ-2.1 ק"מ, והתוואי שעליו נהגנו הוא היה התוואי הארוך והשלם שלו, ללא קיצורים, אשר עושה אותו טכני יותר. רוב הפניות על מסלול שדה תימן הן לצד שמאל (וזה ניכר על הצמיגים בסוף יום) והאופי שלו מהיר יחסית. כמה מהיר? עם גולף GTI סטנדרטית, שאיתה עלינו למסלול, קל היה לראות 170 קמ"ש על השעון בקצה הישורת הגדולה.
היתרון הגדול ביותר של מסלול שדה תימן הוא רוחבו, וזה מאפשר לא רק מרווח ביטחון לנהגים אלא גם אפשריות עקיפה, עניין חיוני ביותר כאשר על המסלול מתרוצים נהגים ומכוניות שהפרשי היכולות ביניהם גדולים מאד.
לאחר הקפות ההיכרות חולקו המשתתפים לשתי קבוצות במטרה לדלל מצד אחד את העומס ומצד שני לאפשר לנהגים ולמכוניות לקחת אוויר ולהתקרר בתום כל מקצה: כל קבוצה נהגה על המסלול במשך 15 דקות בשעה שהקבוצה האחרת התקררה. מסלול שדה תימן מאפשר שימוש סימולטני של יותר מעשר מכוניות בכל סבב, אבל הקפדה על קבוצות קטנות מאפשרת התנהלות זורמת ויעילה ופחות עיכובים שנובעים מהבדלי רמות. פרק זמן ההתרעננות בין המקצים מתגלה מהר מאד כחיוני, במיוחד עבור חיי הבלמים אשר עובדים קשה במיוחד על המסלול המהיר הזה.
חוויית הנהיגה על מסלול שונה מאד ביחס לנהיגת הכביש המוכרת לכולנו. כאשר נהג לא מודאג מן ההתנהלות הלא צפויה, ולעיתים גם לא מובנת ומסוכנת, של נהגים שמבלים את שגרת יומם עם טלפון נייד (וגם עם מכונית) על כביש ציבורי, מכשלי תשתית, או מפגישה בהפתעה עם שוטרים שמתחבאים מאחורי עצים וגשרים – כל משאבי הריכוז מופנים אך ורק לנהיגה. זה רק את/ה והמכונית. כך אפשר להתרכז בבחירת הקווים הנכונים, ללמוד תוך כדי תנועה של נקודות הבלימה הנכונות, מתי להדק את הפניית ההגה והיכן הנקודה המתאימה כדי לשגר את עצמך החוצה מכל פניה.
הביטחון הולך ונצבר מהקפה להקפה וגם הרסן משתחרר. הבלימות מאוחרות יותר, המצערת נפתחת בשלב מוקדם יותר, ואפשר למתוח את המגבלות באופן שהיה מותיר לך מרווח אפסי לטעויות על כביש ציבורי. בנקודה זאת רצוי שתיכנס לפעולה בקרה עצמית של הנהג, או ההדרכה הצמודה, כדי להכיר במגבלות שלך ושל המכונית שבה נוהגים. ההיזון החוזר על מסלול מירוצים ברור ומיידי: מי שמתעלם מן המגבלות מוצא את עצמו על החצץ בשולי האספלט. מי שחס על כספו, ולא מעוניין ללמוד בשיטת "ניסוי וטעיה", יעשה טוב אם יקבל הדרכה אישית (בתוספת תשלום) – במקרה הזה מפיליפ ומצוות Flat Out. הדרכה כזאת הכרחית עבור כל מי שעולה למסלול בפעם הראשונה, אבל חיונית גם עבור כל מי שמסוגל להניח את האגו שלו בצד מתוך רצון לשייף את הביצועים ולהשתפר.
בתום כשעתים של סשנים של נהיגה ומנוחה, שחיקת צמיגים, בלמים מעשנים, וגם מספר תקלות טכניות, מסתיים יום המסלול. רמת האדרנלין נושקת את הקו האדום ורמת הסיפוק מלאה. נכון, איכויות המתקן של שדה תימן דורשות עדיין שיפור, בעיקר בכל הקשור לתנאים הסביבתיים למשתתפים (מתבקשים מאליהם, למשל, שביל גישה ומתחם פאדוק), אבל ברור גם שזאת רק תחילת הדרך ושמצבנו כעת טוב עשרות מונים ביחס לעבר הקרוב.
סוף סוף יש לנו אפשרות לנהוג ולהתאמן באופן מסודר ומקצועי על מסלול מירוצים גם בישראל, עם מסלול תקני ובתנאים מבוקרים, הדרכה צמודה, ובמחיר שווה לכל נפש. כל זה, כמאמר המשפט המפורסם, "רק 5 דקות מבאר שבע".
אז מה צריכים כדי לעלות למסלול?
הפרוצדורה די פשוטה, ומתחילה כמובן בתשלום למארגני יום המסלול. תנאי בסיסי, נכון לאישורי הביטוח הנוכחיים, הוא שלרכב שבו נוהגים יהיה רישוי וביטוח חובה בתוקף, וזאת כדי להבטיח שבמקרה מצער של תאונה תהיו מכוסים מפני עלויות הטיפול בנזקי גוף שלכם ושל אחרים. זה המקום לציין כי החל מחודש ספטמבר ביטוח הרכב יהיה תקף על המסלול רק במידה ויהיה בו סעיף כיסוי מיוחד להשתתפות בימי מסלול, תוך דרישה שיום המסלול יערך על פי הדרישות ההתאחדות לספורט מוטורי. במידה ולא יתקיימו שני תנאים אלו, הביטוח לא יהיה תקף במידה של תאונה על המסלול.
במתחם המסלול יש לחתום על הסכם שבו מצהירים שהמכונית מבוטחת בביטוח כזה, ושהנהג ינהג בהתאם לכללי המסלול ולהנחיות של המדריכים, כמו גם על הסרת אחריות של בעלי המסלול כלפי המשתתפים בגין נזק למשתתפים או לכלי הרכב. נוהל דומה מקובל בכל מסלול בעולם. בנוסף, במהלך נהיגה נדרש שימוש בקסדה מלאה או קסדת שלושה רבעים, וזאת כדי לספק הגנה לראש במקרה של תאונה והתהפכות.
חשוב מאד לדאוג לתקינות הרכב לפני עלייה למסלול, גם כדי למנוע נזק ובעיקר כדי למנוע מפח נפש בגלל תקלות מיותרות. בעיקר יש לשים לב למספר תחומים ספציפיים שמשפיעים ומושפעים מן החיים הקשים שרכב חווה על מסלול במהלך נסיעה מאומצת.
1. בדיקת צמיגים – הקפדה על לחץ אוויר מתאים הכרחית תמיד ועל אחת כמה וכמה על מסלול. חשוב לבחון בקפידה את פני הצמיגים והדפנות שלהם כדי לאתר יובש וסדקים שעלולים להתפתח בגלל טמפרטורות גבוהות ועומס, וזאת גם הזדמנות טובה להיפרד מן הצמיגים, היות שהרבה לא יישאר מהם אחרי יום מסלול מאומץ.
2. מפלס שמן מנוע – המנוע עובד קשה ובסל"ד גבוה על המסלול, וצריכת השמן מוגברת – במיוחד במנועים מוגדשים. אם מפלס השמן נמוך יווצרו בעיות שימון אשר יובילו לבלאי מואץ ואף לתקלות סופניות, ולכן, כבר ברגע שבו חושבים על היציאה לדרך חשוב לוודא שלא חסר שמן. מאד מומלץ להשתמש בשמן מנוע איכותי, ולהצטייד גם במיכל שמן נוסף ליום המסלול, כדי להוסיף שמן, אם יהיה צורך בכך, במהלך היום.
3. מפלס נוזל קירור ותקינות המערכת – תנאי עבודה קיצוניים של המנוע יוצרים גם חום רב ועומס קיצוני על מערכת הקירור. הדבר הבסיסי ביותר הוא לוודא שלא חסר נוזל קירור במערכת ולהצטייד במיכל של נוזל קירור לדרך, אבל לא פחות חשוב לבדוק את המצנן (מקרן, רדיאטור) ואת צנרת מערכת הקירור כדי לוודא שאין סדקים או נזילות שיובילו לפריצת הנוזל ולהתחממות סופנית של המנוע.
4. מערכת בלמים ורפידות – כדי לנהוג חזק צריך לבלום חזק, וכדי שאפשר יהיה ליהנות מיום מסלול מלא ולשוב הביתה בשלום צריך לוודא שהרפידות מאיכות טובה ונותר בהן מספיק "בשר", ושהדיסקים במצב טוב. פעולה כזאת קל לבצע במוסך, אבל אפשר לעשות גם באופן עצמאי עם מגבהה (ג'ק) מתאים.
5. מטף כיבוי – צוות המסלול מצויד אמנם במטפים ובציוד כיבוי אש, אבל לעולם לא מזיק להיות ערוך למצב שבו החום והעומס, בשילוב של פריצת צינור או תקלה אחרת, יגרמו להתלקחות. בכל מכונית טוב שיהיה מטף כיבוי לצורך עזרה ראשונה ומיידית. במקרים קיצוניים זה יכול להציל חיים – במכונית שלכם או של אחרים – וזה יכול לחסוך נזק לא הפיך לרכב.
תודה לפיליפ רוזין ו- Flat Out Driving על האירוח וההדרכה ביום המסלול
צילומים: נעם וינד
