מאז חודש פברואר השנה, כמעט בכל חודש שבו מפורסמים נתוני המסירות של מכוניות חדשות בישראל נדמה שכמה מכלי התקשורת מתחרים זה בזה ברמת הפסימיות של כותרות הידיעות שמתיימרות לנתח את דוחות איגוד יבואני הרכב.

בין "קריסה" ל"התרסקות" ובין "האטה" ל"עצירה", הרושם שעלול לקבל קורא תמים הוא ששוק הרכב הישראלי נמצא במשבר חמור, ושאו-טו-טו יתחילו לחלק כאן מכוניות בחינם כי מגרשי האחסנה מתפקעים מרוב כלי רכב שאין להם דורש. המציאות, כרגיל, הרבה יותר מורכבת מכפי שהיא משתקפת בדוחות סטטיסטיים חלקיים, אבל אם צריך לסכם במשפט אחד את שלושת הרבעונים הראשונים של השנה, ולחזות כיצד ייראה הסיכום השנתי, הרי ששנת 2017 צפויה להיות אחת השנים הטובות ביותר של שוק הרכב המקומי שלנו – ודאי מבחינת מספר מסירות, ובסבירות רבה גם מבחינת רווחיות.

אחת הדוגמאות המביכות ביותר לפער שבין הדיווח אודות נתוני המסירות של מכוניות חדשות בשנת 2017 לבין המציאות התקבלה עם פרסום נתוני ספטמבר, שבו עלו על כבישי ישראל "רק" 19,990 מכוניות לעומת כמעט 25,000 בספטמבר אשתקד. כמה מבין הדיווחים אודות הפער הזה התעלמו מן העובדה שראש השנה ויום הכיפורים חלו השנה בספטמבר ושלחו הרבה לקוחות פוטנציאליים לחופשה, ביחד עם עובדים בחברות ליבוא רכב ופקידים במשרדים ממשלתיים, בעוד שבשנה שעברה חלו כל חגי תשרי במהלך אוקטובר.

אז נכון, בספטמבר נמסרו כ-5,000 מכוניות פחות מאשר בספטמבר 2016, אבל כ-5,000 מכוניות יותר מאשר בספטמבר 2015.

וזאת בעצם הנקודה החשובה באמת: נתוני מסירות של מכוניות חדשות, גם אלה המצרפיים וגם אלה שמתייחסים לדגמים ספציפיים ולמותגים שונים, מושפעים מהרבה מאד גורמים – חלקם מקומיים וחלקם בינלאומיים, לכן לעולם אסור להתייחס אל חודש בודד, ואפילו לרבעון, כדי לקבוע מסמרות.

נתון ברור ומוחלט שכן צריך להוות נקודת מוצא לקבלת תמונת מצב של שוק הרכב הישראלי הוא ששנת 2016 הייתה שנת השיא של כל הזמנים במסירת מכוניות חדשות, ואם לא די בכך – כמה עשרות אלפי מכוניות (בין 10 ל-20) אשר נמסרו בחודש ינואר 2017 צריכות להיזקף "לזכות" שנת 2016 – היות שמסירתן נדחתה בכוונה שיקבלו רישוי של השנה הנוכחית. 2016 היא שנה חריגה לא רק מעצם היותה שנת שיא אלא גם בתוספת עצומה של כ-30 אלף מכוניות (יותר מ-10%) ביחס לשנה שקדמה לה, שבעצמה הייתה שנת שיא במסירת רכב.

כאשר בוחנים את נתוני המסירות של 17 השנים האחרונות קל להבחין בכך שבכל עשור ישנו לפחות זינוק אחד משמעותי במספר המסירות, ולאחריו לרוב מגיעה התייצבות או ירידה קלה. חריג להתנהלות כזאת מתרחש בעת משבר כלכלי ("בועת ההי-טק" של תחילת שנות ה-2000 והמשבר הכלכלי של 2008-2009), אבל בעקבותיו מגיע זינוק במסירות שמפצה על ה"אובדן".

מסירות רכב לפי שנים

אחרי שנת השיא 2016 טבעי היה לצפות לירידה במסירות של 2017, מה גם שישנם מספר גורמים אובייקטיביים שגורמים לירידה כזאת, אבל בין ירידה טבעית לאחר שנת שיא לבין "התרסקות" יש פער גדול מאד.

אפשר אמנם לייחס עד כמחצית המסירות של ינואר 2017 (כ-20 מתוך 45 אלף מכוניות) לשנת 2016, אבל אפילו אם עושים את זה אי אפשר להתעלם מכך שבכל אחד מתשעת החודשים הראשונים של 2017 נמסרו בממוצע כ-25,500 מכוניות – למעט בחודשים מרץ וספטמבר שבהם נמסרו "רק" כ-20,000 מכוניות. לשם השוואה, בשלושת הרבעונים הראשונים של שנת 2015, בניכוי ינואר שכמו בכל שנה מטה את המספרים כלפי מעלה, נמסרו בממוצע 21,241 מכוניות, וכאמור לעיל גם 2015 הייתה שנת שיא של כל הזמנים (עד אליה) במסירת מכוניות בישראל.

כאשר מסכמים את שלושת הרבעונים הראשונים של 2017 ניכרת השפעת מספר המסירות החריג של ינואר על פני התקופה כולה, כך שבסיכום הרבעון השלישי לא רק ש-2017 היא שנה "חזקה" כמעט כמו 2016 (238 אלף מסירות לעומת 245 אלף) – בתשעה חודשים נמסר אצלנו מספר דומה של מכוניות חדשות כמו בשנת 2014 כולה (!), ויותר מאשר בסיכום כל אחת מן השנים שקדמו לה.

במילים פשוטות, אם מסירת כ-240 אלף מכוניות בשלושה רבעונים היא "התרסקות", אז אפשר לאחל לנו התרסקויות כאלה גם בתחומים אחרים.
שוק הרכב הישראלי חווה בעבר "התרסקויות" – כמו צניחה מ-167 אלף מסירות בסיכום שנת 2000 ל-119 אלף ב-2003 או ירידה מ-194 אלף ל-172 אלף בין 2008 ל-2009, אבל אפילו אם ברבעון האחרון של 2017 יימסרו אצלנו "רק" 30,000 מכוניות עדיין תסתכם 2017 כשנה השנייה בתולדות ישראל מבחינת מספר המסירות השנתי.

הרבעון הרביעי נחשב לרבעון חלש במסירות, בעיקר מכיוון שכל מי שיכול (כולל גם ציי רכב) דוחה את קבלת המכונית החדשה שלו לרבעון הראשון של השנה הבאה, אבל כאשר בוחנים את תרומת הרבעונים הרביעיים של 2015 ו-2016 לסך המסירות השנתי מגלים שזו עמדה על בין 41,500 (2016) ל-51,000 מסירות (2015).
אם נהמר על הממוצע שבין שני המספרים האלה, ונזכור שהחגים מאחורינו ומבצעי המכירות של סוף השנה בעיצומם, הרי שתוספת של כ-46,000 מכוניות חדשות ברבעון האחרון תעמיד את 2017 על כ-284,000 מסירות – כלומר מספר צמוד מאד לנתוני השנה שעברה, ובוודאי שלא "עצירה", "קיפאון" או "התמוטטות".

סיכום רבעוני מצטבר לפי שנים

גז או ברקס?

מעבר למספרים עצמם, מה שבאמת מעניין בטבלת המסירות של מכוניות חדשות בישראל הוא מה תורם ומה פוגם בקצב המסירות ובסיכום שלהן, והאם מי מבין הגורמים האלה עלול באמת להביא אותנו למצב משברי. השינוי האובייקטיבי העיקרי והמשמעותי ביותר בין 2016 ל-2017 הוא הזרקור שהופנה השנה על-ידי בנק ישראל אל "בועת האשראי" בשוק הרכב, זו שלגביה מתריעים כמה מאיתנו מזה מספר שנים.

ה"דלק" של שוק הרכב הישראלי בשנים האחרונות הוא אשראי זול מאד מחד והיעדר אפיקי השקעה משתלמים מאידך, וכפי שבנק ישראל התריע השנה – כאשר מגזימים עם אשראי נטול ביטחונות נוצרת בועה שעלולה להתפוצץ. כל עוד שמשקיעים מוסדיים ויבואניות רכב מוכנים לממן את הרוכשים המוסדיים, וכל עוד שלקוחות פרטיים יכולים לקבל מסגרות אשראי נוחות לרכישת ולהחלפת רכב – אין סיבה שהחגיגה תסתיים.

גורם חשוב נוסף הוא מעמדו של השקל הישראלי ביחס למטבעות הזרים, ומשחקי הכוחות בינם לבין עצמם, וגם בגזרה הזאת לא חלה פגיעה משמעותית במהלך 12 החודשים ה"רצים" האחרונים, אולי אפילו להיפך. אם מתעלמים מן ההשתוללות של הליש"ט סביב פרישת בריטניה מן האיחוד האירופאי הרי שבסך הכל שאר המטבעות היטיבו עם היבואניות: הדולר נחלש ביחס לשקל בכ-10%, היין היפני נחלש ביחס לשקל הכ-15%, ואילו האירו אמנם זינק לאחרונה אבל לא רק שבמשך 8 חודשים הוא נע סביב ה-3.8 שקלים לעומת 4.2 לפני כשנה – גם כעת הוא מיוצב על כ-4.1 ש"ח.

גורם משפיע נוסף הוא רמת הביקושים למכוניות בשווקים אחרים בעולם – בעיקר מערב אירופה, ושם ניכרת התאוששות שלא מטיבה עם השוק הישראלי, וגם כושר הייצור של יצרניות הרכב – אם כי סעיף זה משפיע באופן שונה על כל מותג.

הגורם החשוב ביותר מבחינת בעלי המכוניות שמבקשים לשדרג את עצמם ולהחליפן בחדשות הוא רמת הסחירות שלהן, והערך שהם יכולים לקבל תמורתן, וההערכה היא ששוק המשומשות הישראלי כרגע "מפוצץ" במספר גדול מאד של מכוניות, מה שמהווה חסם רציני ומצנן מאד את הביקוש למכוניות חדשות.

לכל אלה צריך להוסיף את המשתנה החשוב ביותר, והנסתר ביותר, שהוא זה שבסופו של דבר קובע כמה מכוניות תקבלנה רישוי צהוב בסיכום שנת 2017: מידת האומץ או הזהירות של כל יבואן. בסופו של דבר מתקיימת האכסיומה הפשוטה לפיה "מכוניות לא זורקים לים", ומספר המכוניות שמיובא ארצה הוא מספר המכוניות שנמכרות כאן, במחיר כזה או אחר.
יבואניות הרכב מסכמות עם יצרניות הרכב כמה מכוניות מכל דגם ייוצרו עבור השוק שלנו, והסיכום הזה מושפע ראשית לכל מן ההערכה שלהן אודות מספר המכוניות שהן יוכלו למכור כאן (בתלות במחיר), ולאחר מכן מן המו"מ המסחרי בין הצדדים.

"כותרות העיתונים" משפיעות במידת מה על רמת האומץ או מידת הזהירות של יבואניות הרכב, עד כדי כך שהן עלולות להיות "נבואה שמגשימה את עצמה": מי שהסתמך על ניתוח פשטני של טבלת המסירות בלי להתעמק בה בעצמו עלול היה לקבל את הרושם שהביקוש למכוניות חדשות בישראל "מתרסק", ולכן להיות זהיר יותר בעת ההזמנה של מכוניות חדשות.

הגורם האחרון, שגם הוא נסתר מן העין באופן יחסי, הוא רמת המלאי של יבואניות רכב, ובעיקר מלאי של מכוניות ש"שוכבות" במגרשים מזה קרוב לשנה. ככל שמלאים כאלה קיימים – יבואניות הרכב יתאמצו להיפטר מהם בהקדם – בין אם בעזרת לקוחות מוסדיים או מבצעים ללקוחות פרטיים, ו"טבלת המסירות" תספר לנו רק על כך שהם נמכרו, אבל לא באיזה מחיר…

נקודה אחרונה שחשוב לדון בה היא מי בעצם מרוויח או מפסיד ממספר המכוניות החדשות שעולות על כבישי ישראל, ומדוע – אם בכלל – למספרים הללו יש איזו שהיא רלבנטיות ללקוח הפרטי שמבקש לרכוש לעצמו מכונית.

התשובה הפשוטה היא שברוב המקרים ללקוח פרטי לא באמת צריך להיות אכפת כמה מכוניות מכרה יבואנית כזאת או אחרת, הרבה יותר חשוב מבחינתו להתאים את המכונית שהוא רוכש לצרכים האמיתיים שלו, ולהשיג לעצמו את התנאים המסחריים הטובים ביותר. תשובה מעט יותר מורכבת היא שבסופו של דבר – ככל שיבואניות הרכב "לחוצות" יותר למכור כך אפשר לקבל מהן תנאים מסחריים טובים יותר, ולהיפך. מה שבטוח זה שעיון בטבלת המסירות לבדה לא יכול לסייע ללקוח הפרטי להבין מי מבין המותגים או הדגמים מתאים לו, ובאילו מקרים היבואניות היו "לחוצות למכור", או שלא.

עוד על המרווחים והמפסידים בשוק הרכב הישראלי בחלק ב' של סיכום המסירות.