מנכ"ל סיאט וקופרה, וויין גריפית'ס, עזב השבוע את החברה באופן מיידי ומאוד מפתיע. גריפית'ס לא מסר מדוע הוא עזב ולאן פניו מועדות אבל באופן טבעי מתרוצצות שמועות על אפשרות למצוא אותו בקרוב בקבוצת סטלנטיס.
גריפית'ס הצטרף לקבוצת פולקסווגן לפני 36 שנים וכיהן בשורת תפקידים באאודי ובפולקסווגן אבל כוכבו דרך במיוחד מאז שנת 2020 לאחר שמונה לנהל את סיאט. בתפקיד הזה, וכנגד כל הסיכויים וההימורים – גריפית'ס הקים את 'קופרה' כמותג רכב עצמאי וחולל מהפך אדיר במצבה של החטיבה הספרדית של פולקסווגן.
ההתפטרות המהירה של גריפית'ס מפתיעה במיוחד לא רק לנוכח התוצאות הכספיות המעולות של חטיבת סיאט-קופרה בשנה האחרונה ובשנים שקדמו לה אלא מפני שהחברה נמצאת בעיצומו של גל השקות של דגמים חדשים ועם תוכנית די מובנית לכניסה לשוק האמריקני. שלשום (יום שני) התפטר גריפית'ס בפתאומיות, לבקשתו, במטרה "לרדוף אחר אתגרים חדשים" לדבריו, וזאת שבועות ספורים לאחר שהכריז במסיבת עיתונאים שיש לו "אפס שאיפה לעזוב".
"תמיד אמרתי שהחברה הזאת (קופרה) היא הייעוד שלי", אמר גריפית'ס באירוע ההשקה של 'רייבל', "ואני איתה עד לסוף הקריירה שלי… זאת עבודת חלומות ולא הייתי רוצה להיות בשום מקום אחר. אין לי תוכניות אחרות".
מבחינה אובייקטיבית, קופרה הצליחה בשנים האחרונות להתעלות ולעקוף "מותגים מהונדסים" צעירים ודומים לה כמו DS של סיטרואן/סטלנטיס, פולסטאר של וולוו, וג'נסיס של יונדאי – ואפילו להטריד מותגים סופר מצליחים כמו מיני של ב.מ.וו. בספרים של סיאט-קופרה נרשמו בסיכום השנה שעברה מחזור מכירות של כמעט 16 מיליארד דולר ורווח תפעולי של קרוב ל-700 מיליון דולר – ומדובר בשיא של כל הזמנים עבור סיאט. יותר ממחצית ההכנסות של סיאט-קופרה בסיכום השנה שעברה הגיעו מקופרה.
באופן טבעי, השמועות בתעשיית הרכב הן שגריפית'ס לא נעלם אלא צפוי להופיע בקרוב כמחליפו של קרלוס טבארס על ההגה של קבוצת סטלנטיס – בעלת הבית של פיג'ו-סיטרואן ופיאט-קרייזלר, או בתפקיד בכיר אחר באותו תאגיד.
מי שינהל בתקופה הקרובה את סיאט-קופרה הוא מרקוס האופט, מנהל הייצור והלוגיסטיקה של החברה, וזאת לכל הפחות עד שיימצא לו יורש קבוע.
עובר ושב
האקן סמואלסון בן ה-74, מי שכיהן כמנכ"ל וולוו בין השנים 2012-2022, חזר אתמול למנכ"ל את יצרנית הרכב השבדית שבבעלות ג'ילי.
סמואלסון הנהיג בקדנציה הארוכה שלו את וולוו להישגים חשובים וראויים להערכה, בהם שיאי מכירות ורווחים אבל חשוב מכך – בקבלת החלטות שהצעידו את היצרנית השבדית הקטנה אל קדמת הבמה הטכנולוגית.
וולוו, אחת היצרניות המתקדמות באירופה של מנועי בעירה ומי שמכרה מנועים גם ליצרניות אחרות, פיתחה סדרות מנועים חדשות אך גם הייתה היצרנית הראשונה שנטשה את מנועי הדיזל הרבה לפני כל מתחרותיה.
סמואלסון לקח את המושכות של וולוו באחת מתקופות השפל שלה, פחות משנתיים לאחר שג'ילי רכשה את וולוו מפורד, ובמהלך פחות מעשור נרשמו בתקופתו שש שנות שיא במכירות וברווחים.
וולוו גם הייתה בין המהמרות הראשונות באירופה על טכנולוגיות הנעה חשמלית, ובקדנציה של סמואלסון הרחיבה את האחיזה שלה בשוק הצפון אמריקני עם הקמת מפעל ייצור בדרום קרולינה בשנת 2018.
גם הפעם מגיע סמואלסון אל שולחן ההנהלה בתקופה סוערת ומאתגרת, במיוחד לנוכח המכסים שמטיל ממשל טראמפ על יבוא רכב לארה"ב – אחד השווקים החשובים ביותר עבור וולוו מבחינת הכנסות ורווחים. למזלה, וולוו אמנם מייצרת רכב בארה"ב אבל נתח משמעותי מן המכירות שלה שם הם של כלי רכב שמיוצרים באירופה ויהיו חייבים במכס.
בהצהרה של וולוו לקראת המינוי מחדש מודגשים האתגרים שניצבים בפניו: "עם שינויים טכנולוגיים מהירים" נכתב שם, "מורכבות גיאופוליטית גוברת, ותחרות גוברת בין אזורים (בעולם), מועצת המנהלים של וולוו מאמינה שאת החברה תשרת בצורה הטובה ביותר מנהיגות עם ניסיון תעשייתי עשיר, ידע מעמיק של הקבוצה שלנו ויכולת מוכחת לביצוע בסביבות מאתגרות".
לקריאה נוספת:
פולקסווגן חוזרת לכפתורים פיזיים במכוניות: מודה ועוזב ירוחם?
ניסאן לא רצתה את רנו אז הצרפתים בחרו ללכת עם ג'ילי
פורד אירופה: תפילת אשכבה או ברוך מחיה מתים?
