אך לפני כשבועיים התקבלה בפרלמנט האירופאי החלטה לאסור את המכירה של מנועי בעירה פנימית במדינות האיחוד החל משנת 2035, וכעת מסתבר שלפחות חמש מדינות שחברות באיחוד מבקשות לדחות את המועד הזה בחמש שנים.
ממשלות איטליה, פורטוגל, סלובקיה, בולגריה ורומניה העבירו לאחרונה מסרים לפיהן הן מבקשות לעכב בחמש שנים את מועד הפחתת פליטת המזהמים של מכוניות חדשות, ולקבוע אותו לשנת 2040. במסרים שהועברו התבקשה מועצת האיחוד לאשר להן להוסיף למכור בתקופת הזמן הנוספת מכוניות היברידיות-נטענות (פלאג-אין), וזאת על אף שמחקר שפורסם לא מכבר מצא שתצרוכת הדלק ופליטת המזהמים של מנועים כאלה הרבה יותר גבוהה במציאות מהצהרות יצרניות הרכב (וזאת פשוט מפני שרוב בעלי הרכב הזה לא מנצלים את טווח הנסיעה "החשמלי" ולא טורחים לטעון את המכוניות בקביעות).
קשה שלא לשים לב שבחמש המדינות המתנגדות – איטליה, פורטוגל, סלובקיה, בולגריה ורומניה – קיימת תעשיית רכב שנסמכת על עלויות ייצור נמוכות ובשונה ממדינות אחרות, כמו גרמניה, צרפת ובריטניה, היא תתקשה לקבל השקעות ממשלתיות שיאפשרו לה להתאים את עצמה לעידן החשמלי (למשל על-ידי הקמת מפעלי ייצור לסוללות או הסבת מפעלים קיימים לייצור רכב חשמלי). במדינות האלה פועלות כיום יצרניות הרכב הבאות: קבוצת פולקסווגן, קבוצת סטלנטיס, רנו-דאצ'יה, קבוצת יונדאי-קיה, פורד ויגואר לנד רובר. באיטליה נותרו אמנם מעט מפעלים גדולים כמו בגרמניה וצרפת אבל שם מרוכז נתח חשוב של תעשיית מכוניות-העל עם מותגי יוקרה ספורטיביים נחשקים כמו פרארי ולמבורגיני.
עובדה מרתקת נוספת היא שבאותן חמש מדינות שמבקשות לדחות את מועד התפוגה של מנועי בעירה שיעור האימוץ של מכוניות חשמליות הוא בין הנמוכים ביותר באירופה. אבל אנא אל תאשימו את אזרחי המדינות הללו: קצב האימוץ של רכב חשמלי בכל העולם הוא פועל יוצא של מדיניות ממשלתית בכלל ושל הטבות ומשחקי מס בפרט. במילים אחרות, צריך להניח שאותם לחצים שמופעלים על ממשלות אלה בכל הקשור לקצב האימוץ של רכב חשמלי מופעלים גם לצורך מהלך הדחיה שנחשף כעת. נתון אחר, אשר אולי מוסיף זווית ראיה נוספת, הוא שארבע מבין חמש המדינות הללו (לא כולל איטליה) הן בין המדינות היותר מפגרות באיחוד האירופאי מבחינת תיעוש, ובוודאי שהן גם בין המדינות הפחות מפותחות ומתקדמות מבחינה כלכלית, לכן הן גם יותר חשופות ללחצים.
ההצעה / בקשה / דרישה של איטליה, בולגריה, רומניה, סלובקיה ופורטוגל היא להקל את הרגולציה על רכב מסחרי (כמותו מיוצר, למשל, בפורטוגל) ולהפחית את פליטת ה-CO2 רק ב-80% עד 2035 (במקום 100%). הם מבקשים לעמוד ביעד של 100% אפס פליטות מזהמים רק בשנת 2040. גורם ממשלתי בולגרי שהתראיין שלא לייחוס לסוכנות הידיעות 'רוויטרס' אמר ש"מדיניות האקלים צריכה לקחת בחשבון את המצב הכלכלי השונה של המדינות החברות באיחוד האירופי".
נציגי חמש המדינות מציינים שני חששות עיקריים מאימוץ תאריך היעד שנקבע, והראשון בהם הוא היעדר תשתיות טעינה ברמה מספקת במדינות שלהן. חשש נוסף, לטענתן, הוא מפני פגיעה באזרחי מדינות שבהן כוח הקנייה חלש יותר בגלל כפיית "נטל מיותר". עם זאת, לנוכח ההתקדמות המהירה של יצרניות רכב אחדות בפיתוח רכב חשמלי והצניחה המהירה במחירי כלי הרכב האלה נראה שהמוטיבציות האמיתיות מאחורי המהלך הזה עלולות להיות אחרות.
חשוב להבהיר שדחייה של 5 שנים במועד האיסור איננה עניין סמנטי ויש לה חשיבות משמעותית אם האיחוד האירופאי רוצה לעמוד ביעדי הפחתת פליטות גזי החממה לשנת 2050: אורך החיים הממוצע של מכונית באירופה הוא כ-15 שנים, ומכוניות עם מנועי בעירה שייוצרו בשנת 2035 עדיין ישרפו נפט ויפלטו גזי חממה בשנת 2050. מדיניות זו היא נדבך מרכזי בתוכניות האיחוד האירופי להתמודד עם פליטות תחבורה עולות ולהאיץ את המעבר לכלי רכב חשמליים, שכן הגוש שואף לקצץ את פליטות גזי החממה נטו של הכלכלה ב-55% עד 2030 ביחס לרמות הפליטה של שנת 1990.
כמה מיצרניות הרכב – הבולטות בהן הן קבוצת פולקסווגן, פורד, ב.מ.וו, מרצדס וג'ילי – הביעו תמיכה פומבית באיסור מכירת מנועי בעירה ומעבר לרכב חשמלי, ועל אף שאי אפשר לפסול את האפשרות של "אחד בפה ואחד בלב" נראה שיצרניות רכב אחרות, שעדיין נשרכות מאחור בתחום הזה – הן "החשודות המיידיות" בהפעלת לחץ על "החוליות החלשות" בקרב הממשלות האירופאיות.
כפי שפרסמנו כאן, לפני כשבועיים הכריע הפרלמנט האירופאי ואימץ את איסור המכירה של מנועי בעירה באירופה משנת 2035 (אחדות ממדינות אירופה קבעו תאריך יעד מוקדם יותר, של 2030, ובנורבגיה חל האיסור כבר משנת 2025). אלא שהחלטת הפרלמנט האירופאי עדיין כפופה לאישור מועצת האיחוד האירופי (בדומה לסנאט של ארצות הברית) לפני שתהפוך לחוק כתוב ומחייב.
