רכישת מובילאיי הישראלית בידי ענקית השבבים אינטל היא אירוע מכונן לתעשיית ההי טק הישראלית ותחילתו של עידן חדש ביחסים שבין מדינת ישראל לבין תעשיית הרכב העולמית העתידית.
אבל לפני שמפליגים בדמיון אודות מכוניות ללא נהג ועולם ללא תאונות דרכים כדאי לפתוח חלון אל מלחמת העולמות שהוכרזה על ידי גוגל לפני כשלוש שנים, ואשר מתחוללת מאז בין ענקית האינטרנט לבין תעשיית הרכב המסורתית. רכישת מובילאיי, בהקשר הזה, לא צריכה להפתיע בתזמון שלה, ובוודאי שלא בסכום העסקה.
תוכנות ורכיבים אלקטרוניים מהווים חלק לא נפרד מכלי רכב מזה למעלה משלושה עשורים, והערך שלהם מתוך סך עלות הייצור של כלי רכב גדל בהתמדה לאורך התקופה.
אלא שעד לפני כעשור התרכזה כל האלקטרוניקה בניהול המערכות השונות ברכב עצמו, ואילו בעשור האחרון היא מתפשטת – במקביל לטלפונים ה"חכמים" – אל תוך סביבת הנהג – בתחילה עם מערכות ניווט ומולטימדיה ובהמשך כמערכות שתומכות במגוון יישומים סלולריים.
ככל שגדל חלקה של האלקטרוניקה בשוק של מעל 50 מיליון כלי רכב בשנה לפני כעשור ויותר מ-70 מיליון כיום, כך גדל גם השוק של יצרניות השבבים – ואחד הכוחות הגדולים ביותר בו היא חברת 'קוואלקום' שנחשבת ליצרנית הגדולה בעולם לערכות מחשוב לטלפונים ניידים.
קוואלקום היא חברה צעירה יחסית, אשר הוקמה בקליפורניה בשנת 1985, אולם במהלך 19 השנים האחרונות היא הפכה לאחת מיצרניות השבבים הגדולות בעולם בתוך כדי מהלך מתמשך של רכישות ומיזוגים שבו השתלטה על יותר מ-40 חברות (!) חומרה ותוכנה מרחבי העולם. חלק מן הרכישות הן של חברות קטנות יחסית, שאותן רכשה תמורת עשרות מיליוני דולרים, אבל היא בלעה גם לפחות שלוש חברות ענק תמורת 1-3.1 מיליארד דולרים.
הרכישה החשובה האחרונה, באוקטובר שעבר, היא ההימור הגדול ביותר והיא מאפילה גם על עסקת מובילאיי: קוואלקום רכשה את חברת NXP סמיקונדקטורס ההולנדית (שמכילה, בין השאר, את חברות השבבים שנוסדו תחת פיליפס) תמורת 47 מיליארד דולר (!).
רובנו מכירים את אינטל מכיוון שהיא זו שהמציאה את מעבדי המחשבים שלנו (בתחום זה המתחרה העיקרית שלה היא AMD) מאז שנות ה-80 ועד היום ("פנטיום" וכיוצ"ב) וגם מכיוון שזאת חברה ותיקה יחסית (הוקמה ב-1968), אבל 'קוואלקום' צמחה להיות חברה לא פחות משמעותית בעולמנו – במידה רבה בזכות הצלחתה בעולם הסלולרי שבו פיספסה אינטל את ההזדמנויות שהיו לה להפוך לגורם דומיננטי.
לעומת כ-107 אלף עובדי אינטל ל'קוואלקום' יש רק כ-30 אלף, אבל היקף הנכסים שלה מוערך בכ-52 מיליארד דולר לעומת 113 מיליארד של נכסי אינטל, והרווח הנקי שלה בשנה שעברה עמד על כ-5.7 מיליארד לעומת 10.3 מיליארד של אינטל.
קוואלקום לא מסתפקת בניצחון שלה בעולם הטלפונים הסלולריים, והיא עושה צעדים אל עבר אחד השווקים הרווחיים והחשובים עבור אינטל: שוק המעבדים לשרתי מחשב. אינטל, מצידה, משיבה מלחמה בשוק המודמים הסלולריים והחלה לנגוס בו באמצעות אייפון של אפל, ושתי החברות לוטשות עיניים לשוק התקשורת הסלולרית האדיר שנפתח כעת עם עידן "האינטרנט של הדברים".
מתגלגלים ומדברים
לפני שנשוב אל מלחמות האלקטרוניקה צריך להזכיר שבחודש מאי 2014 הכריזה גוגל שהיא לא צריכה את תעשיית הרכב כדי לייצר מכונית אוטונומית.
בעוד שהתוכניות שלה, ושל חברת אפל, בתחום הנהיגה העצמונית כבר נחשפו עד אז במידה מסוימת (ככל שהן היו ידועות להן בעצמן…) – ההכרזה של גוגל הייתה לא פחות מאשר רעידת אדמה וקריאת השכמה לתעשיית הרכב.
גוגל, אשר לימים הציגה מכונית שנבנתה עבורה בסדנת שיפורים בעיר דטרויט, מישיגן, וטענה שזהו "אב טיפוס למכונית אוטונומית" – אמרה בעצם את הדבר הבא (בלי להשתמש במילים המפורשות): "יצרניות רכב נכבדות, שימו לב: חוקי המשחק עומדים להשתנות כי אנחנו עומדים לשנות אותם. אתן יכולות להצטרף אלינו למסע הזה ונצעד יחד, ואתן יכולות להישאר מאחור כי אנחנו יכולים לבנות מכוניות לא פחות טוב מכן".
בחזונה של גוגל מתרוצצות להן בעולמנו עשרות מיליוני מכוניות אוטונומיות ובתוכן יושבים נוסעים שמשתמשים בשירותים שלה תוך כדי כך שהם נחשפים לפרסומות, ואילו המכוניות עצמן עסוקות בתוך כדי תנועה גם בצילום ותיעוד הסביבה והעלאת כל המידע הזה אל שרתי החברה. היות שכלי רכב מבצעים בימינו 16 טריליון קילומטרים של נסיעה ברחבי העולם – אין פלטפורמה טובה יותר מאשר עשרות מיליוני עיניים אלקטרוניות עבור מי שרוצה לקבל תמונה קבועה ומעודכנת של כל מה שקורה בכל העולם בכל רגע נתון.
בדרך לחזון הזה גוגל היא אחד הכוחות המובילים והחזקים ביותר בתחום המחקר של תנועה אוטונומית, והיא באמת לא צריכה יצרנית רכב קיימת כדי להגשים את מטרותיה: לא רק שכמעט כל יצרנית רכב סינית תשמח לייצר עבורה מכוניות לפי הזמנה, יש לה מספיק כסף כדי לקנות לעצמה יצרנית רכב שנמצאת בקשיים, וכאלה יש לא מעט.
מן העבר האחר מבינות יצרניות הרכב ש"הגבינה זזה" ושאם הן לא יתאימו את עצמן לעולם החדש הן פשוט לא ישרדו בו. זאת הסיבה לחבירתן של מספר קבוצות של יצרניות רכב לפרויקטים משותפים בתחומי 'המכונית המקושרת' והמכונית האוטונומית, כמו למשל רכישת חברת המיפוי של נוקיה – HERE – על ידי ב.מ.וו, מרצדס ואאודי באוגוסט 2015, ומאוחר יותר החיבור של אינטל לפרויקט הזה.
כאשר מנתחים את הכוחות הגדולים שפועלים כיום בעולם אפשר להציב בצד אחד של הזירה את גוגל, יחד עם שותפתה 'קוואלקום', ואפשר כנראה גם להוסיף אליהן את פיאט-קרייזלר אשר לא מתיימרת לפתח מכונית אוטונומית בעצמה ובינתיים משתפת פעולה עם גוגל בתחום הזה. היות שפיאט-קרייזלר מתדפקת לאחרונה על דלתות אחדות כשהיא מחפשת שותפים עסקיים (ואף ניסתה לכפות ברית על ג'נרל מוטורס) – אי אפשר לפסול את האפשרות שגוגל תקנה אותה בסופו של דבר כדי להפוך אותה לפלטפורמת ייצור המכוניות שלה.
בצד אחר של הזירה נמצאות רבות מיצרניות הרכב הוותיקות, שנמצאות בקרבות הישרדות משל עצמן, וב-70% מן התוצרת שלהן כבר מותקנת כיום הטכנולוגיה של מובילאיי. אינטל כבר עלתה על הרכבת בדרך אל המכונית האוטונומית כאשר הכריזה על חבירה ליצרניות רכב מצד אחד וליצרניות חלפים מצד שני, אבל בעלות על מובילאיי היא רכישה אסטרטגית עבורה, מפני שזהו כרטיס כניסה לנתח משמעותי של השוק.
אגב, יצרניות הרכב אינן פראייריות ובמלחמה שנכפתה עליהן הן לא רק מנהלות קרבות בלימה. חלק מן המשאבים בצד הזה של הזירה, ומעתה בעיקר אצל אינטל, יוקצו להקמת חוות שרתים ענקיות שבהן ייאגר אותו סוג מידע שגוגל מקווה לאגור. במחשבים האלה תתפתח עם הזמן מפת עולם דיגיטלית די דומה, אולי אפילו זהה, לזו שמתפתחת על שרתי המחשב של גוגל, אבל היא תימצא בידי המתחרות, יצרניות הרכב.
מי יהיה השבב המנצח?
במהלך העשור הקרוב נגיע אל סף עידן המכונית האוטונומית ואולי אף נעבור אותו, אבל השוק שאליו לוטשים כרגע עיניים כל השחקנים מציע הרבה הזדמנויות עסקיות והמון כסף גם במכוניות נהוגות בידי אדם.
קוואלקום, גם ישירות וגם באמצעות חברות שבבעלותה, כבר נמצאת "בתוך המכונית שלנו" בכל מיני מערכות, אבל ככל שמתרחבת חדירת המולטימדיה לכלי רכב בכלל, והתקשורת הסלולרית בפרט, היא מגדילה את כוחה.
לפני פחות מחודש, למשל, השיקה קוואלקום את פלטפורמת CCRP ל"מכונית המחוברת" (Connected car) – שאותה היא מגדירה כ"פלטפורמת קישוריות רבת עצמה שנועדה לתמוך במגוון רחב של יישומים חדשניים וחוויות ברכב". פלטפורמה כזאת משרתת למשל את גוגל אשר יכולה להציב עליה בקלות את כל מה שנמצא על הטלפון הנייד ולא מסכן יותר מידי את הנהג ואת נוסעיו, והיא הופכת להיות חשובה ככל שנוסעים ברכב דורשים אפליקציות בידור ותקשורת נוספות – למשל תכני וידאו או תקשורת מהירה בדור רביעי.
החלק הפחות חשוף של אותה פלטפורמה עובד לכיוון ההפוך: בזמן שהנהג נהנה מתכנים ומידע שמגיעים מבחוץ אל תוך מכוניתו, המכונית משדרת החוצה הרבה מידע אודות עצמה (וגם אודות מעשיה ומעשי היושבים בתוכה) אל גורמים מסחריים שונים, ובתוך כל זאת גם מקבלת עדכוני תוכנה בזמן אמת.
פלטפורמות תקשורת חשובות אחרות שמפותחות בימים אלה הן "המכוניות המדברות" – גם בינן לבין עצמן (V2V) וגם בינן לבין הסביבה (V2I או V2X), והמשמעות של כל זה היא שהרבה מאד אלקטרוניקה, מחשבים ותוכנה יידרשו לתעשיית הרכב הרבה לפני שנגיע למכונית האוטונומית המלאה. ככל שמכוניות יהיו יותר מקושרות – וזה עוד לפני שיהפכו לאוטונומיות – הן יזדקקו לכח מחשוב חזק יותר, ובזירה הזאת אנחנו צפויים לראות מאבק עקוב מחשמל בין אינטל לקוואלקום.
שתי אלה לא לבד: במקומות אחרים בזירה נמצאים כבר מספר שחקני מפתח נוספים, למשל יצרנית השבבים האמריקנית הקטנה יחסית Nvidia (כ-10 אלפים עובדים) שעיקר התמחותה בשוק כרטיסי הוידאו אבל בשנים האחרונות החלה להיכנס לתחום הרכב.
סאמסונג הקוריאנית הינה שחקן מפתח חשוב אחר מצד תעשיית האלקטרוניקה, וכדאי לשים לב גם לתעשיית החלקים, אל ספקי המשנה של תעשיית הרכב כמו דלפי (שחברה למובילאיי, אינטל וב.מ.וו.) וקונטיננטל (שעובדת עם מובילאיי) מצד אחד, וגם לבוש (שמפתחת טכנולוגיה עצמאית) מצד שני, ולתעשיית האלקטרוניקה הבידורית.
במלחמות עולם, כמו במלחמות עולם, נגרם הרבה הרס למבנים הקיימים ולאחר מכן נקבעים גבולות חדשים, וזה גם מה שצפוי לקרות בעשור הקרוב.
ככל שתעשיית הרכב תתפתח לתעשייה שמספקת שירותים במקום מוצרים – למשל הסעה, תחבורה וחוויה בידורית במקום מכוניות בבעלות פרטית – כך אנחנו צפויים לראות שינוי דרמטי בערכי המותג השונים מכל הכיוונים.
יצרניות הרכב מבינות את זה, לכן חלקן חוברות זו עם זו ואחרות – כמו טויוטה למשל – מנסות לפתח בעצמן טכנולוגיית 'רכב אוטונומי', גוגל מבינה את זה ולכן היא מחזקת קשרים קיימים ומפתחת חדשים, וגם יצרניות השבבים מבינות את זה ולכן נולדה עסקת מובילאיי.
בעתיד הקרוב אנחנו צפויים לשמוע על לא מעט עסקאות רכישה נוספות, ואפשר להמר על שחקניות קטנות כמו Nvidia ועל יצרניות שבבים כמו AMD אשר עשויות להיבלע על-ידי יצרנית רכב (או על-ידי חברת אפל), וגם על יצרניות רכב וספקיות חלפים לתעשיית הרכב אשר עשויות להירכש על-ידי גוגל.
