הממונה על הביטוח טוען שכל בעל רכב שילם 70 ש"ח בשנת 2012 לסבסוד פגיעות הגוף ברוכבי אופנועים. מדוע בחר הממונה להתעלם מן הרווחים השמנים של חברות הביטוח?

הממונה על הביטוח: בשנת 2012 שילם כל נהג כ-70 שקלים כדי לכסות על נזקי תאונות של רוכבי אופנועים וקטנועים. על פי דו"ח שפרסם הממונה, הסכום ששילמו בעלי מכוניות בשנה שעברה היה גבוה מזה ששילמו ב-2011 (59 שקלים) אך נמוך מהממוצע הרב-שנתי (90 שקלים).

הממונה על הביטוח מסביר כי כספי הנהגים נועדו לכסות את הגירעון של "הפול" – תאגיד המבטח את רוב רוכבי הדו-גלגלי בישראל. התאגיד נמצא בבעלות חברות הביטוח (הפרטיות), ועל פי נתוני משרד האוצר הגיעו הפסדיו ל-195 מיליון שקלים ב-2012. ההפסד נובע מהפער בין דמי הביטוח שגובה התאגיד מהרוכבים ועלות התביעות שהוא נדרש לכסות.

"ציבור הנהגים בישראל, המבוטחים בביטוח חובה, מסבסד את גירעון הפול מדי שנה", כותב הממונה בדו"ח השנתי. "ב-2012 עמד סבסוד האופנועים ב'פול' על (סך של) 195 מיליון שקלים, לעומת 158 מיליון שקלים ב-2011, עלייה של כ-23%".

הממונה על הביטוח מוסיף ומציין ש"נהג ברכב פרטי שרכש ביטוח חובה בעלות ממוצעת של 2,000 שקלים בעשר השנים האחרונות, שילם למעשה 1,910 שקלים לביטוח שלו, ו-90 שקלים שולמו עבור 'מרכיב העמסה', שנועד לכסות את עלות נזקי תאונות האופנועים".

מרכיב ההעמסה נקבע בחוק ייעודי, "המטיל על הנהגים בישראל, שרכשו פוליסת ביטוח בשוק החופשי, גם חלק מעלויות הביטוח של רוכבי האופנועים. משמעו של דבר, שכל מבוטח בביטוח חובה נאלץ לשלם תוספת לפרמיית ביטוח החובה על מנת להשתתף במימון ביטוח החובה של רוכבי האופנועים".

את המשפט האחרון הזה אפשר (ואולי ראוי) לנסח אחרת: כל מבוטח בביטוח חובה נאלץ לשלם תוספת לפרמיית הביטוח כדי לכסות את הפסדי "הפול", שנמצא בבעלות חברות ביטוח פרטיות שמרוויחות מאות מיליוני שקלים בשנה מענף ביטוח החובה לרכב.

לכן, השאלה העולה מנתוני הממונה שונה מזו אליה מכוונים במשרד האוצר. במקום לשאול האם ראוי שנהגי מכוניות "יסבסדו" את נזקי התאונות של הרוכבים, יש לשאול האם ראוי שהפסדי "הפול" יכוסו על ידי הנהגים, במקום על ידי חברות הביטוח? בעניין זה ראוי להוסיף כמה נתונים, שנעדרים מהדו"ח השנתי של הממונה.

מאז הופרט ענף ביטוח החובה בתחילת העשור הקודם, נהנות חברות הביטוח מהכנסה קבועה מתוך מחזור של מיליארדי שקלים בשנה, הודות לחוק שמחייב כל נהג לרכוש פוליסת ביטוח חובה. מתוך מחזור העתק הזה נוצרים לא רק רווחים של מאות מיליוני שקלים בשנה עבור חברות ביטוח, אלא גם גישה בלתי אמצעית לקהל שבוי: בעלי הרכב שחלקם לא מסתפק בביטוח החובה ורוכש גם פוליסות ביטוח מקיף או צד ג'. התוצאה היא שגם לאחר קיזוז הפסדי "הפול" נותר בכיסיהן של חברות הביטוח סכום עתק.

רוכבים רבים טוענים כי במצב שכזה, על הממשלה להטיל את כיסוי הפסדי הפול על חברות הביטוח, ולא על נהגי המכוניות. לטענת הרוכבים, המניע לכך אינו חיבה לאופנוענים או דחף פילנתרופי. בדיונים רבים שנערכו בנושא בוועדת הכלכלה של הכנסת, הסבירו נציגי הרוכבים שלשימוש בכלי רכב דו-גלגליים יש תועלות משמעותיות למשק, כמו למשל צמצום עומסי התנועה וזיהום האוויר במרכזי הערים. לכן, על המדינה לעודד את הרוכבים, או לכל הפחות להימנע מלפגוע בהם.

בעניין זה ראוי להזכיר שב-2009 החליט הממונה על הביטוח באותה עת, ידין ענתבי, להנהיג רפורמה בביטוח כלי רכב דו-גלגליים. ענתבי הסביר אז כי מטרת הרפורמה היא להתאים את פרמיית הביטוח של כל רוכב לרמת הסיכון שלו. אלא שבפועל, הרפורמה גרמה לעלייה משמעותית בפרמיות שמשלמים מרבית הרוכבים.

תוצאת הייקור היתה פגיעה בענף הדו-גלגלי כולו, הקטנת מספר הרוכבים המבוטחים, וחמור מכל – פגיעה דווקא באותם רוכבים מעוטי יכולת, שמצאו עצמם נדרשים לשלם פרמיית ביטוח שהייתה לעתים יקרה מהקטנוע עליו רכבו.

נתוני הממונה על הביטוח לשנת 2012 מסמנים כנראה כי הוויכוח בין משרד האוצר והרוכבים רחוק מלהסתיים. למעשה, סביר להניח כי בחודשים הקרובים אף יוחרף הוויכוח, שכן נתונים של שנת 2013 מצביעים על הרעה במצבו הכספי של "הפול". בששת החודשים הראשונים של השנה גדלו הפסדיו ל-109 מיליון שקלים, לעומת כ-88.6 מיליון בשנת 2012.

בקיץ האחרון הקים הממונה על הביטוח צוות שעוקב אחר הפעילות בענף ביטוח הדו-גלגלי, וצפוי להגיש את המלצותיו לאחר סיכום תוצאות הפעילות של "הפול" ב-2013. ההרעה במצב הכספי של תאגיד הביטוח עלולה לשאת בשורות רעות לרוכבים, שעשויים להידרש לשלם דמי ביטוח יקרים מבעבר, וגם לנהגי המכוניות – שצפויים להידרש (שוב) לממן את כיסוי הפסדי "הפול".

אולם, לפני שימהר הממונה להעלות את תעריפי הביטוח של הרוכבים והנהגים, אולי כדאי שיעיף מבט בדו"חות הכספיים של חברות הביטוח. בדיקה זריזה תגלה לו שמצבן, לכל הפחות בענף ביטוח החובה לרכב, דווקא מצוין. למשל, במחצית הראשונה של 2013 רשמה חברת כלל ביטוח רווח כולל (לפני מס) של 96 מיליון שקלים מענף זה לבדו. בחברת הפניקס רשמו בתקופה זו רווח של 70 מיליון שקלים, ובמגדל "הסתפקו" ב-55 מיליון שקלים.

דיעה: הפרד ומשול
מאת: גיל מלמד

אחת התוצאות של ייקור תעריפי ביטוח החובה לאופנועים בשנים האחרונות היא צמצום היקף המכירות של דו-גלגליים בעלי מנוע בעירה פנימית, וגידול אדיר במכירות של דו-גלגליים המונעים באמצעות מנועים חשמליים.
בעלי קטנועים רבים, שלא יכולים לעמוד במחיר השערורייתי של ביטוח החובה שלהם, רוכשים קורקינט ממונע או אופניים חשמליים תמורת סכום דומה לעלות הביטוח של קטנוע לשנה אחת.
בשונה מאופנועים, שהרוכבים שלהם חייבים לחבוש קסדה, לציית לחוק ולמצוא את עצמם נעצרים על-ידי שוטרים פעמים רבות לבדיקת רשיונות (במקרה הטוב), משתמשים רבים בכלים חשמליים נוהגים כאילו אין דין ואין דיין.

הגרועים שבין המשתמשים בכלים חשמליים פוגעים לא אחת בהולכי רגל, חלקם קשישים, ונפגעים בעצמם בתאונות עצמיות או מכלי רכב אחרים, וכך מעלים את היקף התביעות של ביטוח החובה.
למרות שמדובר בתופעה קשה ולא מוסדרת, הדבר הגרוע ביותר שעלול לקרות לענף הזה הוא החלת חוק פיצוי נפגעי תאונות דרכים (פלת"ד) גם על כלים אלה, וחיובם בביטוח חובה, מפני שמעשה כזה עלול לחסל גם את הענף הזה.
חברות הביטוח, כמובן, ישמחו לקבל לידיהן גם את התיק הזה היות שבענף הזה עובדים על "עלות פלוס": את מה ששילמת כפיצוי תגבה כפרמיה, ועל זה תוסיף גם את רווחיך שלך.
"ביטוח חובה" – בהיקף הכיסוי המקובל אצלנו – הוא המצאה ישראלית. ההפרטה שלו, בדרך שבה בוצעה אצלנו, היא דוגמא קלאסית וכואבת לדרך שבה השלטון העניק לבעלי ההון תרנגולת שמטילה ביצי זהב, וחייב בחוק את ציבור בעלי הרכב להאכיל אותה.
אלא שהשלטון לא מסתפק בהענקת מכונת הכסף הזאת לבעלי ההון, והדרך שבה הוא מבקש להגדיל את רווחי חברות הביטוח ראויה לכל גנאי.
טענה כאילו שבעלי המכוניות "מסבסדים" את רוכבי האופנועים היא הסתה של ציבור אחד באחר, ולא נכונה בראיה ביטוחית כוללת.
כל מהותו של ביטוח היא סבסוד: כלל משלמי הפרמיות מסבסדים את כלל הנפגעים וגם את חברות הביטוח.
מתוך 2,000 השקלים שמשלם בעל רכב מכסים, רק לצורך הדיון, 70 ש"ח את הפגיעה ברוכבי דו-גלגלי, אבל 1,930 ש"ח מכסים את המשכורת של מנכ"לי חברות הביטוח, את רווחי בעלי חברות הביטוח, את הנזקים שנגרמים להולכי רגל, את הנהגים השיכורים שגרמו לתאונות, את נזקי הגוף שנגרמו לנוסעים בגלל רשלנות של אנשי מע"צ, את המחדלים השונים של משרד התחבורה – לפחות את אלה שגורמים לתאונות – וגם את הפגיעה במי שעברו להשתמש בקורקינטים ממונעים ובאופניים חשמליים מפני שלא יכלו לעמוד בפרמיות הגבוהות שמשלמים רוכבי הדו-גלגלי.