דרום קוריאה היא אחד מסיפורי ההצלחה הכלכליים המרתקים של חצי המאה האחרונה, וכר נרחב לבחינה של לא מעט תיאוריות כלכליות. מי שנחשבת כיום למובילה עולמית בתעשיות הרכב, האלקטרוניקה, הספנות והחינוך, עברה לא מעט טלטלות שכוללות גם פרקים אפלים כמו ממשל צבאי, שחיתות ציבורית, כניעה בפני מונופולים, מאבקים אלימים עם ארגוני עובדים והתרסקות כלכלית מהדהדת.
קשה לשפוט מבחוץ, אבל נראה שבמבחן התוצאה הצליחה דרום קוריאה להתמודד עם אתגרים אדירים – החל מן הצורך הבסיסי להאכיל אוכלוסיה עצומה, רעבה ולא מתקדמת מבחינה טכנולוגית, דרך איום צבאי קבוע של שכנה לא שפויה מצפון, המשך בלחץ של מעצמה אזורית אדירה שאיתה היא גובלת, וכלה במגבלות סחר פנימיות וחיצוניות. למעט האתגר הראשון – קוריאה כיום היא מובילה טכנולוגית כאמור – שאר האתגרים לא ייעלמו במהרה, ולמרות זאת נראה שהכלכלה הקוריאנית חזקה כיום מאי פעם בעבר, וכך גם תעשיית הרכב שלה.
כמו בכל מקום אחר בעולם (למעט יפן), גם תעשיית הרכב הקוריאנית עברה קונסולידציה (מיזוג בין חברות מתחרות או משלימות), ורוב רובה מרוכז כיום בידי קבוצת הרכב יונדאי-קיה, שבמסגרתה מחזיקה יונדאי ב-34% מקיה, ובגרעין השליטה בחברה. יונדאי-קיה היא לא רק קבוצת הרכב החמישית בגודלה בעולם, עם כ-6.7 מיליון מכוניות שנמכרו על-ידה בסיכום שנת 2020, היא גם מובילה טכנולוגית בתחומי החשמל, המימן והמערכות ההיברידיות.
אלא שדווקא על רקע ההצלחה של קבוצת יונדאי-קיה בעולם מאד תחרותי בולט מצבן הרעוע של שלוש יצרניות הרכב הקוראניות הקטנות שנותרו – סאנגיונג, שהיא יצרנית הרכב הקוריאנית הוותיקה ביותר (נוסדה בשנת 1954), ג'נרל מוטורס קוריאה, שהיא השריד האחרון של יצרנית הרכב 'דייהו', וסאמסונג מוטורס ששייכת לרנו ודרכה לברית רנו-ניסאן.
שלוש החברות האלה עברו מהפכים לא פשוטים, ולאף אחת מהן אין כיום זכות קיום עצמאית. אבל בין העובדה הזאת לבין האפשרות שממשלת קוריאה תניח למי מהן לפשוט רגל פעורה עדיין תהום שמרוצפת בשיקולים פוליטיים וחברתיים.
על מצבה העגום, והנוגע ללב, של סאנגיונג כתבנו כאן לא מעט – החברה הזאת נמצאת כרגע במצב של פשיטת רגל ותחת הגנת בית המשפט מפני נושים, גם ג'נרל מוטורס דרום קוריאה לא מלקקת דבש, ואילו סאמסונג – יצרנית הרכב הקוריאנית הצעירה מכולן – תלויה באסטרטגיה העולמית של רנו, שמתפתחת בימים אלה בעצלתיים. למען הפרופורציות, סך המכירות של שלוש היצרניות בשוק הקוריאני, שהוא השוק הגדול והחשוב ביותר עבור שלושתן, צנחו ברבעון הראשון של השנה ב-24% אל 43,109 כלי רכב. אלה לא רק הביצועים הגרועים ביותר מאז המשבר הכלכלי של 2009, אלא פחות או יותר מה שיונדאי-קיה מייצרת כל יומיים וחצי.
לקריאה נוספת:
למכירה: יצרנית רכב עם היסטוריה מקרטעת
ברגע האחרון: נמנעה סגירת ג'נרל מוטורס קוריאה. בינתיים
ממשלת קוריאה הייתה כנראה מעדיפה שיונדאי-קיה תבלע מה שהיא יכולה מתוך סאנגיונג, וזה דווקא תסריט סביר למרות שיונדאי לא צריכה שום דבר שיש לסאנגיונג להציע. אבל כדי שלא להיקלע למשבר העניקה בשבוע שעבר הממשלה תמריצים כלכליים לספקי המשנה של החברה, בתקווה שזה יאפשר להם לשרוד את המשבר. עוד קודם לכן הגיעו ועדי העובדים של סאנגיונג להסכם עם הנהלת החברה שבמסגרתו יישלחו 2,400 מבין 4,800 העובדים לחופשה ללא תשלום שתימשך שנתיים, כבר החל מחודש יולי השנה, וזאת כדי לאפשר מכירה של החברה במצב חי.
חבל הצלה חשמלי
באופן מפתיע, מה שעשוי להציל את שלוש יצרניות הרכב הקוריאניות הקטנות, או לפחות אחת מהן, זאת מהפכת החשמול שמתרגשת בימים אלה על העולם. מהפכה זאת מאפשרת להרבה חברות חדשות להיכנס לתעשיית הרכב, אבל מציעה הזדמנות חדשה גם ליצרניות ותיקות.
בשבוע שעבר חשפה סאנגיונג גרסה חשמלית של קוראנדו, שאותה היא מציעה כבר למכירה בקוריאה ותשיק באירופה החל מחודש אוקטובר. במקביל, אנשי סאנגיונג הכריזו גם כוונתם להשיק השנה הבאה רכב שטח חשמלי טהור. לסאנגיונג יש סיכוי טוב למכור כלי רכב חשמליים בשוק האירופאי שצמא להם ומעניק סובסידיות לרוכשים, אבל לא ברור אם צרכנים ייקחו סיכון ויקנו כלי רכב מיצרנית שחייה תלויים על בלימה. מה שברור זה שעצם השקת הדגמים, ובוודאי מכירות מוצלחות שלהם, תגדיל מאד את האטרקטיביות של החברה עבור כל רוכש פוטנציאלי.
עם וללא קשר הכריזה בשבוע שעבר ג'נרל מוטורס דרום קוריאה על כוונתה להשיק בקרוב בקוריאה גרסה מקומית של 'בולט' – המכונית החשמלית הראשונה של ג'נרל מוטורס המודרנית. מדובר בדגם מחודש של בולט המקורית, עם טווח נסיעה מוצהר של 400 קילומטרים בין טעינות ואפשרות לטעינה מהירה, וככל הידוע הוא יוצע בקוריאה במחיר אטרקטיבי ביחס למכוניות מקבילות של יונדאי-קיה וטסלה.
ג'נרל מוטורס, שהייתה פעם יצרנית מובילה בעולמות הרכב החשמלי, הבטיחה להשקיע בחמש השנים הקרובות 27 מיליארד דולר בפיתוח כלי רכב חשמליים ואוטונומיים, אבל לא לגמרי ברור מה האינטרס שלה לייצר כאלה דווקא בקוריאה ולא בסין השכנה.
גם רנו נמצאה בעבר בחזית הפיתוח של כלי רכב חשמליים וכיום קצת משתרכת מאחור. כעת היא מתאמצת לחזק את מעמדה של סאמסונג בקוריאה באמצעות האפיק החשמלי. סאמסונג השיקה גרסה מקומית של 'זואי', וגם זאת מוצעת בקוריאה במחיר אטרקטיבי, אם כי עדיין מדובר במספרי מכירות זעומים. כעת משקיעה סאמסונג באירועי שטח ונהיגה ברחבי קוריאה, וזאת במטרה להציג את היכולות של זואי כמכונית חשמלית עירונית ולצמצם את חרדת הטווח של לקוחות.
שאלת מיליארד הוון כרגע היא אם מתקפת הדגמים החשמליים של שלוש הקוריאניות הקטנות לא מגיעה מאוחר מידי, ואם היא חזקה מספיק כדי לאפשר להן להחזיק ראש מעל המים. מה שבטוח זה שגם בנישה החשמלית לקוחות מחפשים את הרכב המשתלם ביותר במונחי עלות-תועלת, ולא בטוח אם דגמים ותיקים של ג'נרל מוטורס ורנו יכולים לעשות את העבודה.
סאנגיונג, לעומתן, משדרת מסר רענן ומבטיח עם דגם התצוגה שנקרא בינתיים J100 ונראה כמו קונספט של קרוסאובר חשמלי עם יכולות שטח של ממש. לא מיותר להזכיר שיכולות שטח הם קלף חזק וייחודי לסאנגיונג. מבחינת גודלו נראה ש-J100 מכוון אל יונדאי איוניק 5 או פולקסווגן ID.4 – שהם קרוסאוברים שמיועדים לכביש, אך לבד משלוש סקיצות שלו החברה עדיין לא מסרה נתונים טכניים או מידע שמאפשר להעריך אם הוא באמת יציע יתרון מחוץ לכביש. כל שאנשי סאנגיונג מוכנים לספר בינתיים זה שהרכב הזה יהיה "רכב שטח בגודל בינוני".
בשבוע שעבר החלה סאנגיונג את הייצור של קוראנדו החשמלי, וזאת כחצי שנה לאחר המועד המקורי (עניין מובן מאליו לנוכח הסאגה שבה מצויה החברה), ולנוכח העיכוב הזה תסלחו לנו אם ניקח את ההצהרות של סאנגיונג לגבי רכב חשמלי טהור "עם קורטוב של מלח": סאנגיונג היא אמנם חברה מאד מיוחדת, שכבר שרדה לא מעט משברים, אבל צריך קצת יותר משתיים-שלוש סקיצות של רכב שטח חשמלי, והבטחה לפלטפורמה עצמאית, כדי להעיד על יכולת ממשית להוליד רכב כזה.
חבל הצלה פיננסי
כדי לסיים את הדיווח הזה בנימה אופטימית מותר להציג את רבע הכוס המלאה: כאמור, בשבוע שעבר הקציבה ממשלת קוריאה 25 מיליארד וון כדי להנשים את ספקיות המשנה של סאנגיונג ולהותיר אותן בחיים, וזאת לאחר הלוואה בהיקף כפול מזה שהן קיבלו בינואר השנה. התקציב, אגב, מיועד לא רק לכ-250 החברות במעגל הספקים הראשון של החברה אלא גם לספקיות שלהן, כלומר גם למעגל שני שמושפע מן המשבר.
