פגרת הפסח של חברי ועדת הכלכלה תופרע לרגל דיון בהצעת חוק שתחייב הדבקת פסים זוהרים על הקסדות. יוזם ההצעה "חושב" שהיא תועיל, סגנית שר התחבורה סבורה שהיא "עשויה" לשפר את הבטיחות, ורק יצרני הקסדות לא מבינים שום דבר

הכנסת אמנם יצאה לפגרת הפסח, אך ועדת הכלכלה תתכנס בעוד כשלושה שבועות לדיון מיוחד. על הפרק לא תעמוד הצעת שר האוצר להפחית את המע"מ ברכישת דירות, אלא הצעת חוק של ח"כ בועז טופורובסקי, שמבקש לחייב את כל רוכבי האופנועים לסמן את קסדותיהם בפס זוהר.

על-פי הצעת החוק, שכבר אושרה בקריאה טרומית במליאת הכנסת באוקטובר האחרון, "לא ירכב אדם על אופנוע, ולא ירכיב אדם אחר, אלא אם כן הם חובשים קסדת מגן העומדת בדרישות שקבע השר… והמסומנת בפס זוהר לכל היקפה".

הפס הזוהר, כך מקווה ח"כ טופורובסקי, יציל את חייהם של רוכבי אופנועים. בישיבה של ועדת הכלכלה בתחילת מרץ הסביר חבר הכנסת הנמרץ כי "כשנהג נוהג באוטו, הרבה פעמים רוכב האופנוע (כ)שהוא צמוד לאוטו… אפשר לפספס רוכבי אופנוע במיוחד עם קסדות שחורות ולבוש שחור בלילה. הרצון הוא לעשות מה שצריך בשביל למנוע מוות מיותר בדרכים… אני חושב שזה יכול להציל חיים".

במשרד התחבורה תומכים בהצעת החוק. "אחת הסיבות העיקריות לתאונות בין רוכבי אופנוע לנהגי רכב אחר היא הבולטות הנמוכה של הרוכבים", הסבירה סגנית שר התחבורה, ציפי חוטובלי, כאשר עלתה ההצעה להצבעה בקריאה טרומית באוקטובר האחרון. "חיוב סימון הקסדה בפס זוהר עשוי להוסיף לבטיחותם של הרוכבים, ועשוי לתרום למאבק בתאונות". (זכרו את דברי סגנית השר, ובמיוחד את הסבריה בעניין הפס הזוהר ש-"עשוי לתרום").

מה כבר מבינים הגויים האלה?

כמובן שאם משרד התחבורה תומך בהצעה של ח"כ טופורובסקי, אפשר (ואף ראוי) לתהות מדוע בכלל נדרש חוק ייעודי ולא ניתן להסתפק בתקנה פשוטה. אבל לא זו הבעיה. "בעולם מייצרים מיליוני קסדות, (ו)יש יצרני קסדות", הסביר זוהר גרינברג ממועדון האופנועים בישיבת ועדת הכלכלה לפני כחודש. "בארץ בכלל לא מייצרים קסדות, ככל שאני יודע, (שהן) תקניות לאופנועים. הכול זה ייבוא. היצרנים המקוריים, משיקולים כנראה מאוד טובים, בחרו בכל העולם לא למקם פס זוהר בקסדות שהם מייצרים".

ואכן, מדינת ישראל התברכה בכמה וכמה תעשיות (מוצלחות ומוצלחות-פחות), אך ייצור קסדות אינה אחת מהן. האם ח"כ טופורובסקי ומשרד התחבורה יודעים משהו שיצרנים בינלאומיים, שמייצרים קסדות עשרות שנים, עוד לא גילו?

בעניין זה ראוי לחזור לדברי סגנית שר התחבורה, שהבהירה שהדבקת פסים זוהרים "עשויה" לתרום לבטיחות: האם משרד התחבורה פנה לגורמי מקצוע (למשל ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים), וביקש שיבחנו את היעילות הצפויה של אותם פסים זוהרים? האם מישהו במשרד שקל לערוך ניסוי-מקדים שיעמיד את יעילות הפסים למבחן מעשי? או שאולי מספיק לחשוב שההצעה "עשויה" לתרום לבטיחות, כדי לחייב עשרות אלפי רוכבים לשלם על משהו שאף אחד לא בחן בפועל את יעילותו?

מאחר שאתם יכולים לענות על השאלות האלה ללא עזרה (הרי אם לא צריך לחכות למחקר שייבחן את היעילות של מצלמות המהירות שעולות לממשלה עשרות מיליונים, למה שיידרש מחקר שיבדוק את היעילות של פס זוהר שהרוכבים עצמם יידרשו לרכוש?), אפשר להתקדם לעניין נוסף: בישראל הונהגה תקינת הרכב האירופית, ונדרשת סיבה ממש טובה ליישם תקנה או חוק שאינם מקובלים באיחוד האירופי. האם יש סיבה שכזו במקרה של הפסים הזוהרים? מלבד התקווה של ח"כ טופורובסקי שהפסים ימנעו "מוות מיותר", אין בנמצא נימוק רשמי לחריגה המוצעת מהתקינה האירופית.

איך מגיעים עם תחושת בטן לכיס?

אז מה למדנו? מההליכים שהתנהלו עד עתה בוועדת הכלכלה ומליאת הכנסת עולה תמונה עגומה למדי: נראה שהמניע העיקרי לקידום הצעת החוק הוא אינטואיציה – מעין "תחושת-בטן" של המחוקק הצעיר ומשרד התחבורה, לפיה פסים זוהרים "עשויים" להיות יעילים. אמנם מומחי בטיחות מסכימים שנראות (Visibillity) של רוכבי אופנוע עלולה להיות בעייתית בתנאים מסוימים, אך כלל לא ברור איזו תועלת יביא אותו פס זוהר שיודבק על קסדות הרוכבים.

ולכן, לפני שחברי הכנסת ומשרדי הממשלה מחייבים את רוכבי האופנועים לרכוש אביזר שיעילותו אינה ברורה, ראוי שיבחנו תחילה מה תהיה התמורה הבטיחותית שיקבלו הרוכבים. (ובזמן שהם בוחנים את יעילות הפסים הזוהרים, אולי כדאי שיקדמו הצעות שיעילותן הבטיחותית דווקא ברורה – כמו למשל התקנת מעקות בטיחות מודרניים וסימון כבישים בצבעים שיימנעו מרוכבים מלהחליק במקום שייגרמו להחלקה).