עוד לא לגמרי נרגענו מהזעזוע מעצם העובדה שמישהו שילם לפני כשלושה שבועות כ-250 אלף דולרים בעבור הטלפון האדום של היטלר ובימים אלה מזכרת נאצית מזוויעה נוספת מוצעת למכירה במחיר אסטרונומי.
הפעם מדובר במכירה באתר eBay של פולקסווגן KDF מודל 1944, שלטענת המוכר הייתה בבעלותו של לא אחר מאשר הרמן גרינג.
אחד האנשים המקורבים ביותר להיטלר
גרינג היה מראשי המפלגה הנאצית ונחשב לאחד האנשים המקורבים ביותר להיטלר ומי שעזר לו לסלול את דרכו לצמרת בתחילת הדרך.
לאחר עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933 גרינג, שהיה מפקד טייסת במלחמת העולם הראשונה, מונה למפקד חיל האוויר ואף זכה לדרגת "רייכסמרשל" ולתואר "איש מס' 2" ברייך. בהמשך תפקד גם כשר הכלכלה ובשנת 1941 הוא זה ששלח, ככל הנראה בהוראתו של היטלר, את המכתב להיינריך הימלר, רינהרד היידריך וראשי ה-SS שהורה על הכנת תוכנית אופרטיבית להוצאה לפעול של "הפתרון הסופי" ליהודי אירופה. נציגיו של גרינג ישבו ב'ועידת ואנזה' אשר קבעה בינואר 1942 את המנגנון המסודר של השמדת יהודים והפכה אותה למתועשת ומוגדרת.
בניגוד לראשי המשטר הנאצי כמו היטלר, הימלר וגבלס אשר התאבדו עם כיבוש גרמניה על ידי צבאות בעלות הברית, גרינג ברח לאוסטריה. הוא נעצר שם והיה פושע המלחמה הנאצי הבכיר ביותר שנתפס בחיים והועמד לדין במסגרת משפטי נירנברג.
גרינג ניסה לטעון במשפט שתפקידו במשטר הנאצי היה צבאי-מבצעי בלבד, אך הראיות הרבות הצביעו כמובן על תמונה שונה לחלוטין. הוא נמצא אשם בפשעי מלחמה לרבות השמדת יהודים ונידון למוות. שעות ספורות לפני ביצוע גזר הדין הוא התאבד בתאו בבליעת ציאניד.
מהדורה אזרחית נדירה לאליטה הנאצית
ובחזרה למזכרת המצמררת – מכונית הפולקסווגן KDF (חיפושית) טייפ 82e שמוצעת למכירה תמורת 525 אלף דולרים באתר המכירות המקוונות הגדול בעולם על ידי סדנת אופנועים מטקסס, ארצות הברית.
לאחר עליית היטלר לשלטון, וכחלק מחזון עליונות הגזע הארי, אחת היוזמות המפורסמות שלו הייתה להפוך את המכונית לכלי תחבורה זמין, אמין ובר השגה לכל גרמני.
לצורך משימה זו פנה היטלר למהנדס המבריק פרדיננד פורשה (מי ששם משפחתו מתנוסס על מותג הספורט פורשה) והציג לו מפרט דרישות לייצור "מכונית העם", או בגרמנית – פולקסווגן.
המפרט כלל יכולת להסיע 5 אנשים, להגיע למהירות של כ-100 קמ"ש, לצרוך לכל היותר ליטר בנזין לכל 12 ק"מ, להיות פשוטה מכנית ובראש ובראשונה לעלות פחות מאלף מארקים. פורשה נענה לפנייתו של היטלר, שתקצב את הפרויקט בנדיבות, וב-1938 הוצגה מכונית העם שעמדה בכל הדרישות והקדימה את זמנה.
אב הטיפוס זכה למחמאות מראשי השלטון הנאצי וקיבל אור ירוק, אך המכונית לא הגיעה לייצור אזרחי סדרתי לפני פרוץ מלחמת העולם השניה.
במהלך המלחמה, פסי הייצור בכל מפעלי הרכב בגרמניה הוסבו לצרכים צבאיים ועל בסיס התוכניות והמכלולים שפותחו בעבור "מכונית העם" ובשילוב שלדה חסונה יותר, מהלך מתלים ארוך, מרווח גחון נדיב וגלגלי שטח גדולים, פותח הקובלוואגן – רכב הסער המפורסם והידוע לשמצה של הוורמאכט, צבא גרמניה הנאצית.
במקביל לקובלוואגן, על בסיס השלדה המחוזקת שלו, יוצר בין השנים 1940-1945 מספר מצומצם של רכבים אזרחיים עם מרכב החיפושית בעבור האליטה הנאצית. החיפושיות מבוססות הקובלוואגן זכו לשם הקוד טייפ 82e ורק מעט מאוד אקזמפלרים שרדו את המלחמה.
לטענת מוכר הרכב ב-eBay יש לו תיעוד מלא של האקזמפלר, כולל "תעודת הלידה" מהמפעל בוולפסברג ומסמכי מסירה לבעלים מר הרמן גרינג במשרדו בברלין ב-8 לפברואר 1944. המוכר טוען שהרכב נשתמר במצב כמעט מקורי לחלוטין וכולל תא נוסעים אורגינלי במצב מצוין וגם מנוע, תיבת הילוכים ומתלים מקוריים לחלוטין במצב מצוין.
לדעת המוכר מדובר בחיפושית ה-KDF הנדירה בעולם ועל כן הוא דורש עליה, כאמור, לא פחות מ-525 אלף דולרים, והוא לא מתייחס בדף המכירה כלל לעצם העובדה שבעליה הראשון של המכונית הוא אחד מפושעי המלחמה הגדולים בהיסטוריה האנושית ומי שנטל חלק מרכזי בהנהגת משטר שהיה אחראי על רציחתם של מיליוני בני אדם ולפי תפיסתו מדובר בהזדמנות מדהימה, לא פחות, לרכוש פיסת ההיסטוריה וברכב ש"מקומו במוזיאון".
אין בושה: מזכרות נאציות הפכו לפריט אספנים לגיטימי
מזועזע מעצם המחשבה שיש מי שסבור שמכונית שהייתה שייכת לאחד מראשי המשטר הנאצי שווה "בגלל הייחוס" סכום כספי עצום והמום מהעובדה שלא פחות מ-1,000 אנשים עוקבים אחרי דף המכירה, החלטתי לנסות להבין מה השתנה ופניתי לרב אברהם קריגר, ראש מכון "שם עולם", העוסק בחינוך, תיעוד ומחקר של השואה.
"אני חושב שנשבר מחסום הבושה", מסביר בצער הרב קריגר. "אם במשך עשרות שנים מי שראה את עצמו כחלק מהעולם המתורבת הוקיע והתרחק ככל הניתן מסמלים וממזכרות נאציות ואלה זכו לביקושים רק הרחק מאור הזרקורים בקרב קבוצות פנאטים קיצוניות ונאציות במהותן, כיום לצד אותם ניאו-נאצים, יש גם סתם אספנים של חפצים היסטוריים שמוצאים עניין בפרטים הקשורים לנאצים בלי קשר לאידיאולוגיה המעוותת של מי שהחזיק בהם.
אני אישית מזדעזע מעצם המחשבה שיש אדם ששוקל לרכוש בממון רב מכונית שהייתה שייכת לאחד מראשי המשטר הנאצי ומי שהייתה לו אחריות ישירה לרצח העם היהודי ומיליוני חפים מפשע נוספים, אבל כנראה שאחרי יותר מ-70 שנים מסיום המלחמה, כשדור השואה כמעט ונעלם, יש לא מעט אנשים שרואים בזה היסטוריה רחוקה שאין בושה או משהו פסול להתעסק ולסחור בה".
אולי בכל זאת, כמו שהמוכר טוען, מדובר ברכב שמקומו במוזיאון? "אני לא מאמין שיהיה מוזיאון ציבורי שפוי בעולם שירצה להציג את המכונית הזו, אפילו אם היא נדירה", כך מקווה הרב קריגר. "אני רוצה להאמין שכמוני רוב בני האדם באשר הם חושבים שמקומה של המכונית הזו הוא להיכחד ולהיכנס לגריסה. דברים מהסוג הזה אין שום עניין וצורך לשמר, בכל פעם שמזכרת נאצית כזאת מוצעת למכירה החובה שלנו כיהודים היא להביע את הזעזוע והסלידה שלנו ולא להיכנס לאיזו אדישות שתוביל לדרדור נוסף ולעוד ועוד מכירות של פרטים נאציים שעד לאחרונה אנשים התביישו בהם.
צריך להבין, רק מקרים בודדים מגיעים לכותרות אבל התופעה נרחבת ממה שאנחנו חושבים", אומר בצער הרב קריגר, "יש אתרי מכירה יותר קטנים ברשת, בעיקר ממזרח אירופה, שמפוצצים במכירות של כל מיני מזכרות נאציות או פרטים שנשדדו מיהודים במהלך השואה ומסתבר שיש לזה קהל והמחירים נמצאים בעליה מתמדת".
אנחנו בכל מקרה מתפללים שימצא המיליונר בעל המצפון (שלדון אדלסון? מארק צוקרברג?) שירכוש את החיפושית הנדירה של הרמן גרינג ולעיני כל העולם ימחץ, יגרוס ויעלים כל זכר שלה מעל פני האדמה.
