לאחר שנת הפסקה בגלל הקורונה שבה השבוע רשות המיסים ופרסמה את הסקירה השנתית המסורתית של ענף הרכב בישראל. כמיטב המסורת, ולמרות שכולנו חיים כבר מזה זמן בעידן הדיגיטלי, סקירת השנה שעברה מפורסמת רגע לפני תחילת השנה הבאה, וזה קצת חבל במיוחד לנוכח הדילוג על הדוח הקודם.
לצד הזכות, דוח "מיסוי ונתונים נבחרים על ענף הרכב לשנים 2019-2020" כולל הפעם שתי בשורות חשובות, אחת פרוצדורלית והאחרת מהותית. ברמת ה"פרוצדורה", זאת פעם ראשונה אחרי לא מעט שנים שבה לא נראה הדוח השנתי כמעט כמו "העתק הדבק" של הדוח שקדם לו, וניכר שנעשה מאמץ להדגיש נתונים שונים באור חדש ולהוסיף זוויות מבט חדשות.
במובן המהותי והחשוב, התמונה שניכרת מסיכומי 2019-2020 מתארת – סוף סוף יש לומר – צמצום משמעותי של מספר עיוותי מס היסטוריים אשר לא היו צריכים להתקיים מלכתחילה ואשר השפיעו לרעה על שוק הרכב הישראלי בכלל והזיקו לצרכנים הפרטיים בפרט. עיוותי מס שחוסלו, או נמצאים במגמת חיסול, כוללים את הטבת המס הלא הגיונית לכלי רכב היברידים והיברידים-נטענים, למערכות בטיחות בהתקנה מקומית שיעילותן לא הוכחה, ולעובדים שמקבלים רכב צמוד ממקום העבודה. עיוות שנותר וחייב להיות מטופל בקרוב הוא "מסלקת הליסינג" – שימוש בחברות ליסינג כדי למקסם את רווחי היבואנים על חשבון תחרות חופשית ולקוחות פרטיים.
שתי התייחסויות שבולטות בהעדרן מן הדוח הנוכחי, וקשורות קשר אמיץ זו לזו, הן תמונת מצב של הכנסות המדינה ממיסוי על דלקים (וגם הכנסות המדינה ממע"מ על שוק הרכב), ובמיוחד חסרה התייחסות של רשות המיסים למגמת המעבר הכלל עולמית לרכב חשמלי, והצגת עקרונות למתווה מיסוי עתידי בשוק הרכב שלנו.
שנת קורונה
מי שאינו פריק של נתונים סטטיסטיים לא אמור להתרגש במיוחד מן העובדה שבשנת 2020 נרשמה ירידה ריאלית של 21.2% ב"שווי היבוא של כלי רכב" וזאת במקביל לירידה של 16.9% בלבד במספר כלי הרכב שיובאו. הירידה, כמובן, היא ביחס לשנת 2019 שהייתה השנה השנייה בעוצמתה מבחינת מספר כלי הרכב שיובאו והכנסות המדינה ממיסוי על רכב. נתונים אלה מובנים מאליהם לנוכח העובדה שהחל ברבעון השני של 2020 ועד כמעט למחצית 2021 נכנסנו עמוק לתוך משבר הקורונה ועברנו שלושה סגרים ושיתוק כלכלי מתמשך.
מה שיותר מעניין זה שהירידה בהיקף המיסים שנגבו באותה תקופה הייתה בפחות ממחצית שווי היבוא (כ-10% בלבד) וזאת מפני שהמדינה גבתה יותר מס, בממוצע, על כל מכונית שיובאה (בגלל העלאת המס על רכב היברידי וצמצום הטבות המיסוי הירוק). מסי היבוא (מס קניה ומכס) על כל סוגי הרכב וחלקי החילוף הסתכמו בשנת 2019 ב-11.3 מיליארד ש"ח (הסכום הגבוה ביותר מאז השיא של כל הזמנים בשנת 2016) וב-10.3 מיליארדי ש"ח בשנת 2020. לסכום הזה, נא לא לשכוח, צריך להוסיף מע"מ, את המיסוי הגבוה על דלק, אגרות, ומיסוי עקיף על שוק תחזוקת הרכב.
בסיכום שנת 2019, בעיקר בגלל הטבת המס לכלי רכב היברידים, הסתכם מס הקניה הממוצע על כל מכונית נוסעים בכ-33 אלף שקלים. העלאת המיסוי על רכב היברידי והיברידי-נטען בשנת 2020, במקביל לעדכון נוסחאות "המיסוי הירוק" והאבזור הבטיחותי העלו את נטל המס הממוצע ל-36.5 אלף שקלים. החל מתחילת השנה הנוכחית זינק נטל המס הממוצע לכל מכונית אל 41 אלף שקלים – בין השאר בגלל העלייה במחירי המכוניות וגם מפני שבשוק מוצעות כעת פחות מכוניות קטנות וזולות. בפרספקטיבה היסטורית, שיעור מס הקניה הממוצע לכלי רכב הגיע לשפל של כ-62% בשנת 2013 ועלה משם לגזרת ה-70% בשנים 2016-2018. לאחר צלילה קטנה בשנת 2019 הוא שב ומרים ראש אל מחוזות ה-80% כרגע, ועוד היד נטויה.
נתון לא נעים נוסף, עבור הצרכנים, הוא ש"בשנת 2019, ובמיוחד בשנת 2020, (חלה) האטה במגמה ארוכת הטווח של שחיקת מחירי הרכב בהשוואה למדד המחירים לצרכן". בתרגום לעברית המשמעות היא שלאחר מספר שנים שבהן המכוניות הוזלו במידת מה ביחס למשכורות שלנו – החל מ-2019 התהפכה המגמה והן מתייקרות. כרונולוגית ההתייקרות החלה בגלל דרישות זיהום אוויר ובטיחות שהחמירו. בהמשך החלה קורונה לתת את אותותיה כשגרמה למשבר ייצור ולמשבר שבבים. התוצאה היא שמספר המכוניות שאפשר לייבא ארצה צנח, והמחירים זינקו. במקביל, גם זה בגלל קורונה, צומצם השימוש בתחבורה ציבורית וזינק הביקוש למכוניות "פרטיות" – מה שהעלה לא רק את מחירי החדשות אלא גם את מחירי המשומשות.
אחד העיוותים ההיסטוריים בשוק הרכב הישראלי גרם לכך שבשנת 2019 נמכרו 40.1% מכלי הרכב לחברות ליסינג, ו"חלק ניכר מרכישות אלה היו רכישות לשם מכירה בידי חברות ליסינג, הן לצורך מכירה רגילה והן לעסקאות ליסינג מימוני פרטי". במילים אחרות: במקום למכור ישירות לצרכנים מעדיפים יבואני רכב רבים לחלוק את הרווחים שלהם עם גורם נוסף ש"חותך קופון" וגורם לכך שמחירי המחירון יישארו גבוהים.
תיקון עיוות המס ההיברידי
אחד העקרונות ההגיוניים והצודקים של רפורמת "המיסוי הירוק", בשנת 2009, היה "המזהם משלם". במילים אחרות, מערכת המס היטיבה עם מכוניות שפולטות פחות זיהום אוויר (ועל הדרך גם צורכות פחות דלק) וגורמות פחות נזק לבריאות הציבור ולאיכות הסביבה. החריג לכלל הזה, שהיטיב עם מספר מצומצם מאד של דגמים, היה למכוניות היברידיות שזכו להטבת מס מפליגה בלי קשר לכמות הזיהום שנפלטת מהן. הטבת המס לא התבטאה רק במס הקניה, אלא גם בהטבות למי שמקבלים רכב צמוד ממקום העבודה. לרשות המיסים היו הרבה מאד הזדמנויות לתקן את הטעות הזאת, אבל במקום לעשות זאת היא החמירה אותה כאשר העניקה הטבה לכלי רכב היברידים-נטענים (תיקון מסוים בוצע לאחר מכן באמצעות מס יוקרה והצבת מגבלת סכום הטבה מרבי).
אחת התוצאות של המדיניות המעוותת היא שבמהלך 2019 עלו על כבישי ישראל 56.4 אלף כלי רכב עם מערכות היברידיות ואלה היוו כמעט רבע (כ-22.4%) מכלל המכוניות החדשות שנמכרו בארץ. בשנת 2020 הועלה מעט מס הקניה ולמרות זאת עלו על כבישי הארץ 51.5 אלף כלי עם מערכות היברידיות – כלומר שהשיעור שלהם מתוך כלל כלי הרכב המיובאים עלה ל-24%, והשיעור הזה הוסיף לעלות גם במחצית הראשונה של השנה הנוכחית עם 50 אלף כלי רכב שהיוו 27.2% מכלל המכוניות החדשות שעלו על כבישינו. לנו אין כמובן שום דבר נגד כלי רכב היברידים, אבל אין ספק שהטבת המס הייתה טיפשית מלכתחילה, ונמשכה הרבה יותר מידי זמן.
בתחילת 2020 הועלה מס הקניה על היברידיות ל-45% ועל היברידיות-נטענות ל-25%, השנה הוא הועלה על היברידית ל-50% ועל היברידיות-נטענות ל-30%, ובינואר הקרוב יחול מס קניה רגיל על היברידיות והיברידיות-נטענות יחוייבו ב-40%. העיוות הזה יצטמצם עוד בשנת 2023 (היברידיות-נטענות יחויבו ב-55% מס קניה) וייעלם סוף סוף מחיינו בשנת 2024.
במקביל, לפי המתווה הנוכחי מחוייבות מכוניות חשמליות טהורות ב-10% מס קניה עד לסוף השנה הבאה, ב-2023 הן תחויבנה ב-20% מס קניה, וב-30% החל משנת 2024. עם זאת, הניסיון מלמד שעד לשנת 2024 עוד יכולות להיות לנו לא מעט הפתעות, ואם יתמזל מזלנו נזכה גם לקבל מתי שהוא מתווה ארוך טווח למיסוי רכב חשמלי בישראל.
תיקון עיוות האבזור הבטיחותי
עיוות מס אחר, שתוקן במידה רבה בשנת 2020, נמצא בסעיף האבזור הבטיחותי של כלי רכב. מערכות התרעה מפני אי שמירת מרחק וסטייה מנתיב הנסיעה הן מנדטוריות כבר משנת 2018, אבל החל בשנת 2020 לא מוענק ניקוד בטיחותי למערכות "אפטרמרקט" אשר לא מותקנות על קו הייצור (ולכן גם לא מסוגלות לעצור את הרכב במצב חרום). נכון להיום, כאשר מערכות הסיוע לנהג (ADAS) הבסיסיות מותקנות כבר כציוד חובה, המערכת החשובה הבאה שצריך לקדם בנחישות היא התרעה מפני כניסה לנתיב נסיעה חסום ("זיהוי כלי רכב בשטח מת"), אשר הותקנה בכ-23.5% מכלי הרכב שעלו על הכביש בשנת 2020 ובכ-34% מאלה שעלו במחצית הראשונה השנה.
מערכת שאין לה ערך בטיחותי, ובכל זאת זוכה לניקוד, היא בקרת שיוט אדפטיבית, אבל לכל הפחות בתחילת השנה צומצם הניקוד שהיא מקבלת בחצי נקודה. לעומת זאת, שלוש מערכות אחרות שזכו השנה בחצי נקודה מוצדקת (שלא הוענקה להן בעבר) הן זיהוי עייפות נהג, בלימה אוטונומית בנסיעה לאחור, ומניעת שכחת ילדים ברכב.
גם בנושא הזה מוטב ללמוד מטעויות העבר ולא להותיר את קביעת מתווה מערכות הבטיחות בחדרי החדרים של משרדי האוצר והתחבורה, אלא לקיים דיון ציבורי פתוח וכנה ולקבוע מתווה חדש להטבות מס לאמצעי בטיחות עתידיים.
