כל נהג ישראלי מכיר את החוויה המייסרת: פתיחת דלת המכונית ביום קיץ והתמודדות עם חום מהביל – כאילו שנפתחה דלת של תנור. היד נכווית מנגיעה בהגה או באבזם חגורת הבטיחות והמושב לוהט כמו מחבת. שמש ישראלית הופכת כל רכב חונה לחממה – והשניות הארוכות שחולפות עד שמיזוג האוויר עושה את שלו מרגישות כמו נצח.
אבל כבר לפני כחמישים שנים, הרבה לפני שמישהו ידע מה זה "הי-טק" או "דיסק און קי", בימים שבהם יצוא ישראלי התבסס על תפוזים ויהלומים וההמצאה החשובה ביותר שישראל תרמה לעולם הייתה טפטפת – המציא הישראלי אברהם לוי את אביזר הרכב הכי מועיל, ובוודאי הכי משתלם מבחינת יחס עלות-תועלת.
בשנת 1972, במדינה שבה יש לפחות 300 ימי שמש בשנה וכאשר רק קומץ מן המכוניות הישראליות זכו להתקנה מקומית של מזגני 'אטמור' – לוי לקח קרטון, חתך אותו לממדים של שמשה קדמית של מכונית נוסעים, קיפל אותו לתצורת 'אקורדיון' – והמציא את מגן השמש המתקפל הראשון לרכב.
כעבור שמונה שנים, לאחר שמגיני השמש שלו זכו בישראל לפופולריות רבה, לוי רשם עליהם פטנט והחל למכור אותם בהצלחה גדולה במדינות החמות של ארצות הברית. רק 6 שנים נוספות חלפו ובכתבה שפורסמה ב'לוס אנג'לס' טיימס נכתב שמגיני השמש תפסו שם כאש בשדה קוצים, ושאברהם לוי בילה חלק ניכר מזמנו במרדף משפטי אחרי יותר מ-30 יצרנים אחרים שהפרו את זכויות הפטנט שלו. מבין אלה, שני יזמים ישראלים אחרים (כך לפי אותה כתבה) הפכו את עצמם למיליונרים כאשר עשו ממגיני השמש לרכב תופעה חברתית: הם מכרו עליהם שטחי פרסום, וחילקו אותם לבעלי רכב כמעט בחינם.
בקפיצת זמן של 40 שנים קדימה נדמה לפעמים שמבחינת מיליוני בעלי רכב בישראל – פרישת מגן שמש בין חלקה הפנימי של שמשת הרכב לבין פנים המכונית הלוהט היא פעולה שכמעט מתחת לכבודם. אחרת קשה להסביר מדוע לא פרוש מגן כזה בכל מכונית שחונה בשמש.
מיותר להזכיר שאת קרטון האקורדיון העבה והמגושם החליפו במהלך השנים פתרונות הרבה יותר יעילים ונוחים לשימוש – החל מאריג דק שנגלל אל תוך גליל שמוצמד לחלקה הימני של השמשה (ממש לא מומלץ ואפילו מסוכן), דרך "משקפיים" שנוצרים על-ידי מסגרות מתכת דקיקות שביניהם מתוח אריג דק מסוג אחר, וכלה בפאר היצירה האנושית: "אקורדיון" קליל שעשוי מחומרים סינטטיים ומשני צדדיו מכוסה בשכבה כסופה ומחזירת אור.
למרות שמדובר במוצר הכי פשוט וכמעט הכי זול שאפשר לחשוב עליו כאביזר ברכב – מגן השמש הוא ככל הנראה ההמצאה הכי יעילה והכי חשובה לא רק כדי להקל עלינו את הכניסה לרכב אלא בעיקר כדי לשמור ולהגן על חלקי הפנים של תא הנוסעים לאורך זמן.
בכתבה זאת אנחנו בוחנים שתי שאלות: האם מגן השמש באמת יעיל – כלומר האם יש לכך הוכחות מדעיות או נתונים כמותיים שמוכיחים את זה, וגם האם זה באמת האביזר המשתלם והחיוני ביותר שנהג ישראלי יכול לרכוש עבור הרכב שלו?
האנטומיה של רכב לוהט: הבנת אפקט החממה ברכב
קרינת שמש כוללת אורכי גל שונים, בהם גל אולטרה-סגול (UV), אור נראה, וגל אינפרא-אדום. שמשת רכב מאפשרת לאור הנראה לחדור בקלות אל פנים הרכב, וכאשר הוא פוגע במשטחים הפנימיים – בעיקר לוח המחוונים, המושבים וההגה – הוא נספג בהם ונפלט בחזרה כאנרגיית חום, כלומר כקרינה אינפרא-אדומה באורך גל ארוך יותר.
כאן טמונה הבעיה: יצרניות רכב משקיעות בבחירת שמשות רכב שמסננות את רוב הקרינה האינפרא-אדומה ומונעות את חדירתה לתא הנוסעים. אלא שזה עובד גם לכיוון ההפוך: קרינה שנוצרת בתוך הרכב נשארת לכודה בתוכו והטמפרטורה בתא הנוסעים נוסקת במהירות.
כאשר הטמפרטורה בחוץ מגיעה ל-35 מעלות "בלבד" יכולה הטמפרטורה של הדשבורד להגיע ל-70-85 מעלות. כחצי שעה לאחר שהותרנו מכונית חונה בשמש – טמפרטורת האוויר בחלל תא הנוסעים ברכב יכולה להיות גבוהה ב-20 מעלות מן הטמפרטורה החיצונית.
מגן שמש מצמצם את התחממות פנים הרכב בשני אופנים. ראשית, הוא חוסם פיזית את חדירת הקרינה, וזה נכון לקרטון פשוט ונכון שבעתיים למגינים שמצופים בחומר דמוי אלומיניום או רדיד כסף אשר פולטים את הקרינה החוצה.
מניעת כניסת קרינה והחזרתה היא קו הגנה ראשון – אך החשוב יותר – שקוטע את החימום במקור. הבעיה היא שגם המשטח היעיל ביותר סופג קרינה ומתחמם בעצמו, לכן "קו ההגנה השני" – במגני שמש איכותיים רבים – הוא ליבה מחומר מוקצף שנבנית בין השכבה החיצונית לשכבה הפנימית. קצף הוא מוליך חום גרוע שפועל כמבודד מצוין ומאט מעבר חום פנימה.
אבל באיזו מידה כל העסק הזה באמת יעיל?
אחד הניסיונות המתועדים ביותר לחקור את השאלה הזאת בוצע במחקר שמומן בשיתוף פעולה בין מועדון הרכב המלכותי של קטלוניה, ספרד (RACC) לבין מועדון הרכב השוויצרי (TCS).
לצורך מחקר זה הוחנתה מכונית בשמש ישירה למשך 60 דקות כאשר טמפרטורת הסביבה הייתה 25 מעלות בלבד. החוקרים מדדו והשוו בין מצב שבו נפרש מגן שמש לבין מצב שהוא לא הוצב, והתוצאה מדברת בעד עצמה: עם מגן שמש פרוש עלתה הטמפרטורה של הדשבורד עד 38 מעלות צלזיוס, ובלי מגן היא זינה אל 77 מעלות. הבדל של 39 מעלות צלזיוס. טמפרטורת האוויר ברכב עם מגן פרוש הגיעה ל-32 מעלות לעומת 43 מעלות ברכב שבו לא הוצב מגן: הפרש של 11 מעלות.
מאז ועד היום בוצעו עשרות מחקרים על-ידי גופים שונים והתוצאות של כולם דומות, לכן אין טעם לפרט אותן. אבל מחקר אחד שכן ראוי לאזכור בוצע על-ידי פדרציית הרכב היפנית (JAF), וזה מפני שתנאי המחקר הזה היו דומים לתנאי קיץ ישראלי: מכונית לבנה הוחנה בשמש למשך 4 שעות, בטמפרטורת סביבה של 35 מעלות צלזיוס. טמפרטורת הדשבורד של רכב עם מגן פרוש במחקר הזה הגיעה ל-52 מעלות, וזו שנמדדה ברכב ללא מגן הייתה 74 מעלות. הפרש שלן 22 מעלות.
אבל מה שהרבה יותר חשוב – מעבר לעובדה שחלקי הפלסטיק ברכב המוגן התחממו פחות, ולאורך שעות רבות – זה שהם לא ספגו קרינת UV שידועה ככזאת שמפרקת ביעילות את הפלסטיקה וחומרים אחרים ברכב ומפוררת אותם לאורך זמן.
הבעיה – שמודגמת היטב דווקא בניסוי היפני – היא הטעות הנפוצה של בעלי רכב ישראלים רבים אשר חושבים שמגן השמש שלהם "לא עושה את העבודה". עובדה: נהגים רבים חוזרים לרכב שהיה בו מגן שמש פרוש ולמרות זאת מרגישים חום של 45 מעלות. קשה להאשים אותם אם הם חושבים שהמוצר נכשל. כמובן שהנתונים מוכיחים אחרת: לא רק שהמגן יעיל ובלעדיו היו הטמפרטורות של האוויר בחלל התא ושל משטחי הפלסטיק גבוהים הרבה יותר – את קרינת ה-UV שנחסכה מן הפלסטיק אי אפשר לראות או להרגיש, וזה, כאמור, גורם עיקרי לדהייה, סדיקה והתפוררות של לוח המחוונים, ריפודי מושבים ורכיבי פלסטיק שונים ברכב.
מדריך קנייה: איך בוחרים מגן שמש לרכב?
כרגיל, נזכיר כבר בתחילת הדברים שאנחנו לא חייבים שום דבר לאף אחד ולא ממליצים או לא ממליצים על אף מוצר ספציפי של אף חברה או משווק. הבחינה שלנו עקרונית, ונועדה לספק מורה נבוכים בשוק שמוצע בו מגוון עיצובים רחב שלכל אחד מהם יתרונות וחסרונות.
יתרה מכך: את רוב המוצרים שמוצעים בשוק אפשר להזמין מחו"ל ברכישה אינטרנטית פשוטה – והיא עשויה להשתלם בחלק היקר יותר של סוגי המוצרים, שגם הם לא מאוד יקרים. בכל מקרה, בחירה נכונה תלויה בהרגלי השימוש של כל נהג אבל לנו יש המלצה מאוד ברורה, שתובא בסוף הדברים.
ה"משפחות" הנפוצות של מגני שמש לרכב הן "אקורדיון", "משקפיים", גלילה, "מטריה", "כיסוי חיצוני" ו"התאמה מדויקת".
העיצוב הקלאסי והנפוץ ביותר הוא 'אקורדיון' והיתרונות העיקריים שלו הם אחסון מאוד נוח, פרישה מהירה וקלה, עמידות גבוהה, כיסוי טוב של השמשה, ומבנה פשוט בלי חלקים עדינים שעלולים להישבר. החסרונות הם עצם הצורך לאחסן את הפריט וההצבה שלו שאורכת עשרות שניות בודדות.
הכוונה בסגנון ה"משקפיים" היא ליריעות אריג, לרוב מבד סינטטי דק מאוד ומחזיר קרינה, שמתוחות על-ידי מסגרות מתכת דקיקות, "קפיציות", שמקופלות על-ידי קיפול המסגרת לתצורת ריבוע או עיגול ומאוחסנות בנרתיק בד.
היתרון: פתיחה מהירה והצבה מאוד קלה. החסרונות: קיפול מעט מאתגר, הצורך לאחסון הפריט ועמידות לא מרשימה לאורך זמן.
משפחת "הגלילה" כוללת אריגים או "תריסים מתקפלים" שנגללים או מתקפלים לתוך גליל שמוצמד לחלקה הימני-פנימי של השמשה – משם הם נשלפים שמאלה, או החלקה התחתון של השמשה ומשם הם נשלפים קלפי מעלה.
ההמלצה החד משמעית שלנו היא לא להשתמש במוצרים כאלה.
היתרון של משפחת הגלילה הוא שאין צורך לאחסן את הפריט, הוא פשוט נמצא שם ומוכן לשימוש בכל רגע נתון. אין צורך לחפש אותו, הוא פשוט שם.
חסרון ראשון של שיטת הגלילה הוא בלאי לאורך זמן – גם של המוצר עצמו וגם של פריטי ההצמדה לשמשה, אבל זאת הצרה הקטנה. בעיה הרבה יותר גדולה היא שהמוצר מונח באזורים שאליהם נפתחות כריות האוויר ובכל מקרה נמצא לפני הנהג. במקריה של תאונה או תמרון חד עלול המוצר הזה להתעופף ולפגוע במי מנוסעי הרכב, או אפילו לגרום לתאונה כאשר דעתו של נהג תוסח בעת ניסיון לתפוס פריט שלפתע נפרד ממקומו.
שיטה חדשה יחסית להצללה לקוחה מעולם המטריות, וממש כמו כל מטריה שמוכרת לנו גם כאן מדובר ביריעה שנפתחת ומתקפלת באותו אופן.
היתרונות: פתיחה מאוד מהירה והצבה קלה ונוחה. החסרונות: דורש מקום אחסון וכולל רכיבים עדינים שעלולים להתבלות ולהישבר די מהר.
משפחת ה"כיסויים החיצוניים" כוללת מגוון רחב של פתרונות שחלקם מכסה רק את השמשה וחלקם מכסה גם חלקים מן הגג, מכסה המנוע ואפילו הדלתות הקדמיות.
היתרונות: זאת שיטת בידוד החום הטובה ביותר. בבדיקות שבוצעו נמצא שההגנה הזאת מפחיתה במספר מעלות את החום שנוצר בתוך הרכב ביחס למגני שמש פנימיים, וזה מאוד הגיוני: חלק מן הקרינה שמוחזרת על-ידי מגני השמש הפנימיים נכלאת על-ידי השמשה הקדמית ונותרת ברכב, וזה לא קורה עם מגנים חיצוניים.
החסרונות: ההצבה מסורבלת יותר, הפריט דורש מקום אחסון רב יחסית, ועיקר העיקרים: הוא חשוף למזג האוויר, לאבק וללכלוך, שלא לדבר על ונדליזם.
משפחת המוצרים האחרונה, ולרוב גם היקרה ביותר, הם מגנים בהתאמה מיוחדת שמיוצרים בהתאם למידות המדויקות של כל דגם.
היתרונות: התאמה מדויקת לא מותירה "חורים" שדרכם מסתננת קרינה, ולרוב אלה מוצרים איכותיים יותר ששורדים למשך זמן.
החסרונות: מחיר ומקום אחסנה.
כאמור – קל להזמין את כל המוצרים האלה בהזמנות אינטרנטיות (לרוב פתורות ממס) מחו"ל, אם כי לא תמיד זה מאוד משתלם בהתחשב במחירים הנמוכים יחסית.
טווחי המחירים בישראל מתחילים בסדרי גודל של 30-45 שקלים למגני אקורדיון פשוטים, ועד ל-150 שקלים למגנים היקרים יותר.
ההמלצה החד משמעית שלנו: בסוף היום, הפתרון הנוח, הקל, הפשוט והזול ביותר הוא מגן אקורדיון איכותי עם ציפוי מחזיר קרינה.
תראו כמה כסף חסכנו
אחת השאלות שאיתן יצרנו לדרך היא אם מגן שמש הוא אביזר הרכב המשתלם ביותר עלי אדמות, ולמען האמת לא הצלחנו לחשוב על אף אביזר אחר שמועיל כל כך ועולה מעט כל כך.
כמעט שאי אפשר לשים מספר מדויק על החסכון הכספי שמושג בזכות מגני שמש למיניהם מפני שזה מאוד תלוי בסוג הדגם, הרגישות הספציפית שלו לבלאי שמש, ותנאי השימוש ברכב, ובעיקר מפני שהערך שלהם נמדד לא במה שהם עושים אלא במה שהם מונעים. זה לא אומר שאי אפשר לנסות.
הנזק הפיזי השכיח ביותר – במיוחד במספר דגמים ידועים – הוא סדקים מכוערים או התנפחויות של דשבורדים, ועלות התיקון שלהם נעה בין מאות שקלים לתיקון קוסמטי לבין אלפי שקלים להחלפת דשבורד.
נזקי קרינה נפוצים אחרים הם סדקים ודהיה של ריפודי ודיפוני עור, וגם כאן – עלות הדיפון או הריפוד מחדש היא אלפי שקלים רבים.
במכוניות חדשות ניכר גידול מתמשך בנוכחות ובגודל של מסכי מולטימדיה, וגם אלה סובלים מאוד מן הקרינה: חלק מן המסגרות והתושבות של מסכים הופכות פריכות כעבור כמה שנים בשמש ישראלית, וגם המסכים עצמם, וחלקי אלקטרוניקה, ניזוקים מן החום.
מגני שמש מונעים את רוב הנזקים האלה ומעבר לחיסכון במניעת נזקים שלא נגרמים התוצאה הכוללת היא שבתום 3 או 5 או 7 שנות שימוש – ערך המכירה של הרכב המשומש יהיה רב יותר.
שתי תועלות חשובות וברורות נוספות הן נוחות ובטיחות: כניסה לרכב שעמד בשמש עם מגן מצמצמת את הסיכון לכוויה ממשטח חם, ובנוסף לכל הטוב הזה מושג אפילו חיסכון בדלק. מיזוג האוויר צורך עד 20% מן האנרגיה שמייצר המנוע כאשר הוא פועל בעוצמה מרבית, וכאשר צריך לצנן חלל חם יותר ב-20 מעלות זה בא לידי ביטוי בצריכת דלק (או חשמל).
אגב, האלטרנטיבה הטכנולוגית הנפוצה ביותר למגן שמש היא ציפוי כהה לחלונות ("השחרת חלונות"), אבל ממילא אסור להכהות את השמשה הקדמית ואת החלונות של הדלתות הקדמיות ולכן מגן שמש הוא האמצעי החוקי היחיד שמסוגל לחסום ביעילות את קרני השמש.
כן מומלץ להצמיד מגני שמש נדבקים לחלונות הצד, ומי שיש לו חניה פרטית שאיננה מקורה צריך לשקול רכישת והצבת הצללה מתאימה – יש לא מעט פתרונות גם לזה.
לחילופין, אפשר כמובן להשתמש בכיסוי של כל הרכב, ולזה יש יתרונות רבים אחרים, אבל הפעולה הזאת הרבה יותר מסורבלת וקשה לחשוב על שימוש קבוע בכיסוי רכב במהלך יום רגיל.
מתי להשתמש במגן שמש?
התשובה הפשוטה היא "תמיד", גם כאשר מחנים את הרכב במשך היום לזמן קצר ואפילו בזמן שטוענים רכב חשמלי בעמדת טעינה ציבורית – מפני שהטמפרטורה בתוך הרכב מזנקת מאוד מהר ותוך כחצי שעה יכולה לעלות ל-50 מעלות.
אז בפעם הבאה שאתם רואים מכונית עם מגן שמש תזכרו שנתקלתם במכונית של נהג חכם: זאת לא סתם יריעת אלומיניום אלא מה שהתחיל במקור כהמצאה ישראלית והשתכלל עם השנים, זה חוסך הרבה כסף, שומר על הרכב, ומוכיח שלעיתים הפתרונות הטובים ביותר הם אלה הפשוטים ביותר.
יש לכם רעיונות ופתרונות שחשוב שכולם יכירו: כתבו אלינו אל editor.thecar@gmail.com
לקריאה נוספת:
ריח רע מהמזגן ברכב הוא סכנה בריאותית. כך פותרים את זה
המדריך למספר השלדה: גלו את כל מה שאפשר לדעת על הרכב שלכם
ליסינג פרטי או רכישה? אין מתנות חינם. קבלו את החשבון המלא
