לפעמים קשה להכיל את הפער האדיר בין "הראש הקשה" של משרד התחבורה הישראלי בכל מה שקשור לתרבות הרכב בכלל, ולשיפורי רכב בפרט, לבין ההצלחות של יוזמות ישראליות בייצור כלי רכב ייחודיים.

יורם זרחי, מי שהמציא ובנה את 'תומקאר' החל מאמצע שנות ה-80 של המאה הקודמת, הצליח כנגד כל הסיכויים להתגבר על הביורוקרטיות ועל העויינות של משרד התחבורה אבל לא הצליח לסלול נתיב שעליו יתגלגלו כישרונות ישראלים אחרים כמותו. גם עידו כהן, ההוגה והיצרן של לא מעט מפלצות שטח ייחודיות, ומי שלימים בנה את 'זיבאר' המהמם (פרויקט שנמכר לתעשייה האווירית), אכל לא מעט קש במקום לזכות בתמיכה ואהדה. על פסגת גאווה ישראלית אחרת נמצאים תמיר פלצ'ינסקי וחברת גריפ (Griiip), עם פלטפורמה מרשימה ביותר של מכונית מירוץ, שסביבה פותח קונספט פיתוח מדהים.

שלוש הדוגמאות האלה מראות לנו לאילו גבהים יכולה הייתה הגאונות הישראלית לטפס אילו מדינת ישראל הייתה משקיעה בעידוד התעשייה והפיתוח המקומיים במקום בדיכוי שלהם, וכדי להרגיש ולו שמץ קטן מן הפוטנציאל הזה חייבים לרדת למחתרת ולהגיע אל "הדיונה הגדולה" באשדוד.

צריך לעשות את זה בימים שבהם חמאס לא יורה טילים, ולאחר שמארגני תחרויות "מלך הדיונה" שולחים הודעות דיסקרטיות אל חבורה סגורה של משוגעים לדבר. באותם אירועים, שנערכים כמובן "מתחת לרדאר", הדיונה נצבעת בגוונים של סאונד משכר והצמא של ציבור ישראלי למוטוריקה במיטבה ניכר על כל צעד וקוליס. המשתתפים, שכל אחד מהם בנה לעצמו כלי כמיטב כשרונו ויכולותיו, משיגים – השד יודע מהיכן – שיפורים מכאניים ואלקטרוניים, צמיגי כפות, וטונות על גבי טונות של אדרנלין. מסיבות מובנות אי אפשר להרחיב את הדיבור על רוב הכלים, אבל אחד מהם, ירוק ונוצץ במיוחד, זכה לרישוי מסודר ולכן יכול לייצג את השורשים שמהם צומחות אגדות.

ששי כהן (36), הוא אב לארבעה, הנדסאי מכונות ורכב, ובשבע השנים האחרונות גם הבעלים של מוסך SLC בגן יבנה, אשר מתמחה באופנועים ורכבי SBS מכל הסוגים. ששי והצוות שלו מתמחים בתחזוקה ובשיפורים, ו"פרויקט הדגל" שלו, אשר שאב השראה מעידו כהן ומ'זיבאר', הוא ה"באגי הירוקה". החלום שלו, שגם הוא שואב השראה מעידו כהן, הוא להקים סדנת בוטיק ולהגיע יום אחד לייצור סדרתי.

שמונה שנים של משחקים בחול

שורשיה של "הירוקה" מגיעים עד לשנת 2013 כאשר שוק ה-SBS היה עדיין בחיתוליו ומשפחת RZR של פולאריס שלטה בשטח ללא מצרים. ששי למד את הכלי והחליט לבנות כלי טוב יותר לקטגוריית T1, במשקל נמוך, עם מנוע אדיר ויציבות גבוהה במיוחד אשר תאפשר לבצע 'דריפטים' אין-סופיים בכל טווח המהירויות.

רישוי לקטגוריית T1 מתיר לכלי כזה לנוע בשטח ולחצות כבישים, ונקודת המוצא הייתה שלדה של 'תומקאר' חד-מושבי, שממנה נותר רק המבנה של תא הנהג. לאחר בנייה מחדש של שאר חלקי השלדה ותכנון קפדני של מתלים חדשים הושאל לצמיתות מנוע שנולד במקור בתוך קאוואסאקי נינג'ה ZX-10 ועבר מקצה שיפורים. בין השאר טופלה תוכנת ניהול המנוע, נוספה משאבת דלק בלחץ גבוה עם וסת דלק חדש, שודרגה מערכת הקירור עם מצנן מוגדל וצנרת יעילה ומערכת הפליטה נבנתה מחדש מרכיבי נירוסטה בעבודת יד. התוצאה מפרפרת 230 כוחות סוס ב-16,000 סל"ד, ואלה מזניקים כלי ששוקל 420 קילוגרם בלבד.

לטובת ניהוג מהיר ויעיל הותקן קוויק-שיפטר עם יחס הנעה של 14:64, אורך מהלך המתלה האחורי הוא 60 סנטימטרים והקדמי 50 סנטימטרים, הותקנו בולמי זעזועים מתוצרת "פוקס" וחישוקי גלגלים בקוטר 14 אינטש. מערכת הבלימה הושאלה מהונדה סיביק משנת ייצור 2010 עם זוג בלמי דיסק מלפנים ואחד מאחור.

חרטום הבאגי תוכנן ונבנה מאפס, עם מוט הגה, נאבות ומשולשים עליונים ותחתונים שהאריכו את מרווח הגחון, וכך נעשה גם בזנב, לאחר הרחבת מפתח הגלגלים וחיזוק השילדה. הזרועות האחוריות נגררות ומותקנות ציריות אחוריות בעבודת יד, עם צלבים מחוזקים שנוצרו במקור עבור ג'יפ "סופה". גם מיכל הדלק, שמכיל 28 ליטרים, נבנה בעבודת יד מנירוסטה בעובי 2 מילימטרים בהתאם לתקן של ה-FIA, ויש לו תא תחתון נפרד כדי למצות כל טיפת דלק בכל זווית שבה הכלי עשוי להימצא. הקוקפיט עוצב בסגנון מירוצי ראלי עם דוושות תאוצה ובלימה. במקום דוושת מצמד יש ידית לצד ידית ההילוכים, ואלה נשלטות ביד ימין.

בסמוך לאחר השלמת הבנייה של הבאגי הירוקה נדלק עליה אחד הלקוחות וששי בנה עבורו כלי זהה, וכעת כבר נמצא כלי שלישי בתהליכי בנייה. ה"באגי הירוקה" נולדה מתוך אהבה טהורה לנהיגה, וכנגד כל מכשולי הבירוקרטיה, אבל מרגע שנפרץ הסכר נראה שהשמים הם הגבול. הפרויקט הבא, שכבר בתכנון, יהיה כלי T1 עם יחס הספק-משקל 1:1, ונראה שהדיונה הגדולה ממתינה בשקט (ובמתח) להרגיש את "מלך הגבעה".

The post למלך הגבעה יש נשמה של אופנוע first appeared on TheDoo.