אם אתם מאלה שנוהגים להניח את הרגליים שלהם על הדאשבורד בזמן נסיעה ברכב – הכתבה הזאת נועדה לגרום לכם להפסיק עם זה. אם אתם מכירים אנשים שמניחים את הרגליים שלהם על הדאשבורד של רכב – הכתבה הזאת נועדה לגרום לכם לגרום להם להפסיק עם זה.
אם את/ה חבר/כנסת או עובד ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים (יש עוד דבר כזה?) – הכתבה הזאת נועדה לגרום לך לקדם חוק שיאסור על הנחת רגליים על הדאשבורד בזמן נסיעה.
אף חוק לא באמת יכול למנוע מאנשים לפגוע בעצמם, אבל תזכרו שכולנו משלמים על הטיפשות הזאת: מדינת ישראל הפריטה כבר לפני הרבה שנים את האחריות שלה לעלויות הטיפול בנזקי גוף בתאונות והיא עשתה את זה באמצעות ביטוח החובה לרכב. התוצאה: בכל פעם שמישהו נפגע בתאונת דרכים כולנו משלמים ביטוח חובה יקר יותר. ככל שהפציעות חמורות יותר כך עולה עלות הטיפול בנפגעים.
אבל כמו שיש חוק שאוסר עלינו לנסוע ברכב בלי להיחגר בחגורות בטיחות – כך צריך שיהיה חוק שאוסר על כל מי שנמצא ברכב (תתפלאו, זה כולל גם נהגים) להניח רגליים על הדאשבורד.
למה? יש לכך שלוש סיבות, ולאחריהן נקדיש את שאר הכתבה לדוגמאות והדגמות.
סיבה ראשונה ועיקרית: מפני שמתחת לדאשבורד מקופלת כרית-אוויר בטיחותית שממתינה למקרה המצער של תאונה אבל עלולה להיפתח גם בלי פגיעה, או בעת פגיעה קלה ולא מסוכנת ברכב שלפניכם או בעצם נייח.
כרית אוויר מתפוצצת ונפתחת במהירות של כ-200 קמ"ש, ואם הרגליים שלכם מונחות מעליה זאת גם המהירות שבה הן יישלחו לכיוון המוח שלכם. לא מאמינים? תקראו את הסיפור של הגברת גריין קילי הבריטית, שהייתה בת 35 בשנת 2007 כאשר נסעה לצידו של בן זוגה בג'יפ שלו. קילי הניחה את רגליה על הדאשבורד, וכאשר הג'יפ היה מעורב בתאונה וכרית האוויר התפוצצה הרגליים שלה הוטחו לאחור ונשברו, הברכיים שלה שברו כל עצם בפנים שלה, והרופאים נאלצו להסיר את כל המצח שלה.
עדיין מעוניינים להניח רגליים על הדאשבורד? סבבה. רק תזכרו שכאשר כרית האוויר תתפוצץ השוקיים ו/או הירכיים שלכם לכל הפחות יישברו מעוצמת הפיצוץ. במקרה פחות מוצלח תתנתק עצם הירך מן האגן שלכם ומובטחים לכם שיקום ארוך וחודשים ארוכים של כאבים.
סיבה שנייה לא לשים את הרגליים על הדאשבורד: מפני שבמצב שכיבה, עם רגליים על הדאשבורד, חגורת הבטיחות לא תוכל להציל אתכם.
בזמן תאונה הגוף פשוט יזלוג קדימה מתחת לרצועת הבטן ורצועת החזה ויוטח בכל מה שנמצא לפניו. אפשרות אחרת, לא פחות מסוכנת, היא שחגורות הבטיחות יפעילו לחץ עצום על חלקים רכים בגוף ויגרמו לנזקים לאברים פנימיים רגישים.
סיבה שלישית: מפני שבמקרה עוד יותר מצער של תאונה קשה, למשל התהפכות או תאונה עם מעורבות של כמה כלי רכב ייחסכו מכם הכאבים והשיקום אבל גם כל מה שממתין לכם בהמשך החיים.
הפחדה לא עוזרת. דוגמאות כן
יש משהו מהפנט ומתסכל בניסיונות חסרי התכלית לשכנע נהגים ובעלי רכב לנהוג בזהירות ולהשקיע במערכות בטיחות ברכב. הסיבה פשוטה: מי שחושש להיפגע בתאונה לא יכול לנהוג. הדבר היחיד שמאפשר לנו להתגבר על פחד מוות הוא התעלמות, ואין דרך לעקוף את הפרדוקס הזה.
מצד שני, רוב הנהגים ובעלי הרכב לא טיפשים, וככל שמעניקים להם כלים פשוטים ופעולות שיכולות להפחית את הסיכון הם ישתמשו בהם. חגורת בטיחות היא דוגמה נהדרת, ורק מי שחי כאן לפני שנות ה-80 יכול לדמיין את החיים בלי חוק שמחייב חגירת חגורות או הסעת ילדים קטנים במושבי בטיחות.
אז איך משכנעים את הכנסת לחוקק חוק שיאסור הנחת רגליים על הדאשבורד בעת נסיעה?
אולי באמצעות צילום הרנטגן הזה שהופץ לפני כשנתיים וחצי על-ידי משטרת סאסקס באנגליה. בצילום נראה השלד של אישה צעירה שסובלת מאז ועד היום מכאבי תופת וכנראה כבר שכחה איך רוקדים. אפשר להבחין בברור שעצם ירך אחת שלה שבורה, עצם הירך השנייה נתלשה מתוך האגן, והאגן עצמו שבור לפחות בשני מקומות.
רוצים לדעת איך זה קרה? תריצו את הסרטון הזה, שהופץ כבר בשנת 2019 ומציג מבחן התנגשות חזית-אחור בין מכונית נוסעים לרכב שעמד לפניה. שתי מצלמות מתעדות מה קורה בעת תאונה למי שמניח את רגליו על הדאשבורד, ובמקרה הזה מדובר בבובת ריסוק כך שהמראות הפלסטיים והפחות נעימים נחסכים מן הצופים.
חוקים לא יכולים למנוע את כל מעשי השטות, אבל שוטרים אוהבים לאכוף עבירות שקל לאכוף ומכיוון שקל לראות ולתעד הנחת רגליים על הדאשבורד כל מה שנותר זה להגדיר את זה כעבירה בספר החוקים.
אגב, לא שידוע לנו על מקרים כאלה בישראל אבל תסמכו על חברות הביטוח שאם יתגלגל לידיהן מידע על מישהו שנפגע בתאונה כתוצאה מהנחת רגליים על הדאשבורד הן יעשו את כל התרגילים הרגילים שלהן כדי לא לשלם פיצויים, ובנוסף לכאב זה יטיל על הנפגעים גם את עלויות הטיפול הרפואי והשיקום.
לקריאה נוספת:
בעקבות התאונה המזעזעת: מכוניות חדשות לא יאפשרו נהיגה בשכרות
פדיחה של דאצ'יה דאסטר וסוזוקי סוויפט: רק שלושה כוכבים במבחן הריסוק
