"שחיתות או טיפשות"? זאת, כרגיל, השאלה שעולה כמעט עם כל גילוי חדש בפרשת הפרטת הטסטים המוזרה שמנהל בשלוש השנים האחרונות משרד התחבורה.

מנתונים פנימיים שהוצגו לאחרונה במשרד התחבורה עולה שהמשרד תקצב את הרכישה של 5,808 "ערכות טכנולוגיות" מחברת 'מוטורולה סולושנס' – אשר זכתה במכרז לאיפיון ייצור והטמעת מערכות לביצוע ותיעוד מבחנים מעשיים ברכב – בעלות של יותר מעשרה מליון ש"ח.

הגדרת המכרז, ואיפיון הדרישות שלו, בוצעו על-ידי אנשי משרד התחבורה, והרעיון הכללי הוא שמערכת כזאת תותקן בכל אחד מכלי הרכב שמשמשים ללימוד נהיגה בישראל, על חשבון משרד התחבורה, ותהיה פעילה רק במהלך ביצוע מבחן מעשי על-ידי אחד משני הזכיינים שנבחרו לבצע מבחנים כאלה.
לפי טענות של מורי נהיגה רבים בוצעו רוב המהלכים שקשורים למכרז ההפרטה מבלי ליידע אותם או להתייעץ איתם, ולכל היותר היו שותפים למהלך הזה מספר מצומצם של נציגים אשר לטענת אותם מורים לא מייצגים את כלל מורי הנהיגה. מה שברור זה שלכל אורך המהלך לא התקיימו דיונים פתוחים בהשתתפות הצדדים, שבהם אפשר היה ללבן בעיות מבעוד מועד ולפתור אותן לפני שיהפכו למטרד.

גם מבקר המדינה, אשר נדרש לנושא פעם אחת וככל הידוע חוקר אותו פעם נוספת, קבע כבר שהיציאה של משרד התחבורה למהלך ההפרטה בוצעה ללא עבודת מטה מסודרת, אלא שככל הנראה גם דברי המבקר לא הופנמו, כפי שיוצג כאן.

כאמור, במשרד התחבורה תקצבו את הרכישה של 5,808 ערכות מבלי להיוועץ עם המורים, וזאת – כפי שפרסמנו כאן – למרות שהתקנת מערכת במכונית כרוכה בביצוע פעולות שונות בתוך רכושו הפרטי של מורה הנהיגה, לרבות – ככל הנראה – קידוח חורים והעברת צמות חשמל.

העלות של כל מערכת שתותקן על-ידי 'מוטורולה', כפי שעולה מן המסמכים של משרד התחבורה, הינה כ-1,732 ש"ח בתוספת מע"מ, כלומר שמשרד התחבורה תיקצב לצורך הפרויקט סכום של יותר מ-10 מיליון ש"ח, לפני מע"מ.
אלא שמערכות אלה אמורות לשמש אך ורק לביצוע מבחני נהיגה מעשיים, וככל הידוע הן כלל לא פעילות ללא הימצאות פיזית של מכשיר 'טאבלט' של בוחן הנהיגה בעת המבחן, כלומר שהן חסרות ערך בכל זמן אחר.

אנשי משרד התחבורה יכולים היו לאפיין, לצורך המכרז, מערכת ניידת שאותה אפשר להתקין במכונית אך ורק בזמן המבחן, ומבלי לפגוע ברכוש של מורי הנהיגה על-ידי ביצוע קידוחים ברכב. לצורך זה מספיק היה לרכוש 180 ערכות בלבד, כמספר בוחני הנהיגה שצפויים לפעול תחת שני הזכיינים. את עלות רכישת המכשירים, כמו גם את עלויות הביטוח והתחזוקה שלהם, אפשר היה להטיל על הזכיינים כחלק מתנאי המכרז שבו הם זכו, וכך לחסוך לקופת המדינה יותר מ-10 מיליון ש"ח. לחילופין, אם משרד התחבורה מתעקש לרכוש את הערכות הללו מכספי המדינה אפשר היה לקנות אותן תמורת כ-350 אלף ש"ח בלבד (מחירן של כ-200 ערכות), ולחסוך למשלם המיסים הישראלי יותר מ-9.5 מיליון ש"ח.

פיילוט על מדינה שלמה

הנחת העבודה של כל מי שמטמיע מערכת טכנולוגית חדשה, ולו לשם הזהירות בלבד, חייבת להיות שצפויות לה "מחלות ילדות" וקשיי הטמעה וקליטה. לכן צריך לבצע "פיילוט" עם מספר מצומצם של מערכות, לעבור את שלבי הקליטה ולשרש את התקלות לפני שעוברים לפעילות בקנה מידה כלל ארצי.

במבחן התוצאה לאנשי משרד התחבורה יש היגיון משלהם (או שאין להם), ולכן הוחלט לבצע בבת אחת שני מהפכים: לפטר את בוחני הנהיגה ולהתחיל לפעול עם שני זכיינים חדשים, ובתוך כדי כך גם להטמיע מערכת טכנולוגית חדשה מבלי לבצע לה "פיילוט".
בשבוע שעבר התקיימו בחיפה שני ימי הדרכה ראשונים למורי נהיגה, בהשתתפותו של שחר פרטוק, המפקח הארצי על בתי ספר לנהיגה, ולצד שבחים שקיבלה המערכת על הממשק הנוח שלה, עלו הרבה מאד סוגיות שדורשות פתרונות. כך, למשל, אחת הטענות היא שהאיפיון הקיים לא מאפשר לשני מורים אשר שותפים על רכב אחד (שעליו הם מלמדים לסירוגין), להזדהות במערכת כשתי ישויות נפרדות.
בעוד שבמצב הנוכחי כל מורה מלמד בנפרד את תלמידיו מבלי שקיים ביניהם כל קשר עסקי (למעט הבעלות המשותפת והוצאות התחזוקה והתפעול של הרכב), וכל מורה מגיש בנפרד את תלמידיו למבחנים, במצב החדש אי אפשר לרשום במערכת רכב אחד עם שני מורים שונים.

טענה נוספת היא שבשלב ההטמעה של המערכת אי אפשר להכניס אליה את פרטי התלמיד שנבחן מבלי להוסיף קוד שהתלמיד מקבל באמצעות הודעת SMS לאחר ששילם את אגרת המבחן. הפרוצדורה שכרוכה בהכנסת פרטי תלמיד לפני כל מבחן שהוא מבקש לקיים דורשת ממורי הנהיגה להשקיע לא מעט זמן במערכת, ומן השטח נשמעות דרישות של מורים לאפשר להם לגבות מתלמידי הנהיגה 500 ש"ח נוספים כ"דמי רישום", ועוד סכום כסף נוסף לקראת כל מבחן מעשי. מצב כזה עומד בסתירה לאחת ממטרות הרפורמה שהייתה הוזלת עלות לימוד הנהיגה לתלמידים "באלפי שקלים".

בעיה נוספת של המערכת הטכנולוגית היא שמורה הנהיגה לא יכול להפעיל אותה, למשל לצורך בדיקה, ללא נוכחות פיזית של הטאבלט של בוחן הנהיגה בתוך הרכב. למרות זאת, מורי הנהיגה נדרשים להתחייב לדווח למשרד התחבורה על תקלה במערכת מבעוד מועד. בנוסף, המורים נדרשים גם להתחייב שכלי הרכב שלהם תקינים לפני ביצוע כל מבחן, וזאת למרות שאין להם שליטה על מועדים שבהם כלי הרכב שלהם מתקלקלים. יתרה מכך, אם מורה גילה תקלה במכוניתו זמן קצר לפני מבחן, הוא לא יכול להסתייע ברכב של קולגה ולא יוכל להתייצב למבחן במועד שנקבע לו. בעיה זאת יכולה להיפתר אם המערכת תאפשר להחליף בין כלי רכב ונבחנים בסיטואציות מסוימות.

מחיר ההפרטה

חוץ מאשר המטרה הברורה מאליה – פיטוריהם של כ-110 עובדים וביצוע הפרטה לרווחת זכיינים פרטיים, שר התחבורה ישראל כץ טען במספר הזדמנויות שמטרת הרפורמה היא לאפשר לתלמידי הנהיגה להיבחן בתוך מספר ימים מרגע שבחרו לעשות כך ולקבל מבחן חוזר לכל היותר בתוך שבועיים. בנוסף, כץ התחייב שמהלך ההפרטה יוזיל את עלות לימוד הנהיגה לתלמידים.

באף שלב לא נבחנה ההשפעה של ההפרטה על איכות לימוד הנהיגה, ועל רמת ההכשרה של התלמידים, אבל קשה לצפות מאנשי משרד התחבורה לחשוב על כל כך הרבה דברים יחד. כך, למשל, מסלולי המבחן – אשר לא נבחרו מראש על-ידי אנשי מקצוע בהתאם לשיקולים של איכות הלימוד אלא נבחרים בימים אלה מתוך אילוץ ותחת לחץ של זמן – יהיו קבועים, לכן ברור שמורי הנהיגה ילמדו את התלמידים בעיקר את אותם נתיבים ידועים.

מה שמסתבר כעת זה ראשית לכל שאנשי המשרד פינקו את חברת מוטורולה, שזכתה כדין במכרז, במכירת מערכות בהיקף – ככל הנראה מיותר – של יותר מ-10 מיליון ש"ח במקום חצי מיליון ש,ח בלבד. ברור שמורי הנהיגה יידרשו – ודאי בשלב הראשון אבל ככל הנראה גם לאחר מכן – לביצוע יותר "פרוצדורות" שכרוכות ברישום, כמו גם לכל הבעיות שעולות מן הדרישה להתקין את המערכות הללו בכלי הרכב שלהם.
ברור גם שמספר המבחנים המעשיים צפוי לעלות, כפי שקרה בעת הפרטת מבחני התיאוריה, העלויות למורי הנהיגה צפויות להיות גבוהות יותר (ומנגד ייתכן שהם יקבלו יותר כסף תמורת "העמדת רכב לטסט") ועשרות מיליוני שקלים בשנה יועברו מעתה לידיים פרטיות במקום לקופת המדינה.

נכון להיום החליטו מורי נהיגה לפחות בשני אזורים בארץ לסרב להתקנת המערכות הטכנולוגיות במכוניותיהם, וכ-780 מורים חתמו על עצומה כנגד מהלך התקנת המצלמות. כל זאת לכל הפחות עד שיוסדרו עניינים שונים – בהם אחריות המדינה לתיקונים, לביטוח, ולמקרים שבהם ייגרם נזק לרכב אשר לא יוכל על-ידי יבואני הרכב או היצרנים.

במקביל, ככל הידוע לא גויס עדיין כח האדם הנדרש מקרב בוחני נהיגה כדי שיהיה אפשר לעבור לביצוע המבחנים על-ידי הזכיינים, ואילו בוחני הנהיגה – שאמורים היו להיות מפוטרים בסוף השבוע הנוכחי – יפוטרו ככל הנראה בעוד כחודש, במחצית יולי. המשמעות היא שתלמידי הנהיגה, שגם כעת סובלים מתקופת המתנה לא הגיונית לפני כל מבחן, צפויים לתקופה באורך לא ידוע שבה לא יבוצעו מבחנים בכלל.

אפשר להתווכוח אם מהלך ההפרטה, ככלל, הוא נכון ואם הוא מחויב המציאות או שאפשר היה להגיע להישגים טובים יותר בשיטות אחרות. מה שברור לחלוטין הוא שכל המהלך בוצע על-ידי אנשי משרד התחבורה בחלמאות מוחלטת, ובאופן שגרם בשנים האחרונות עגמת נפש עצומה, ונזקים כלכליים, לתלמידים, למורים ולבוחנים. המהלך המבורדק הזה עלה למדינת ישראל, ולציבור תלמידי הנהיגה, עשרות מיליוני שקלים מיותרים. צריך לקוות שההתנהלות העקומה הזאת נובעת רק בגלל טימטום ולא בגלל שחיתות, אבל לא סביר שלנוכח נזק כל כך גדול למדינת ישראל אף מנהל או נושא תפקיד במשרד התחבורה לא ישלם מחיר אישי.

את תגובת משרד התחבורה נקבל אם וכאשר נקבל כזאת.