תאמינו או לא, אבל מבחר דגמי המכוניות – חדשות ומשומשות – אשר מוצעות בשוק הרכב בישראל הוא בין הגדולים ביותר בעולם. נכון, ישנם לא מעט דגמים שמוכרים לנו מחו"ל ולא מיובאים ארצה, אבל במעט מאד מדינות אחרות יכולים צרכנים לבחור בין מיטב תוצרת יפן, אירופה, קוריאה וארה"ב (ואפילו הודו וסין) – החל במכוניות מיני ידניות וכלה במכוניות אקזוטיות מלהיבות ולא זולות.
בכל הטוב הזה, אשר מוצע אצלנו במחיר לא נמוך לאחר שהוטל עליו מיסוי כבד, יש רק בעיה אחת, קטנה אמנם אבל מאד מטרידה: איך בוחרים מתוכו את "האחת", את המכונית שתהיה שלנו?
אירה אימרגליק וצוות תוכנית הטלוויזיה 'לפני החדשות' של 'רשת' התלבטו בדיוק בשאלה הזאת, ומבחינתנו, ב-TheCar, זאת הייתה "בדיקת מציאות" מאד מעניינת. אנחנו חיים, נושמים וכותבים על מכוניות כבר לא מעט שנים, נהגנו, בחנו וכתבנו על הרבה מאות מהן, וגם ייעצנו להרבה אלפי מתעניינים ורוכשים במהלך הקניה. אבל לפעמים נתקלים בשאלה תמימה, פשוטה לכאורה, וזאת מוציאה אותנו מתוך "מצב החשיבה" הרגיל וגורמת לנו לראות, ולהציג, את אותם דברים מתוך זווית ראיה שונה.
מפני שמה שאירה רצתה, בעצם, זה ש"נעזוב אותה" לרגע מהרבה דברים שמאד מעניינים אותנו כמו התנהגות כביש, ביצועים דינמיים, סל"דים, הספקים, "ערך גרט" או מידות צמיגים, ונתמקד בנקודה אחת, חשובה, בתוך מסע הרכישה של המוצר היקר ביותר שמשפחה קונה למשק הבית שלה: איך לבחור מכונית, ולא כל מכונית אלה "מכונית משפחתית".
מסתבר שהאתגר הזה פחות פשוט מכפי שהוא נשמע, אבל מכיוון שגם מסע של אלף קילומטרים מתחיל בהתנעת מנוע – צמצמנו, אירה ואני, את השאלה הגדולה להגדרה ממוקדת יותר. יש לנו "משפחה ישראלית ממוצעת" – אמא, אבא ושלושה ילדים, ואנחנו נמצא עבורם את המכונית שהם ירצו לקנות (שהיא, אגב, לאו דווקא זאת שאנחנו חושבים שהם רוצים).
ברור אמנם שמה שמתאים למשפחה אחת לא בהכרח מתאים לאחרת, אבל גם כאשר השיקולים שונים וההעדפות אחרות – תהליך הבחירה אמור להיות דומה. לכל אדם, יש דגשים משלו, וגם צרכים ומגבלות אחרים. יש מי שמתחילים את המסע שלהם ממה שתופס את העין, כלומר העיצוב והתדמית, יש מי שמתאימים את עצמם ראשית לכל לתקציב, יש מי שחיים ונוהגים בעיקר בתוך ערים צפופות וחווים מידי יום מצוקת חניה, ואחרים גומאים עשרות אלפי קילומטרים בשנה ונושאים איתם לא מעט מטען.
נקודת המוצא, למיטב שיפוטנו, צריכה להיות ראשית לכל התאמה בין הצרכים המעשיים, האמיתיים והיום יומיים של המשפחה לבין סוג כלי הרכב שמתאים לה, ורק לאחר שמתמקדים בקבוצת המכוניות שעונה על הדרישות האלה בדרך הטובה ביותר ממשיכים לסנן מתוכה את מי שעונה על דרישות וקריטריונים נוספים.
למען נוחות השימוש השארנו בינתיים בצד גורם מאד חשוב, שהוא התקציב שמשפחה יכולה להקצות לרכישת רכב. לכך יש סיבה טובה. טעות גדולה, לדעתנו, היא להתחיל לבחור מכונית חדשה כאשר הקריטריון החשוב ביותר הוא המחיר שלה, מפני שהסכנה בבחירה כזאת היא התפשרות אפשרית על התאמת המכונית לשימושים שנדרשים ממנה. אסור כמובן להתעלם משאלת התקציב אבל עדיף לרכוש מכונית משומשת שמתאימה לייעודה מאשר מכונית חדשה שלא מתאימה.
ההבדל המשמעותי ביותר, בימינו, בין רכישת מכונית חדשה למשומשת הוא שאין שתי מכוניות משומשות מאותו דגם ושנת ייצור שנמצאות בדיוק באותו מצב ועם אותו רקע, לכן מלאכת האיתור והבחירה של משומשת היא מורכבת יותר. אל שיקולי המחיר, והבחירה בין מכונית חדשה למשומשת, נגיע בעתיד, וכעת נתחיל עם המכנה המשותף לשתי האפשרויות שהוא, כאמור וראשית לכל, התאמה לצרכים.
מה זה "משפחתית"?
כמעט כל כלי הרכב בעולם נחלקים לקטגוריות שונות ואת רובם אפשר לסווג בנוסף גם לפי מספר הגדרות שונות. למשל, מכונית יכולה להיות "סופר מיני" מבחינת הגודל, "ספורטיבית" מבחינת האופי ותצורת המנוע והמכלולים, ו"פרימיום" מבחינת המותג והמיצוב.
הקריטריון הראשון שמעניין אותנו כרגע הוא קטגוריית הגודל, וכל המכוניות שמעניינות אותנו לצורך "שאלת המחקר" שלנו נמצאות על הטווח שבין מכוניות "סופר-מיני" (קטגוריית 'פולו', 'פיאסטה' או i20) לבין המשפחתיות הגדולות (קטגוריית 'פאסאט', 'מאזדה 6' ו'סונטה'). הקטגוריות שכלולות בתווך הזה הן "סופר-מיני פלוס" (יונדאי i25, סקודה 'ראפיד' או פיג'ו 301), "מיני קרוסאוברים" (ניסאן 'ג'וק', רנו קפצ'ור, פיג'ו 2008), "קומפקטיות האצ'בק" (פולקסווגן גולף, פורד פוקוס, יונדאי i30), "קומפקטיות סדאן" (או "משפחתיות קטנות", בהן טויוטה קורולה, מאזדה 3, סקודה אוקטביה וכו') ו"קרוסאוברים קומפקטיים" (ניסאן קשקאי, יונדאי טוסון, פיג'ו 3008).
מה שמסווג מכונית לקטגוריה כזאת או אחרת הוא ראשית לכל האורך הכולל שלה ואורך "בסיס הגלגלים" (המרחק בין הסרן הקדמי לסרן האחורי), ובימינו, ב"עידן הקרוסאוברים", גם הגובה והעיצוב החיצוני.
מאז שנות ה-80 ועד לפני כחמש שנים נחשבה מכונית קומפקטית בתצורת סדאן (עם תא מטען נפרד) כמו סובארו ליאונה, מיצובישי לאנסר, מאזדה 323 וטויוטה קורולה ל"מכונית משפחתית" בישראל, ולרוב היא הופיעה עם תיבת הילוכים אוטומטית ומנוע בנזין אטמוספירי בנפח 1.6 ליטר. זאת גם הייתה הקטגוריה שאחזה בלמעלה ממחצית נפח המכירות בשוק הרכב שלנו.
תמיד היו מי שניסו למתוח את הגבולות – גם לטובה עם מכוניות "משפחתיות גדולות" כמו מאזדה 626 ולאחריה מאזדה 6 עד סקודה סופרב, וגם לרעה עם מכוניות "סופר-מיני פלוס" שהן במקרה הרע מכוניות סופר-מיני עם תא מטען נפרד ובמקרה הטוב מבוססות על פלטפורמות סופר מיני מאורכות.
מה שמשתנה בעשור האחרון, ובעיקר בחמש השנים האחרונות, הוא התחזקות דרמטית של שלוש קטגוריות של קרוסאוברים (כלי רכב בעלי עיצוב מנופח ומוגבה, לרוב דמוי ג'יפ), אשר מבוססות על פלטפורמות של מכוניות סופר-מיני, קומפקטיות ומשפחתיות גדולות. הנהירה של לקוחות לקטגוריות האלה ייבשה וצימקה במידה רבה בעיקר את קטגוריות מכוניות הנוסעים הקומפקטיות והמשפחתיות הגדולות.
לטובת התחקיר של אירה וצוות 'לפני החדשות' כינסנו שתי נציגות מכל אחת מחמש הקטגוריות הפופולריות ביותר בישראל כיום, את ההסבר וההגדרה המדויקת של כל קטגוריה נביא כאן בנפרד, ולעת עתה רק נציג את הנציגות השונות.
'סופר-מיני'
את ה'סופר מיני' מייצגות שתי המכוניות הנמכרות ביותר בקטגוריה הזאת בתקופה הזאת, שהן סיאט איביזה ורנו קליאו.
לאיביזה צריכה להיות שמורה פינה חמה בלב של לקוחות פרטיים, היו שבשני הדורות הקודמים שלה היא הייתה מכונית הסופר מיני הכי פחות יקרה שנמכרה בישראל כדגם חדש עם תיבת הילוכים אוטומטית, ובשעה שרוב המתחרות שלה הוצעו תמורת 105-115 אלף ש"ח היא קבעה רף מחיר של כ-85,000 ש"ח (או 75,000 לגרסה ידנית).
בדור הנוכחי המחיר אמנם הועלה מעט, אבל עדיין מדובר באחת המכוניות הפחות יקרות בישראל והחידוש שלה הוא רמת אבזור בטיחות גבוהה, יחסית למקובל, עם מערכת בלימה אוטונומית ובקרת שיוט אדפטיבית.
לנציגה השנייה, רנו קליאו, שמור כאן מקום של כבוד לא רק מפני שהיא אחת הנמכרות ביותר ולא רק מפני שהיא קרוב לוודאי היפה ביותר בקטגוריה הזאת, אלא בגלל החטא הנורא והאיום שחטאו כלפיה אנשי משרד התחבורה הישראלי.
קליאו, כמו הדור הקודם של איביזה, אגב, מדורגת בציון 0 ב"מדד הבטיחות" ההזוי של משרד התחבורה שלנו, וזה לא בגלל שזה הציון שמגיע לה אלא בגלל שזה הציון שמגיע למשרד התחבורה על כך שפרסם כזה מדד הזוי.
ההצעה שלנו לכל לקוח ישראלי היא להתעלם לגמרי מן המדד הזה, ולהתמקד בעבודה של גופים יותר חכמים כמו Euro-NCAP, וגם ברשימת האבזור הבטיחותי של כל דגם. אנחנו שמים דגש רב על בטיחות, ודאי כאשר מדובר במכונית משפחתית, ולכן צריך לדעת מה לבחון בהקשר הזה, ו"מדד הבטיחות" הוא בוודאי לא שם.
דגמים חשובים נוספים בקטגוריה הזאת הם יונדאי i20, מאזדה 2, טויוטה יאריס, פיג'ו 208, קיה ריו, הונדה ג'אז, סיטרואן C3, פורד פיאסטה, שברולט סוניק, אופל קורסה, סוזוקי סוויפט, דאצ'יה סנדרו, פולקסווגן פולו וסקודה פאביה.
מכונית סופר-מיני מתאימה לזוגות צעירים לפני ילדים או עם ילד ראשון, לפעמים גם שני ילדים, ובעיקר כאשר הם חיים בעיר ומתקשים למצוא חניה. היתרון של מכוניות אלה הוא ראשית לכל הממדים הקומפקטיים ולרוב גם משקל נמוך אשר מצמצם את עלויות הדלק, החסרון שלהן הוא תא מטען קטן אשר מקשה על אחסון של עגלת ילדים וציוד נוסף.
לצורך שלנו, משפחה עם שלושה ילדים, מכוניות סופר מיני מתאימות פחות.
'מיני קרוסאוברים'
ל'ניסאן ג'וק' שמור מקום של כבוד על דפי ההיסטוריה המוטורית, כמייסד המודרני של קטגוריית המיני קרוסאוברים – ומדובר בפלח שוק שכלל לא היה קיים לפני כעשור בלבד. 'גוק' הוא ללא ספק "שיחוק" ענק של ניסאן, אשר אפשרה למעצבים שלה להתפרע ולא פחדה לשחרר כלי רכב עם עיצוב רדיקלי לחלוטין.
ג'וק הוצג לראשונה לפני 8 שנים והחל להימכר בשנה שלאחר מכן, אבל עד היום, למרות שנמכרו ממנו בארץ אלפים רבים והמראה שלו די שכיח – קשה להישאר אדיש כלפיו, מה גם שאף יצרנית רכב אחרת לא העזה ללכת רחוק כל כך כמו ניסאן.
ג'וק, כאמור, ברא קטגוריה שלא הייתה קיימת לפניו: על בסיס פלטפורמה של מכונית סופר-מיני – ניסאן מיקרה/רנו קליאו במקרה שלו, נבנה כלי רכב מוגבה ומנופח אשר מושך לקוחות בזכות העיצוב שלו. בעקבותיו הגיעו רנו קפצ'ור, שחולק איתו את אותה פלטפורמה אך עם מכלולי הנעה אחרים, שברולט 'טראקס' ואופל "מוקה', פיג'ו 2008, סיטרואן 'קקטוס', פיאט 500X, ג'יפ 'רנגייד', הונדה H-RV, יונדאי i20 'קרוס', מאזדה CX-3, סוזוקי 'ויטארה', סיאט 'ארונה', ולאחרונה גם אופל 'קרוסלנד X' וסיטרואן C3 'איירקרוס'.
מה שמאחד את כל הכלים האלה, מי יותר ומי פחות, הוא ההתבססות על פלטפורמת סופר מיני שמשמעותה אורך בסיס גלגלים קצר יחסית, מפתח גלגלים (מרחק בין גלגל שמאלי לימני) צר, וכתוצאה מכך מרחב פנימי מצומצם.
ניסאן ג'וק ממחיש את העובדה שלא מעט אנשים "קונים עם העיניים", ומאד קל להתחבר לרצון של בעל רכב לנהוג במכונית שמעלה חיוך על פניו ותחושת הנאה וגאווה בכל פעם שהוא פוסע לקראתה – וזאת הסיבה שאנחנו מדברים על הקטגוריה שצומחת כעת במהירות הגדולה ביותר, גם בהיצע הדגמים וגם במספר המכוניות שנמכרות בה.
ג'וק גם ממחיש את הבעייתיות של שימוש במכונית קטנה לצרכים משפחתיים: זאת מכונית נהדרת לצעירים, תושבי ערים, שנהנים לבלוט ולהיראות, אבל היא פחות מתאימה למי שרוצה לדחוס שלושה ילדים (שלא לדבר על מבוגרים) למושב האחורי שלה.
זאת, אגב, הסיבה שכנציג השני לקטגוריה הזאת בחרנו באופל 'קרוסלנד', אשר נולד על בסיס פלטפורמת הסופר-מיני של פיג'ו-סיטרואן במסגרת שיתוף פעולה בין היצרניות (עוד לפני שקבוצת פיג'ו רכשה את אופל).
בשונה מפיג'ו 2008 אנשי אופל בנו כלי מנופח יותר, אבל גם מרווח בהרבה, והוא מציע מרחב פנימי ונפח תא מטען טובים משמעותית מאשר מכוניות סופר-מיני. 'קרוסלנד' גם עלה ל"שלב המשפחה" והתמודד על ליבה וכיסה.
קומפקטיות האצ'בק
קטגוריית הגודל הבאה נקראת באירופה, החל מאמצע שנות ה-70 של המאה הקודמת, "קטגוריית הגולף" – וזאת על שם המכונית שמזוהה איתה יותר מכל, פולקסווגן גולף. בתקופות שונות זאת הייתה הקטגוריה הגדולה והנמכרת ביותר באירופה.
מכוניות אלה חולקות פלטפורמה משותפת, ולרוב גם את כל המכלולים האחרים, עם קומפקטיות במבנה סדאן, וההבדל הגדול הוא שאין להן תא מטען נפרד אלא דלת חמישית, אחורית, אשר מקלה מאד על העמסת מטען אבל חושפת נפח הטענה קטן מאשר במכוניות הסדאן.
היות שאלה מכוניות מעט יותר קצרות יש להן יתרון לא מבוטל עבור מי שחי בעיר וצריך להתמודד מידי יום על מקום חניה, בעוד שהמרחב הפנימי שלהן די שקול לזה שמציעות קומפקטיות סדאן. במילים אחרות, שלושה ילדים יישבו במושב האחורי של קומפקטית האצ'בק כמעט באותה מידת נוחות שתציע להם קומפקטית סדאן.
על אף שזאת לא אחת המכוניות הנמכרות בישראל אי אפשר שלא להזמין פולקסווגן גולף לייצג את הקטגוריה שנקראת על שמה, ועל הדרך להזכיר שזהו כבר הדור השביעי שלה, ושהיא בנויה על הפלטפורמה המודולרית והמתקדמת של קבוצת פולקסווגן.
מצד אחד, לגולף יש מעמד משלה, והוא גבוה ויקר יחסית (ודאי כאשר משקללים למחיר שלה את רמות האבזור), אלא שהדור הנוכחי כבר נמצא לקראת סוף המחזור שלו, רגע לפני שהוא מוחלף במכונית חדשה יותר (אשר תתבסס על אותה פלטפורמה ומכלולים עיקריים).
זאת הסיבה של"מבחן המשפחה" עלתה יונדאי i30, מכונית שנבראה בצלמה ובדמותה של גולף, עבור קהל אירופאי, והיא נחתה אצלנו לאחרונה במהדורה השלישית והמעודכנת ביותר שלה. במבחן שערכנו לאחרונה ל-i30 הכתרנו אותה כ"מכונית הטובה ביותר שיונדאי מייצרת ביחס לקטגוריה שלה", ובאמת יהיה מעניין לעמת אותה עם בנות קבוצתה, אשר כוללות בין השאר את אופל אסטרה, הונדה סיוויק האצ'בק, טויוטה אוריס, מאזדה 3 האצ'בק, סיאט ליאון, סיטרואן C4, פורד פוקוס, פיג'ו 308, קיה סיד ושברולט סוניק.
משפחתיות קומפקטיות
עד לפני עשור, אולי אפילו חמש שנים, כאשר מישהו אמר בעברית "מכונית משפחתית" הוא התכוון בדרך כלל למכונית קומפקטית במבנה סדאן, ובעיקר למאזדה 3 ומתחרותיה.
עובדה מעניינת ראשונה היא שמכוניות אלה, מפלח השוק הפופולרי ביותר בישראל ב-30 השנים שהחלו באמצע שנות ה-80, לא מאד פופולריות במערב ובצפון אירופה (אלא רק במזרחה ובדרומה) וגם לא בארה"ב (שם הן נחשבות קטנות מידי) או ביפן (שעבורם הן גדולות מידי).
אבל מה שהרבה יותר דרמטי מבחינתנו הוא שקטגוריה אשר בשיאה תפסה בין 60% לכ-70% מן המכירות של מכוניות נוסעים בישראל הצטמקה בשנים האחרונות לגזרת ה-30%, ומתוך אלה הרוב עדיין נמכר, כרגיל בשני העשורים האחרונים, לציי הרכב.
מכל מקום, הסמל המובהק ביותר של קטגוריית המשפחתיות סדאן היא טויוטה קורולה, שהוא הדגם שמכר הכי הרבה יחידות בישראל ב-25 השנים האחרונות. לצידו מתייצבת נציגה מרתקת אחרת של הז'אנר, יונדאי איוניק, אשר ראויה להתייחסות נפרדת מתוקף היותה מכונית היברידית. נכון, טויוטה המציאה את הרעיון ההיברידי ומול איוניק היא מציבה את פריוס, אלא שאצל יונדאי ניצבת איוניק גם בחזית המכירות – ונכון להיות זאת אחת ממכוניות הסדאן (למעשה "נוצ'בק", אבל לא ניכנס לדקויות) הנמכרות ביותר בישראל.
איוניק וקורולה הן מכוניות שקולות למדי מבחינה שימושית, ולכן, היות שקורולה, כאמור, היא מושג וסמל בפני עצמו – השתמשנו בה כדי לייצג את הז'אנר הזה ב"מבחן המשפחה".
מתחרות חשובות נוספות באותה קטגוריית גודל ומחיר הן סקודה אוקטביה, מאזדה 3, הונדה סיוויק, סובארו אימפרזה, יונדאי אלנטרה, קיה פורטה, רנו מגאן (גרנד קופה), ניסאן סנטרה, אופל אסטרה ופורד פוקוס.
קרוסאוברים קומפקטיים
הקטגוריה ש"אשמה" יותר מכל בהצטמקות גם של קטגוריית המשפחתיות הקטנות (קומפקטיות סדאן) וגם של המשפחתיות הגדולות (קטגוריית "מאזדה 6") היא זו של קרוסאוברים קומפקטיים, ומי שהצית את האש כאן, כבר בשנת 2015, הוא קיה ספורטאז' אשר "שבר את הכלים" עם גרסת מנוע 1.6 ליטר אטמוספירי ותג מחיר של 135 אלף ש"ח.
מאותו יום השתנו פני הדברים בשוק שלנו, ספורטאג', ו"אחיו" לבית יונדאי מוכרים בממוצע כ-10,000 יחידות בכל שנה, כל אחד (מכל גרסאות המנועים, האבזור והמחירים), והם גם גרמו לזעזוע ו"יישור מחירים" בכל הקטגוריות האחרות בשוק.
מי שחולל את המהפך, וסיים את 2017 במיקום השני הכללי של טבלת המכירות ראוי, כמובן, לייצג את הז'אנר, ולצידו אפשר להציב גם את אחיו – יונדאי טוסון, וגם את המגוון הגדול של דגמים שמוצעים כעת בקטגוריה, ובהם מיצובישי אאוטלנדר (ששייך גם לקטגוריית גודל גדולה יותר), מיצובישי אקליפס קרוס, ניסאן קשקאי ("ממציא" הקטגוריה), מאזדה CX-5, טויוטה ראב 4, הונדה CR-V, סובארו פורסטר, קיה נירו, סיאט אטקה, פיג'ו 3008, רנו קאדג'אר ואופל גרנדלנד.
אנחנו בחרנו דווקא בעולה החדש לקטגוריה, סקודה קארוק, גם מכיוון שהוא ניצח אצלנו את ההתמודדות מול מתחריו אבל בעיקר היות שהוא מציע, כבר ברמת הבסיס שלו, את מגוון מערכות הבטיחות והסיוע לנהג הרחב ביותר, וזאת – לדעתנו – צריכה להיות דוגמא לכל המתחרים (אגב, גם בתחום הזה שמורה זכות ראשונים לקיה ספורטאז').
היתרון של קרוסאוברים קומפקטיים הוא שעל המרחב הפנימי של מכוניות קומפקטיות הם מוסיפים גם את ממד הגובה, כך שמתקבל מרחב ראש וכתפיים טוב יותר ונפח הטענה עדיף, יש להם פוזה הרבה יותר אטרקטיבית ותנוחת נהיגה גבוהה ושולטת, ובסופו של יום רמת השימושיות שלהם גבוהה יותר. כאשר כל זה מתקבל תמורת מחיר בסיס די דומה למחיר המחירון של מכוניות משפחתיות קומפקטיות די ברור מדוע מתקיימת נהירת לקוחות אל הקרוסאוברים.
סיכום חלק ראשון
אלה הכלים שאיתם יצאנו לדרך, ואלה הן הקטגוריות שאותן הם מייצגים. זהו גם ה"חיתוך" הראשון שכל מי שמתכוון לרכוש מכונית צריך לעשות: להפריד את כל המועמדות שלו ולסווג אותן לקטגוריות הגודל הנכונות, כדי שמכאן יהיה אפשר להשוות "תפוחים לתפוחים" בהתאם לפרמטרים נוספים, ולא להתבלבל ולהשוות מין עם שאינו מינו.
צילומים: ישראל פרידמן, 'לפני החדשות'
תודה רבה לאנשי 'אלדן' אשר העמידו לרשותנו את מערך המסירות שלהם ב'גלילות'
