אם מישהו היה מגיש לפני כמה שנים תסריט לסדרה בנטפליקס שמתארת את "משבר השבבים" שחווה בשנה וחצי האחרונות העולם כולו, ובמיוחד תעשיית הרכב – סביר להניח שהיו שולחים אותו אל הבחור שמתעסק במדע בדיוני ופנטזיה. אחרי הכל, מהלך האירועים שחולל את "הסערה המושלמת" הזאת נשמע כמו סרט מתח, אבל מן הסוג ההזוי שבו משתבש דבר אחר דבר בצרוף נדיר בין מקרים הגיוניים לבלתי צפויים עד הזויים.
מצד שני, סביר מאד שאם היו מתארים לנו לפני כמה שנים מה גורמת הקורונה לעולם – כנראה שגם לזה לא היינו מאמינים.
תעשיית הרכב העולמית סובלת מזה כשנה וחצי מ"משבר שבבים" עולמי שפוגע בייצור עד כדי השבתת מפעלים, עיכובים ממושכים באספקת מכוניות חדשות, וזינוק במחירי המכוניות החדשות והמשומשות בעולם כולו. בכתבה זאת נתאר מה גרם לכך, מה יפתור את הבעיה, והכי חשוב לנו: מתי כל זה יסתיים?
התשובה הקצרה והפשוטה לשאלה "מה גרם למשבר השבבים?" היא: מגפת קורונה. התשובה לשתי השאלות הנוספות, לעומת זאת, כמעט לא קשורה לקורונה ודורשת תיאור קצת יותר מפורט של מהלך השיבושים אשר הביא אותנו לנקודה הנוכחית. מדובר בצרוף של מגפה עולמית, שורת החלטות גרועות, מבנה רעוע מראש של שרשרת אספקה עם צווארי בקבוק וחיכוכים מדיניים, בתוספת של אסונות טבע והרבה חוסר מזל. מן הפרספקטיבה של תעשיית הרכב מדובר במשבר חמור לא פחות ממשבר הנפט של תחילת שנות ה-70, וסביר להניח שכך הוא גם ייחקק במורשת של התעשייה הזאת.
איך הכל התחיל, ולאן זה הולך?
הכרונולוגיה של משבר השבבים מצמררת, והיא מתחילה עוד לפני קורונה בגלל ביקוש עולמי ער שעלה על ההיצע. בין השאר תרמו לכך החדירה של טכנולוגיית התקשורת 5G על כלל הציוד החדש שנדרש עבורה, ובאופן יותר ספציפי לתעשיית הרכב – זינוק בביקוש לרכב חשמלי.
משבר קורונה מנע מעובדים – בתחילה בסין ולאחר מכן בכל רחבי העולם כולו – להגיע למקומות העבודה שלהם. כתוצאה מכך הושבתו מפעלים בכל הסקטורים וכלל שרשרת האספקה נפגעה: החל ממוצרים מוגמרים כמו מכוניות, דרך רכיבים פשוטים או קטנים שדרושים להרכבת המוצרים המוגמרים, וכלה בלוגיסטיקה שמניעה את הרכיבים ואת המוצרים אל מערכי הייצור ואל הצרכנים הסופיים.
כדי להשיג יעילות מרבית ועלויות נמוכות פועלים רוב מפעלי המכוניות בעולם בשיטת "בדיוק בזמן" – כלומר שאין להם מלאי חלקים וכל מה שנדרש לייצור מגיע מן הספקים הרלבנטיים ברגע שצריך אותו. כאשר העובדים שבו לעבודה במפעלי הרכב הם גילו ראשית לכל שמנהלי החברות שלהם צפו פגיעה דרמטית בביקוש למכוניות – ולכן הפחיתו בהתאמה את היקפי הייצור המתוכננים ואת כמות החלקים שהוזמנה מן הספקים. עוד הם גילו שחלק מן החלקים פשוט לא מגיעים אליהם למפעלים בגלל תקלות בשרשרת האספקה העולמית.
חלק ממפעלי המכוניות בעולם הושבתו לימים, שבועות או חודשים, אבל בשלב ראשון אנשים עדיין היו נעולים בבתיהם ולא קנו מכוניות ולכן עדיין לא הורגשה בעיה. באותו זמן השביתה קורונה גם מפעלי שבבים ברחבי העולם, וזה כבר יצר בעיה לרוב תעשיות המוצרים, מפני שאותם "צ'יפים" – רכיבים אלקטרוניים זעירים וסופר-מתוחכמים שמודפסים על חתיכות סיליקון זעירות – שולטים בימינו כמעט בכל מכשיר שנמצא סביבנו: ממברשת השיניים החשמלית, דרך אוזניות הבלוטות' או הרמקול הנייד שלצידנו, מכונת הכביסה, המקרר, תנור המיקרו, הטלוויזיה ומסך המחשב, וכמובן – קודש הקודשים – המחשב האישי שלנו ומכשיר הטלפון הנייד.
אף מכונית חדשה לא יכולה לנוע כיום בלי שבבים, מפני שהם שולטים לא רק בפונקציות הבטיחות והבידור כמו מסך המולטימדיה והבלימה האוטונומית אלא אפילו בפעולות הבסיסיות ביותר של ניהול מנוע או פתיחת דלתות וחלונות. למעשה – הערך הכספי של תכולת האלקטרוניקה במכונית מודרנית גבוה יותר מאשר כל שאר חלקי המכונית כולם יחד.
הרוב המכריע של ייצור שבבים בעולם נדד בשלושת העשורים האחרונים מארצות הברית ואירופה אל טאיוון, קוריאה וסין, וכאשר העובדים במפעלי השבבים שבו לעבודתם הם גילו שגם להם חסרים רכיבים – בגלל הפגיעה ברשת האספקה העולמית. במקביל הם גילו שסידור העבודה שלהם השתנה: חלק מן ההזמנות של שבבים לתעשיית הרכב בוטלו או צומצמו בגלל החלטות גרועות של מנהלי חברות הרכב – שחששו מירידה בביקוש למכוניות – ולעומת זאת הייצור הוסט אל שבבים למוצרי אלקטרוניקה בידורית, שם חל זינוק אדיר. אחרי הכל, כאשר חלק נכבד מאוכלוסיית העולם נותר תקוע בבתים נוצר ביקוש עצום לטלוויזיות, קונסולות משחקים, מחשבים, טלפונים חכמים, ציוד תקשורת וגם ציוד ביתי אחר כמו מברשות שיניים חשמליות, מכונות כביסה ומקררים.
מכיוון שאנחנו בסרט רע – דווקא בתוך "הסערה המושלמת" הזאת נפגעו מספר מפעלי שבבים לא רק מהשבתות שנבעו מלוגיסטיקה וסגרים אלא גם מאסונות טבע וחוסר מזל. מפעל 'רנסס' היפני, שבו מיוצרים כמעט שליש מהשבבים לתעשיית הרכב העולמית, נפגע קשות בשריפה, סערות חורף קשות ונדירות השביתו את מפעלי השבבים הרלבנטיים היחידים בארצות הברית, ומפעלים בטאיוון נאלצו לצמצם ייצור בגלל בצורת – היות שייצור שבבים דורש הרבה מאד מים.
וזה לא הכל: כאשר נראה היה שמנהלי המפעלים מצליחים להשתלט על העניינים ולהחזיר את החיים למסלולם הסתבר שהלוגיסטיקה העולמית – שמבוססת במידה רבה על תחבורה ימית, תקועה כפי שלא הייתה תקועה מעולם. כמעט 90 אחוזים מרכיבי האלקטרוניקה בעולם נשלחים דרך נמל הינטיאני בסין, ושם נוצר פקק אדיר. פקק עצום אחר נוצר בתעלת סואץ – אחד מנתיבי השייט העמוסים ביותר בעולם – כאשר אוניית המכולות היפנית העצומה 'אוור גרין' איבדה שליטה וחסמה את התעלה לחלוטין למשך שישה ימים בסוף חודש מרץ השנה.
היווצרות של פקקים לוגיסטיים בתחבורה ימית היא דבר אחד, אבל השחרור שלהם הוא דבר אחר לגמרי, שדורש לא מעט זמן. מדובר במערכת קשיחה שפועלת בסנכרון, ועיכוב בעגינה, העמסה או פריקה של אוניה אחת תוקע את המערכת כולה. לנמלים יש יכולת שינוע נתונה – ואת זמן ההשבתה שלהם אי אפשר לזרז לאחר מכן ולהרוויח בחזרה.
לאן הגענו?
עד עכשיו, בטרם נראה אור בקצה המנהרה, נאלצו יצרניות הרכב לצמצם את היקף הייצור המצטבר שלהן בעשרות מיליוני יחידות לשנים 2020 ו-2021. יצרניות רכב שלא נפגעו בגל הראשון של המשבר – בעיקר סיניות ויפניות – סובלות ממנו כעת, והוא חורג זה מכבר מתעשיית הרכב ופוגע גם בתעשיות האלקטרוניקה. מנכ"ל אינטל, למשל, העריך לאחרונה שהיצע השבבים ידביק את הביקוש רק בעוד שנתיים או שלוש, ומנכ"ל אפל צופה צמצום בכושר הייצור של אייפונים.
לכאורה, לפי התיאוריה הכלכלית המקובלת אך השגויה של "השוק החופשי", צריך היה להניח שאם קיים ביקוש כל כך גדול לשבבים – תהיה עליית מחירים ויהיו גם מי שישמחו לספק את הביקוש. אז החלק הראשון נכון – מחירי השבבים בהחלט מזנקים, אבל החלק השני לא כל כך פשוט. מעבר לידע ספציפי רב שנדרש בתעשיית השבבים מדובר במשאב אסטרטגי שדורש ראייה ארוכת טווח: עלות ההקמה של מפעל שבבים מודרני מתחילה בכ-10 מיליארד דולר ואורכת מספר שנים.
וזה לא הכל: בשונה מתעשיית האלקטרוניקה שיכולה להרשות לעצמה באגים ותקלות, תעשיית הרכב דורשת דווקא את השבבים הפחות מתקדמים. שבבים לרכב חייבים לצבור אמינות באמצעות שימוש ארוך טווח, ולכן הם לא שבבי "הדור הבא" שאליו מכוונות יצרניות השבבים את הפיתוח העתידי שלהן. זה מגביל את מקורות האספקה של שבבים לתעשיית הרכב ונכון להיום רק 54% מכלל קווי הייצור במפעלים מייצרים שבבים בטכנולוגיה "ישנה". באופן טבעי, רוב ההשקעות החדשות הם בקווי יצור של שבבים מתקדמים.
בכל מקרה – בשוק של "קונים בלבד" מוסטת כעת האספקה למי שמוכן לשלם יותר – ונכון לעכשיו אלה יצרניות האלקטרוניקה שהן, ממילא, הלקוחות הגדולים יותר של תעשיית השבבים. תעשיית הרכב – גם כיום – צורכת פחות מ-9% מכלל השבבים שמיוצרים בעולם, וצפויה להגיע לכ-10% עד לאמצע העשור.
לתוך המשבר הזה נדחפו גם שיקולים מדיניים וגיאו פוליטיים – ובאופן יותר ספציפי המאבק שהצית נשיא ארה"ב לשעבר דולנד טראמפ עם ממשלת סין. נתח הארי של שבבים מיוצר, כאמור, בטאיוון – מדינה שסין רוצה ועלולה "לבלוע" בכל רגע – והיחסים המתוחים בין ארה"ב – שהיא בין המדינות היחידות שתומכות בטאיוון, לבין סין, מוסיפים שמן למדורה.
האמריקנים מבינים כעת סוף סוף את היעדר התבונה שלהם בכך שעודדו בשנות ה-80 וה-90 את רוב תעשיית השבבים – אשר נמצאה בעבר בתחומי ארה"ב – לעבור לדרום מזרח אסיה. כעת מנסה ממשל ביידן לתקן את הטעות ההיסטורית באמצעות סיוע בהיקף של 52 מיליארד דולר לתעשיית השבבים האמריקנית, אבל זה לא יהיה פשוט. היו שמדובר במשאב אסטרטגי, לסינים, לקוריאנים ולאירופאים יש תוכניות משלהם. ממשלת קוריאה, למשל, מתכננת לדחוף את תעשיית השבבים המקומית שלה באמצעות השקעה גדולה פי תשעה מזו האמריקנית – בהיקף של 450 מיליארד דולר, ואילו האיחוד האירופאי הקצה לאותה מטרה 160 מיליארד דולר.
מתי הבעיה תיפתר?
הבשורות הטובות הן שמשבר השבבים ייפתר במהרה בימינו, וזאת בין השאר בזכות חלק מן הגורמים והמהלכים שיצרו אותו מלכתחילה. כך, למשל, טאיוון, שכאמור לחוצה מאד על ידי סין, מתאמצת לרצות את האמריקנים ואת האירופאים מפני שקברניטיה מבינים את הרגישות הייחודית של מנהיגים פוליטיים לתעשיית רכב שמעסיקה מיליוני עובדים בכל מדינה.
שר הכלכלה של טאיוואן אמר לא מכבר שמחסור השבבים חייב להסתיים עד הרבעון הרביעי השנה, כלומר ממש בחודשים הקרובים. משרד הכלכלה הטאיוואני פרסם הודעה שבה נאמר: "למרות ששרשרת האספקה של תעשיית השבבים לרכב ארוכה ומורכבת – בשיתוף פעולה מלא של החברות בארצנו מעריכה התעשייה שההיצע והביקוש לשבבים לתעשיית הרכב אמורים להגיע לאיזון ברבעון הרביעי של השנה".
מבחינה מעשית זה אומר שיצרנית השבבים הטאיוונית העצומה TSMC הגדילה במחצית הראשונה של השנה ב-30% את מערך הייצור הספציפי של שבבים לתעשיית הרכב, וגם מנכ"ל Nvidia הצהיר שהוא מצפה לפתרון הבעיה במהלך 2022. על כך, בין השאר, נסמך משרד הכלכלה שהצהיר ש"טאיוואן תמשיך לפעול יחד לבנות שרשרת אספקה בטוחה, אמינה ועמידה, ולהעמיק את יחסי הכלכלה והמסחר כדי להוות בסיס איתן להתאוששות כלכלית לאחר המגיפה".
בקצה האחר – ובואו לא נתעלם מן האינטרס הספציפי שלו – נמצא מנכ"ל יצרנית השבבים הצרפתית-איטלקית STMicroelectronics, ז'אן מארק צ'רי, שהצהיר שהמחסור בשבבים צפוי להימשך לפחות שנתיים: "הדברים ישתפרו בשנת 2022 בהדרגה", הוא אמר, "אבל לא נחזור למצב נורמלי לפני המחצית הראשונה של שנת 2023". בין לבין נמצאים למשל קרלוס טווראס, מנכ"ל יצרנית הרכב סטלנטיס, שמעריך שמשבר השבבים "יגרר בקלות לשנת 2022, ואילו מנכ"ל אינטל, פטריק גלזינגר, מאמין שהמחסור עלול להימשך שנתיים נוספות. אנליסטים שונים ברחבי העולם סבורים שהמשבר לא ייפתר בבת אחת אבל צפויה הקלה מתמשכת החל ברבעון הקרוב ולאורך 2022, וחלק ממנה ינבע מכך שהשנה החלו לפעול 10 קווי ייצור חדשים בתעשיית השבבים, ו-14 נוספים ייכנסו לפעולה במהלך השנה הבאה.
כמו משבר הנפט של תחילת שנות ה-70 גם משבר השבבים זעזע את תעשיית הרכב באופן שישנה אותה לעד. קברניטי קונצרן פולקסווגן, למשל, הכריזו לאחרונה שהם לא מתכוונים להיות תלויים בעתיד ביצרניות שבבים ובכוונתם להשקיע ברכישת יכולות ייצור עצמאיות, ובלי קשר – היקפי ההשקעה העולמית בתעשיית השבבים הם חסרי תקדים בהיקפיהם.
אגב, חלק מן ההקלה במשבר צפויה לנוכח צמצום צפוי בחלק מן ההזמנות של לקוחות – בעיקר מתחום האלקטרוניקה – אשר הכפילו את ההזמנות שלהן במטרה לצבור מלאים. בראיה הניהולית שלהם – לפיה "כל אחד לנפשו" – יש להימנע ממצב שבו רכיב שעולה להם עשרה סנטים ימנע מהם למכור טלוויזיה או קונסולת משחקים מתוחכמת במאות דולרים. בעתיד הקרוב, כאשר הלחץ ירד – הם לא יזדקקו למלאי הנוסף שאגרו ולכן יצמצמו הזמנות – וכאן יש לקח חשוב לתעשיית הרכב אשר אולי התמכרה באופן מוגזם לשיטת הייצור של "בדיוק בזמן".
לקנות מכונית עכשיו, או להמתין לשנה הבאה?
נכון לרגע זה אנחנו נמצאים בשיא הלחץ שנגרם על-ידי משבר השבבים, ובמקביל לו גם בשיא הביקוש העולמי לרכב שנובע מכך שלקוחות מעדיפים להימנע משימוש בתחבורה ציבורית כדי לצמצם חשיפה לקורונה.
טווח הזמן שבו אמורה תעשיית הרכב "להתאפס על עצמה" נע בין הרבעון הקרוב לבין סוף שנת 2022, ובמקביל צפויה גם הקלה בלחץ שגורמת התובלה הימית. למי שזקוק למכונית באופן מיידי ולא יכול להמתין אין ברירה אלא להכניס יד עמוק יותר לכיס, לשלם כל מחיר ולהמתין ככל שיידרש ממנו למכונית חדשה או משומשת.
למי שתכנן להחליף מכונית במהלך השנה הקרובה עדיף ככל הנראה לדחות מעט את התוכניות שלו מפני שהלחץ הנוכחי לא יימשך לנצח, ובסופו צפויים העניינים לחזור לשגרה עם מחירים נמוכים יותר.
