כל ענקיות הדיגיטל אוספות עלינו כמויות הזויות של מידע, אבל הצד הבהיר של התופעה הזאת הוא שהן גם יכולות לחלוק איתנו כמה מן התובנות שעולות ממנו.
כך, למשל, אנחנו יכולים היום להבין שהתחושה שלנו, כנהגים וכנוסעים, לפיה מצב התנועה בישראל הוא גרוע לא מבוססת על נטייה ישראלית לקטר ולהתלונן – אלא על מדדים אובייקטיביים שמוכיחים שמצבנו טוב מזה של נהגים באל סלבדור ובפיליפינים, אבל יותר גרוע מאשר בכל מדינה מערבית מפותחת בעולם.
למעשה, עוד לפני העבודות על הרכבת הכבדה בתחנות תל-אביב, וכריית קווים נוספים של רכבת תחתית – תל-אביב היא אחת הערים הכי פחות ידידותיות לנהגים מבין 186 ערים ברחבי העולם.
אפליקציית הניווט 'וויז' פרסמה לאחרונה את "מדד שביעות הרצון העולמי של נהגים", אשר מבוסס על הכמות האדירה של נתוני נסיעה שהיא אוספת מכ-65 מיליון "משתמשים פעילים", רובם נהגים, ב-185 מדינות ו-235 ערים ברחבי העולם.
היות שה"מנוע" של האפליקציה, ובמידה רבה גם הממשק שלה, זהים בכל המדינות בעולם, הרי שבנטרול מנטליות שימוש שונה שאולי קיימת בגלל הבדלים תרבותיים אפשר, לכאורה, להציב את העולם כולו על אינדקס אחד שלא תלוי בשיטות איסוף ועיבוד שונות.
זאת הפעם השנייה ש'וויז' מפרסמת דוח כזה, וכדי שיהיה ערך השוואתי מדעי לנתונים שבו בחרו העורכים להתייחס אך ורק למקומות שבהם נתונים מתקבלים מ-20 אלף משתמשים פעילים לכל הפחות. הדוח מבוסס, לכן, על נתונים שנאספו רק ב-38 מדינות וב-186 ערים.
מתוך כלל הנתונים שנאספים על-ידי החברה נבחרו שישה מדדים שונים שמשוקללים לתוך האינדקס, וכל אחד מהם מבוסס על מספר מדדי משנה.
המדד הראשון הוא "עומסי תנועה" (Traffic) אשר מורכב מן הצפיפות והקושי של זרימת התנועה ומשקלל חמישה מדדי משנה: אורך פקקי תנועה (היחס בין אורך הדרכים לכמות העומסים), נסיעות לעבודה ובחזרה (הקושי בנהיגה לעבודה), מהירות נסיעה בשעות העומס (עד כמה היא איטית), עבודות תשתית וחסימות צירי תנועה.
מדד נוסף הוא בטיחות הדרכים אשר מבוסס על תאונות (כמות התאונות המדווחות), סכנות (כמות הסכנות המדווחות) ומזג האוויר.
מדד שלישי הוא איכות הדרכים (מפגעים בדרכים מחד ומאידך מספר הקילומטרים של דרכים מהירות סלולות) עוד מדד הוא רמת השירותים לנהגים (מספר תחנות דלק, שירותי דרך ומקומות חניה), ומדד נוסף הוא כלכלי-חברתי (נגישות למכוניות ומחירי הדלק). בנוסף משוקללת גם פונקציה קהילתית ייחודית ל'וויז' (אשר עלולה להשפיע לרעה על המדד אם קיימים הבדלי מנטליות בין חברות שונות) וזהו שקלול מספר הפעמים ש"וויזרים" מודים להתראות ולנהגים אחרים, ומדד "מצב הרוח" של נהגים.
הנהגים הצרפתים מאושרים יותר
כל הנתונים הרבים הללו רוכזו לתוך מדד אחיד שמעניק ציון שנע בין 1 ל-10, והתוצאה שמתקבלת היא שמי שרוצה להיות נהג מאושר צריך לנהוג בהולנד או בצרפת.
וויז מדווחת שזאת שנה שנייה ברציפות שבה מוכח שהמדינה המספקת ביותר בעולם לנהוג בה היא הולנד, עם ציון כולל של 7.54 מתוך 10, וזאת בזכות מצב התנועה הזורם והאיכות הגבוהה של הכבישים והתשתיות.
בתשעת המקומות הטובים הבאים מדורגות צרפת (7.42), ארצות הברית (7.22), צ'כיה (6.91), שוודיה (6.88), איחוד האמירויות (6.85), לטביה (6.57), הונגריה (6.56), סלובקיה (6.46) ואיטליה (6.44).
המדינות שממש לא כיף לנהוג בהן הן אל סלבדור (2.85), הפיליפינים (3.13), גואטמלה (3.36), פנמה (3.48), ואינדונזיה (3.54), וזאת גם בגלל גודש התנועה וגם בגלל גורמים סוציו-אקונומיים שמשפיעים לרעה.
ואיפה אנחנו ממוקמים במדד של וויז?
ישראל מדורגת לכאורה במקום סביר באמצע, המקום ה-19 מתוך 38, עם ציון משוקלל כולל של 5.56. אלא שכאשר מביטים למטה לא מוצאים במורד הטבלה אף מדינה מערבית מפותחת, וכאשר מביטים למעלה מוצאים לפנינו את צ'כיה, איחוד האמירויות, לטביה, הונגריה, סלובקיה, פורטו ריקו וארגנטינה.
גם כאשר בוחנים את הדרוג לפי ערים בולטת צרפת לטובה, עם ארבע ערים בראש הרשימה ושמונה מתוך עשר בעשיריה הראשונה, וזאת בזכות "חווית הנהיגה המספקת ביותר, כבישים באיכות טובה, מחירים נמוכים של דלק וקהילת Waze מועילה".
הערים הגרועות ביותר מבחינת נהגים הן קבו (Cebu) שבפיליפינים, בוגור (Bogor) באינדונזיה, סן סלבדור שבאל סלבדור, והערים דנפזה ובנדוננג באינדונזיה.
מבין הערים בישראל מדורגת חיפה במקום ה-127 מתוך 186 הערים שנסקרו, עם ציון של 5.12 וירושלים מדורגת במקום ה-143 עם ציון של 4.64.
נהיגה בתל אביב, כפי שכל מי שנוהג בה במכונית יודע – היא ממש לא כיף – וזה מתבטא במדד של 'וויז' שבו תל-אביב מדורגת במקום ה-170 מתוך 186 ערים ברחבי העולם, עם ציון נמוך של 3.68 בלבד.
מהרסייך ומחריבייך
'וויז' פרסמה לא רק את הדוח המלא של כל הערים והמדינות שעונות לקריטריונים שהוזכרו כאן, אלא גם מפה אינטראקטיבית שמאפשרת להגיע לנתונים בהנעת עכבר (מפה זאת פעילה רק במחשבים שולחניים וניידים ולא במובייל).
היות שאנחנו, כמובן, מתעניינים במה שקורה בעולמנו, העולם שבו, כידוע, אפליקציית וויז נולדה בסיוע של אזרחים מן השורה – מאד התאכזבנו לגלות שמבחינת 'וויז' ירושלים לא מהווה חלק מארץ ישראל (ולא מדובר בשאלה פוליטית, היות שלפי המפה של 'וויז' אפילו מחצית העיר לא נמצאת בגבולות ישראל).
מאכזב גם לגלות שמתוך שמונה ערים שנסקרו בישראל רק ירושלים, תל-אביב וחיפה נזכרות בשמותיהן, ואילו חמש האחרות הן "רמת הגולן", "גליל", "השרון", "השפלה" ו"נגב", וזאת בשעה שרוב נקודות הציון האחרות מן העולם מתייחסות לערים ספציפיות.
