כנגד חברת קאר איסט מקבוצת לובינסקי, היבואנית של מותג הרכב הסיני MG, הוגשה לאחרונה בקשת אישור לתביעה ייצוגית ונטען בה שהיא מתחייבת למכור מכונית חדשה, מקבלת תשלום תמורת מכונית כזו, אבל לאחר מכן מעמידה לרשות הקונים מכונית ישנה. לדברי התובעים: "מדובר במקרה ברור של הונאת לקוחות".
התובעים טוענים שבעת ההתקשרות היבואנית מציגה בפני רוכשים מצג לפיו היא מתחייבת למסור להם מכונית חדשה בהנחה ממחיר המחירון המלא של מכונית חדשה. אך כאשר מתקרב מועד קבלת המכונית מתגלה לרוכשים שהיבואנית לא מתכוונת למסור להם מכונית חדשה אלא מכונית משנת ייצור קודמת, שכבר קיבלה רישוי ישראלי ונרשמה על שם "נושא משרה בחברה".
כדי "להכשיר את מעשיה הפסולים בדרך פסולה עוד יותר", כדברי התובעים, היבואנית מודיעה ללקוחות שכדי לקבל את המכונית שתמורתה שילמו הם נדרשים לחתום על "טופס גילוי נאות", שלטענתם "כל מהותו הפוכה משמו".
התובעים טוענים שהרוכשים נחשפים לטופס הזה רק לאחר ששילמו תמורת הרכב החדש שקנו, ורק אז הם רואים ששנת הרישוי של הרכב שהם עומדים לקבל היא שנת ייצור קודמת לזאת שרכשו, זאת שממחיר המחירון שלה הם קיבלו הנחה. עוד נכתב בטופס – שעליו הם נדרשים לחתום כתנאי לקבלת הרכב – שמספר הבעלים הקודמים הוא 1. התובעים טוענים שהתנהלות זאת מנוגדת להסכם שלפיו נמכרת ונרכשת מכונית חדשה, כלומר משנת הייצור הנוכחית, וללא בעלים קודמים.
אם כל זה לא מספיק – לטענת התובעים (וכל שנכתב כאן הן טענות התובעים שהיבואנית לא הסכימה להגיב עליהן לגופן) – במסמך ה"גילוי נאות" – שכאמור מוצג לתובעים בפעם הראשונה רק לאחר העברת התשלום תמורת הרכב "החדש" – הם נדרשים לחתום על הצהרה לא נכונה לפיה המסמך נמסר להם "טרם חתימתך על הסכם לרכישת הרכב".
בתביעה נטען שבשלב הזה אנשי לובינסקי מפעילים לחץ כבד על לקוחות כדי שיחתמו על טופס הגילוי הנאות ומתנים את מסירת המכונית בחתימה על טופס "שאינו תואם את תנאי ההסכם". ואם בכך לא די – אם לקוח מבקש לבטל את העסקה לנוכח כל האמור כאן – הוא נדרש לחתום על בקשה לביטול ההסכם שכוללת ויתור על טענות וגם על ויתור על 5% מסכום הרכישה.
כאמור – הטענה היא שכל ההתנהלות הזאת מבוצעת אחרי שהרוכשים העבירו ליבואנית את הכסף שנדרשו לשלם תמורת הרכב (כולו או חלקו), ומכיוון שנוסח בקשה כזה אמור להיחתם תחת מצב ברור של לחץ וכפייה – הוא חסר תוקף משפטי.
הונאת לקוחות לאור השמש
את בקשת האישור הגישו עורכי הדין גיל רון ואהרן רבינוביץ בשם התובעים הייצוגיים – הפרופסור למשפטים ר.א. והנדסאית המחשבים ד.ל. לטענת התובעים, כל אחד משניהם ביקש, בנפרד, לרכוש דגם אחר של MG. שניהם, לטענתם, חוו את אותו רצף אירועים.
לטענתם – מה שמבוצע בפועל זה שמוצגת להם מכונית חדשה, מוצעת להם הנחה ממחיר המחירון של מכונית חדשה, הם חותמים על טופס הזמנה של מכונית חדשה – ורק לאחר שהם מעבירים את התשלום בהתאם לעסקה שסוכמה בין הצדדים מנסה היבואנית לספק להם "מכונית מגוילת" – כלומר מכונית שאוחסנה בארץ במשך יותר משנה ולפי התקנות חייבת לעבור רישוי ולהימכר כמכונית "יד שניה".
לא צריך להיות סוחר רכב מדופלם כדי לדעת שמכונית "מגוילת" (מלשון גיל) אמנם יכול שתהיה מכונית שלא נהגו בה למעט העברות שונות בשטחי האחסנה – אבל שזאת לא "מכונית חדשה", ולו מפני ששנת הרישוי שלה היא שנה קודמת.
בנוסף, כאשר מכונית "שוכבת" באחסנה, ודאי כאשר זו מבוצעת בשטחים לא מקורים, היא חשופה לבלאי כתוצאה מקרינת שמש וממזג האוויר: במהלך תקופת האחסנה נגרם בלאי לחלקי פלסטיק פנימיים וחיצוניים, בלאי לצבע הרכב, וגם התיישנות ופגיעה בצמיגים, במצבר הרכב ואפילו בשמן המנוע.
במקרים רבים מנצלות יצרניות רכב את חופשת הקיץ בין שתי שנות ייצור כדי לבצע שיפורים בדגם – ומי שמקבל רכב שיוצר לפני סדרת השיפורים מפסיד מכך. ברור, לכן, ש"מכונית מגוילת" ו"מכונית חדשה" כפי שכל אחד ואחת מאיתנו מבינים את המושג "מכונית חדשה" אינם אותו מוצר. למקרא בקשת האישור – ובהנחה שהתובעים יוכיחו את טענותיהם – קשה לדעת אם מה שיותר מטריד בפרשה הזאת זה עצם המהלך או העובדה שהוא מבוצע לכאורה לא על-ידי סוחר מכוניות מזדמן אלא על-ידי יבואנית רכב גדולה.
בהקשר הזה לא מיותר לציין שאך לאחרונה פרסמה הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן אזהרה לציבור שכותרתה "חשש להטעיות בעסקאות רכבי "אפס קילומטר" של כלי רכב בבעלות חברות ליסינג – הצגת מחיר ושווי הטבה מטעים".
ההודעה מתייחסת רק לרכישת רכב שכבר נרשם על בעלות קודמת, ואפילו כזה שאינו בהכרח "רכב מגויל", ומזהירה את הציבור מפני "חשש ממשי להטעיה צרכנית הנוגעת להצגת המחיר הכולל של הרכב ו/או שווי ההטבה הניתנת לכאורה לצרכן, תוך השוואה למחיר מחירון של רכב חדש מהיבואן".
במילים אחרות, הרשות להגנת הצרכן קוראת לציבור לשים לב שלא מרמים אותו במקרה הקל, "רק" כאשר מציגים בפני לקוח פוטנציאלי את מחירה של מכונית "אפס קילומטרים" שכבר נרשמה על שם בעלים קודמים (במקרה הזה לצורך מכירתה מיבואן רכב לחברת ליסינג) – ומתריעה ש"אף שמדובר ברכב שגם אם לא נהגו בו, הוחזק בבעלות יד ראשונה בידי חברה, ולכן הוא אינו רכב חדש, העברת הבעלות בו לקונה, הופכת אותו לרכב יד 2, ולכן ערכו הכלכלי פוחת".
באזהרת הרשות נכתב שהיא "מדגישה כי הצגת הרכב ככזה שנמכר בהנחה משמעותית ממחיר מחירון – מבלי לגלות לצרכן במפורש, לפני הצגת החוזה לעסקה, שהרכב יירשם כיד שנייה – עלולה להטעות צרכנים ביחס לשווי האמיתי של הרכב וביחס לסוג וטיב הרכב אותו רוכשים. מדובר בפרטים מהותיים שעיכוב בגילויים עלול ליצור מצג כוזב ולהטעות צרכנים בהחלטה הצרכנית. "מחיר מחירון" כרכב חדש אינו נקודת הייחוס הרלוונטית לעסקה מסוג זה, שכן הרכב כבר עבר בעלות תחת החברה המשווקת, גם אם לא בוצעה בו נסיעה".
אבל בעוד שאנשי הרשות מזהירים מפני הטעיה במקרה שבו אין הונאת צרכנים לגבי "המוצר" עצמו – חברות הליסינג הרי לא אומרות שהן מוכרות "מכונית חדשה" אלא מציעות מוצר שנקרא "מכונית אפס קילומטרים" – בבקשת האישור שלפנינו, ככל שהעובדות שמוצגות בה יוכחו כנכונות – מדובר במצבור של עוולות נוספות.
מדובר בשיטה, לטענת התובעים, שבה נרקמת לכאורה עסקת מכר תחת מצג של "רכב חדש", נגבית מלוא התמורה, ורק אז, מנקודת אל-חזור מבחינת הלקוח ולאחר שבחלק מן המקרים הוא כבר הבטיח הלוואה או מימון לרכב החדש – נחשפת בפניו האמת לגבי מצבו הרישומי של הרכב והגיל האמיתי שלו.
כך עובדת השיטה, שלב אחר שלב
מסכת האירועים, כפי שהיא מתוארת בבקשת האישור ונתמכת בשורה של נספחים, מציירת תמונה של תהליך מכירה מובנה בן ארבעה שלבים, שנועד, לטענת התובעים, להוביל את הלקוח למלכודת צרכנית.
המסע מתחיל עם חתימה על מסמך שכותרתו אינה משתמעת לשתי פנים: "הזמנת רכב חדש", והחוזה מפנה למחירון עדכני ומציע הנחה ממחיר זה. כך, לטענת התובעים, מוצג מצג עסקה אטרקטיבית על רכב חדש מהניילונים, ולא על מלאי ישן (שכן המחירון הוא מחירון לרכב חדש).
בשלב השני, זמן קצר לאחר החתימה על ההסכם, מתבקשים הלקוחות להעביר את מלוא התשלום עבור הרכב, ומאותו רגע נוטה מאזן הכוחות באופן מוחלט לטובת קבוצת לובינסקי: הלקוח שילם את כל כספו וכעת הוא תלוי לחלוטין ברצונה הטוב לספק לו את התמורה המובטחת.
רק בשלב השלישי, לאחר שהכסף הועבר אל חשבון הבנק של קאר איסט, "נשלף שפן מהכובע": מסמך שכותרתו האירונית היא "טופס גילוי נאות".
במסמך זה הלקוח מגלה לראשונה שהרכב שהוא אמור לקבל הוא משנת ייצור קודמת (למשל, שנת 2023 בעסקה שבוצעה בשנת 2024) וכי ברישיון הרכב כבר רשום בעלים קודם אחד. לטענת התובעים, הם נדרשים לתחום על הצהרה בעייתית לפיה היבואנית "מוסרת לך טופס זה, טרם חתימתך על הסכם לרכישת הרכב", למרות שהטופס הועבר אליהם רק לאחר ביצוע התשלום בפועל ולא לפני ביצוע הזמנת הרכב.
בשלב הרביעי, לאחר שהלקוח המופתע מגלה את הפער בין ההבטחה למציאות ומסרב לשתף פעולה עם התרגיל מופעלים על התובעים, לטענתם, לחצים פסולים: חברת קאר איסט מודיעה להם שלא יקבלו את הרכב החדש שקנו אם לא יחתמו על אותו "טופס גילוי נאות", ואם לקוח מבקש לקבל את מה שהובטח לו הוא נדרש לחתום על "בקשה לביטול עסקה" – למרות שמי שמבקש לבטל את העסקה זאת החברה ולא הלקוח.
אם לא די בכך – במקום להשיב ללקוח את כספו באופן מיידי, כפי שאפשר היה לצפות מיבואנית רכב שנתפסה במערומיה – טופס הביטול מנוסח כיוזמה של הלקוח וכולל סעיף ויתור גורף על כל תביעה עתידית וכן הסכמה לקנס ביטול בשיעור של 5% ממחיר הרכב.
התובעת ד.ל, למשל, טוענת שהיא ביטלה את העסקה אך לא קיבלה את כספה בחזרה ועורכי הדין שלה נאלצו לפנות יותר מעשרים פניות חוזרות ונשנות עד שהצליחו, לאחר שבועות ארוכים, להשיב לה את כספה מבלי לחתום על כתב הוויתור. לטענת התובעים – התנהלות זאת נועדה כדי לסחוט את הלקוח ולכפות עליו לוותר על זכויותיו המשפטיות.
לטענת התובעים, שימוש בטפסים סטנדרטיים בעלי מראה רשמי אינו מקרי. כל טופס ממלא תפקיד במנגנון ההטעיה הנטען: "הזמנת רכב חדש" יוצר את האמון וההבטחה; "טופס גילוי נאות" מספק כיסוי חוקי לכאורה לחשיפת האמת המאוחרת; ו"בקשת ביטול עסקה" נועדה לנטרל משפטית כל התנגדות.
הטיעונים המשפטיים: מהפרת חוזה ועד לכפייה כלכלית
בקשת האישור כוללת טענות משפטיות שונות כמו הפרת חוזה, עבירה על חוק המכר, חוסר תום לב והטעיה לפי חוק החוזים, עבירה על פקודת הנזיקין, עשיית עושר ולא במשפט וכפיה כלכלית בניסיון להחתים את הלקוחות על טופס ויתור על זכויותיהם המשפטיות.
לבקשת האישור צורפה חוות דעת מקצועית של שמאי הרכב ויקטור עידן לפיה ירידת הערך של רכב משנתון קודם שנרשם על שם בעלים קודמים נעה בין 10% ל-25% גם אם מדובר ברכב "מהניילונים" שלא נעשה בו שימוש.
התובעים הייצוגיים תובעים בשם כל מי שנתקל בפרקטיקה דומה ראשית לכל את פער המחירים בין רכב חדש (שנת ייצור נוכחית, 0 בעלים קודמים) לבין רכב משומש (שנת ייצור קודמת, בעלים אחד רשום), ובנוסף לכך גם 10,000 שקלים.
פנינו אל חברת לובינסקי וביקשנו את תגובתם לבקשת האישור ובפרט לגבי טענות להתנהלות הבעייתית לכאורה של החברה. תגובת לובינסקי: "בקשת האישור התקבלה אצל החברה והחברה תגיב בבית המשפט".
נפגעתם מניסיון הונאה בעת רכישת רכב חדש מיבואן או ברכישת רכב משומש מחברת סחר ברכב? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com
לקריאה נוספת:
מדוע ריקול למיליון מנועים של פיג'ו סיטרואן ואופל עדיין לא הוכרז בישראל? ואיפה משרד התחבורה?
ביהמ"ש אישר תביעה ייצוגית נגד לובינסקי בגין הטעיה
תביעה ייצוגית: קיה מתקנת את נירו על חשבונה אז למה יונדאי לא מתקנת את איוניק ההיברידית?
גילוי נאות: חברת דוד לובינסקי הגישה כנגד הח"מ תביעת לשון הרע בעקבות פרסום כתבה בנושא מנוע 'פיורטק'.
