מערבית לישוב ג'סר א-זרקא, לחוף הים התיכון, נישא תל קדום אשר זוהה על-ידי ארכיאולוגים כעיר 'קרוקודילופוליס' – "עיר תנינים", אשר הייתה מיושבת מהתקופה ההלניסטית ועד התקופה הביזנטית.
'עיר תנינים' משקיפה ממערב על המוצא של נחל תנינים אל הים התיכון, ומצפון לה נמצאו שרידיה של עיר אחרת, מן התקופה הצלבנית, שנקראה 'טוריס סלין', כלומר "מגדל המלח", מה שמעיד על כך שתושביה עסקו בייבוש של מלח בישול ממי הים.
בכל "אזור הדלתא" של נחל תנינים, ובכלל זה בתחום שהפך לימים לשטח 'ביצות כבארה, נבנו במהלך אלפי שנים מפעלי מים שונים, שחלקם נועדו לספק מים להתיישבות ולתעשייה וחלקם להפעלת טחנות קמח. כך, למשל, נבנו סכרים, תעלות, ומתקני מים בתקופה הרומית, הביזנטית והעות'מאנית. בתקופה הרומית ביזנטית נוצר אגם בשטח של כ-6 קמ"ר כדי להעלות את מפלס המים בשלושה מטרים וליצור את הפרש הגובה שנדרש להולכת מים באמצעות אמת מים אל העיר קיסריה.
האזור כולו נחרב סופית בשנת 636 לספירה עם הכיבוש הערבי, ובין הממצאים שנותרו בולטים שרידי מגדל, בריכה, אמת מים נמוכה, אבני מיל של דרך רומית שעברה סמוך לחוף ומבנה שבנוי מאבני כורכר ובתוכו חלקים מריצפת פסיפס. כ-1,200 שנים לאחר מכן, כאשר האימפריה העות'מנית כבר החלה לקרוס לתוך עצמה, השתלט מוחמד עלי באשא – מוסלמי ממוצא אלבני שנולד בשטח של יוון בת ימינו, על השלטון במצרים, לאחר שנמנה על הכח העות'מני שסילק משם את הגייסות של נפוליאון.
מוחמד עלי יכול לשמש השראה לעונה שלמה של 'משחקי הכס', והקשר שלו לטיול סוף השבוע שלנו הוא ההשתלטות שלו על ארץ ישראל וסוריה בשנות ה-30 של המאה ה-19, כאשר תבע מן העות'מנים גמול שלדעתו הגיע לו על תמיכתו בהם במלחמת העצמאות היוונית. באותן שנים נמלטו איכרים רבים ממצריים אל שטחי ארץ ישראל כדי להתחמק מחובת הגיוס לצבא, מה שלא ממש עזר להם כאשר גובה המס האלבני (זאת הייתה עבודתו המקורית של מוחמד עלי) יצא למלחמה בעות'מנים והגיע כמעט עד לשערי איסטנבול. בין החילות המצרים שנעו צפונה היו גם כ-80 משפחות מסודאן, בני חמולות שיהאב ונג'ר, שהתיישבו באזור בשנת 1834. במקביל, האגדה מספרת שבאותה תקופה נדדו בדואים בני החמולות ג'ורבן ועמאש, משבטי ערב אל-ע'וארנה, מבקעת הירדן, ככל הנראה בגלל סכסוך שהוליד נקמת דם, והתיישבו בשולי ביצות כבארה. אלה וגם אלה התיישבו בישוב שנקרא בימינו ג'סר א-זרקא אשר היה מנותק, מבחינה דמוגרפית, משאר ערביי ארץ ישראל.
יורשיו של מוחמד עלי הוסיפו לשלוט במצרים עד למלחמת העולם הראשונה אבל בתקופתם חזרה מצרים למעמדה הנחות כבת חסותם של העות'מנים והבריטים, ובינתיים, לקראת שנת 1898 תוכנן ביקור מלכותי בפרובינציה הדרומית של טורקיה. קיסר גרמניה, וילהלם השני, מי שלימים הוביל את העולם למלחמה ואת האימפריה שלו אל קריסתה, ביקר ב"ארץ הקודש" ודרש ממארחיו הטורקים להפיק עבורו נסיעה במרכבה מלכותית מחיפה לירושלים לאורך חוף הים התיכון. היות שחבל ארץ זה, בעיקר מאזור עתלית ועד דרומית לקיסריה, היה כמעט בלתי עביר בגלל הזנחת התשתיות במהלך מאות שנים, נדידת חולות והתפשטות שטחי ביצות – נדרשו המהנדסים העות'מנים להכשיר את הדרך – ובין השאר גם להקים מספר גשרים.
האגדה מספרת שבמהלך ביקורו של וילהלם הוא דרש הסברים אודות כל אתר ואתר, וכאשר הגיעה הפמליה אל גשר הקשתות שזה מקרוב נבנה בסמוך לשפך נחל תנינים עדיין לא היה בנמצא שם לאותו מונומנט. אחד המלווים, כאשר נדרש לומר מה שם המקום, פלט בטבעיות את השם "ג'סר א-זרקא", כלומר "הגשר על הכחול", מה שנשמע די הגיוני בהתחשב בכך שנחל תנינים נקרא במשך שנים "הנחל הכחול".
כיום, בין שפך נחל תנינים בדרום לשפך נחל דליה בצפון, ממערב לבריכות הדגים של הקיבוצים מעגן מיכאל ומעיין צבי, משתרעת אחת משמורות הטבע היפות והחשובות בישראל, שמורת חוף מעגן מיכאל. שתי הדרכים לשמורה יוצאות מאזור בריכות הדגים, כאשר הצפונית מבניהן מוליכה מכביש 4, בין צומת פורדיס לצומת זכרון יעקב, אל אתר הדייג של בריכות מעיין צבי (בעקבות השילוט לאזור התעשייה מעיין צבי). דרך נוספת, דרומית משם, מתחילה מיד עם הכניסה לקיבוץ מעגן מיכאל, משם יש להמשיך ימינה על סף בריכות הדגים עד לבית הספר האזורי, שממנו יש להמשיך רגלית מרחק של כחצי קילומטר עד לחוף. לחילופין, אפשר להגיע לשמורה גם בהליכה רגלית מחוף ג'סר א-זרקא מדרום או מחוף דור מצפון.
כאשר מתבוננים ב'מפת סימון שבילים מס' 4' נראה ציור מיוחד: נדמה שעל חוף הים ישנה רצועת חוף משורטטת בדייקנות שמחוברת בנגיעות רכות של חול מצפון ומדרום, והיא נראית כמו 'דייק' חולי צר ומשני צדדיו מים וים. במבט מצפון נראה שרצועה זאת מתחילה מעט דרומה לחוף דור ומגיעה עד לגוש הכורכר הבולט של תל תנינים. במציאות, כאשר חולצים נעליים ונותנים לכפות הרגליים לשקוע בחול הים הדברים נראים אחרת מאשר על המפה: רצועת החוף רחבה בהרבה מכפי שהיא נראית בשרטוט, וה"מים" שממזרח לה הם מי בריכות הדגים שביניהן מתפתל שביל הכורכר המאובק שאיתו הגענו אל החוף.
את החול החם מקשטים צמחי 'לפופית החוף', קרוב משפחה של "חלבלב" – שהוא השם השגור לצמח הזה בפי כל. זרועות הלפופית, גוונן חום בהיר, נאחזות בחול ומנקדות חלקי חוף עם פרח לבן עם נגיעות של צהוב. ממערב נישאים לפרקים גלי הים הכחול, נשברים אל החוף ומותירים אחריהם קצף לבן. פס החול המבודד מתחיל, כאמור מצפון בשפך של נחל דליה, ואורך המסלול, בתוך שמורת הטבע ועד לתל תנינים, הוא שישה קילומטרים בלבד. זאת רצועת חוף רחבה, שמכוסה בחול בתולי, רך ונעים. ממערב, בתוך הים, בולט אי קטן שגובהו כמעט כפני הים שמסתער עליו, והוא נקרא 'אי היונים'. לא הרחק ממנו נמצא אי נוסף, קטן יותר, אשר ככל הידוע נותר עדיין ללא שם. איים אלה הם הדרומיים מבין איי החוף בישראל, והם חלק מ'שמורת איי חוף דור ומעגן מיכאל'.
כאשר מגיעים לחוף בשעות הבוקר המוקדמות או בשעות הערב מצפה לנו הליכה נעימה ומשובבת נפש על חול נעים וחמים, מידי פעם קל להבחין בחורי המחילות של סרטנים, וחובבי הבדידות, כמו גם זוגות רומנטיים, ימצאו כאן אינסוף שקט מול הים. בעת ההליכה דרומה, עד לתל תנינים, אפשר להרהר בכך שמדינת ישראל לא מצליחה, מזה עשרות רבות של שנים, לאשר את התוכנית לשמורת טבע דרומית לשמורת מעגן מיכאל. ככל הידוע, בשנה שעברה הוגשה לוועדה המחוזית חיפה תוכנית מצומצמת מאד ל'שמורת חוף נחל תנינים', וצריך לקוות שמהלך זה יאפשר קודם כל להגן על מעט הטבע והשטח הפתוח שנותר לנו, וגם להוות שלב בדרך להרחבת שטח של שמורה כזאת בעתיד.
מפה לשם מסתיים מסלול ההליכה שלנו בתל תנינים, ומכאן אפשר להמשיך אל מעגן הסירות והדייג של הישוב ג'סר א-זרקא, ואל המפרץ הקסום שבו שוחים ילדי הכפר.
בסביבה: בריכות הדגים, שחלקן מכוסות ברשת כדי שהן לא יהפכו לצלחות אוכל ענקיות עבור ציפורי הבר, הן תפאורה נעימה לטיול רגלי. בשולי הבריכות, בין צמחי קנה צפופים, מקננת ציפור עדינה ויפה שנקראת 'קנית'.
כך מגיעים: מצומת פורדיס נוסעים דרומה על כביש 4, ולפני המחלף לכיוון זכרון יעקב, מימין, פונים ימינה לפי השילוט "אזור התעשייה מעיין צבי". ממשיכים על גבי הדרך אל פארק הדייג, שהיא כביש משובש שהופך לדרך עפר שפונה מערבה, עוברים בין בריכות דגים ומעל לכביש החוף. הדרך מסתיימת במחסום, כאן מחנים את המכוניות וממשיכים רגלית אל קו החוף.
צילומים: דובי זכאי
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי
