עד לפני כעשור יכלו רק ג'יפאים מנוסים לעבור על השביל הסלעי בדרך שמוליכה אל אום אל קנאטר שברמת הגולן, ולא רבים הכירו את המקום המיוחד ובעל המשמעות ההיסטורית.
המקום התגלה לראשונה עוד במאה ה-11, ובשנת 1885 מצאו אותו גוטליב שומכר והדיפלומט סר לורנס אוליפנט בעת שסיירו בגולן כדי לשרטט נתיב למסילת הרכבת העותמנית בין חיפה לדמשק.
כעשור לאחר מכן, בשנת 1905 נחפר בית הכנסת המפואר והגדול שבמרכז הישוב על ידי חוקרי בתי הכנסת הגליליים היינריך קוהל וקרל וטצינגר, ובשנת 1928 סקר את האתר אלעזר ליפא סוקניק.
עם תום המנדט הבריטי על ארץ ישראל, והמנדט הצרפתי על סוריה ולבנון, הקימו הסורים כפר על חורבות הישוב היהודי. הכפר הסורי השתייך למחוז קוניטרה והתקיים במקום במשך 19 שנים, עד למלחמת ששת הימים.
בשנת 2004 הוחלט לבצע במקום את אחת החפירות הארכיאולוגיות הגדולות, והמתקדמות מסוגן, וזאת במטרה לשחזר פיסת היסטוריה מתקופה שהתיעוד לגביה מועט מאד, ועל כן היא נעדרת כמעט לגמרי מספרי הלימוד. אבל לפני שנספר לכם מה התגלה במקום, ומה חשיבותו, נזכיר רק שהעונה המתאימה ביותר לביקור בו היא… עכשיו – בשלהי החורף ותחילת האביב.
בכלל, בימים אלה חוגג הגולן כשהוא כולו צבוע ירוק, גפנים שולחות ניצנים בשריגיהן, פה ושם נותרו שלוליות חורף שסביבן נקהל קהל גדול ומקרקר של צפרדעים, וכיפתו הלבנה של החרמון הסבא נראית בבירור כמעט מכל מקום ברמת הגולן.
כחלק מהשקעה ממשלתית מכובדת של למעלה מ-20 מיליוני שקלים נסלל כביש גישה חדש אל אתר אום אל קנאטר ("אם הקשתות" בערבית) והוא מוליך אל מגרש חניה מסודר שממנו נמתח שביל מצוין אחר עבור הולכי הרגל.
שרידי הכפר הקדום, שמשתרעים על שטח של כ-30 דונמים, נמצאים על הגדה המזרחית של ואדי 'א-שביב' – אחד מיובליו של נחל סמך, במרחק של כשני קילומטרים מדרום-מערב ליישוב נטור. הדרך שבין מגרש החניה אל הכפר מוליכה עד למצוק, ומולנו, הרחק למטה, מונחת הכנרת במלוא הדרה כשהיא מוקפת בהר מירון, הר כנען, העיר צפת, הר ארבל, העיר טבריה והר תבור.
הכפר הנעלם
על אף שנכון לעכשיו אין עדיין זיהוי ודאי של שם הכפר הקדום, ברור שזה היה ישוב יהודי שהתקיים ושגשג עד שנחרב ברעידת האדמה הגדולה של שנת 749 לספירה.
הישוב נבנה ככל הנראה על חורבות מקדש רומי קדום יותר, וזה קרה בתקופה הביזנטית – כלומר כמה מאות שנים לאחר המרד הגדול וחורבן בית שני.
מדובר בתקופה נשכחת, כאמור, ובעובדה די מדהימה: בעוד שרבים טועים לחשוב שהישוב היהודי בארץ ישראל חדל מלהתקיים לאחר חורבן הבית השני מסתבר שגם בשלהי התקופה הביזאנטית (שנת 500 לספירה), כלומר תחת שלטון נוצרי, וגם בתקופה המוסלמית הקדומה, ניהלו יהודים חיי קהילה תוססים ומשגשגים, הגם שאלה נדחקו אל שולי המדינה והכלכלה – לגולן ולגליל העליון.
בין השמות המשוערים של הישוב בולטים השם 'קמטרא', אשר נזכר בתלמוד, וגם השם 'קנטיר' אשר נזכר בספר מן המאה ה-16 לספירה. הארכיאולוג צבי אילן משער שישוב זה היה אחד מתשעה ישובים יהודים בתחום העיר סוסיתא.
שמו המודרני של הישוב, 'אום אל קנאטיר׳, נובע ככל הנראה משלוש קשתות אבן שפיארו את המבנה הסמוך למעיין, ואחת מהן אף שרדה את רעידת האדמה ואת 1,268 השנים שחלפו מאז.
שרידי בית הכנסת שנמצאו כאן, שהיה בין הגדולים והמפוארים בכל רחבי ארץ ישראל, מעידים שהישוב שבתוכו הוא פעל היה עשיר מאד, וישנם גם רעיונות ברורים אודות מקור העושר הזה. בשנת 2004 נחשפו במקום ברכות מים ואגנים מטויחים, צינורות חרס להובלת מים מן המעיין ומכתשי אבן, ולהערכת החוקרים מדובר במערך תעשייתי אשר נועד ככל הנראה להלבנת סיבי פשתן. מאד סביר שהענף התעשייתי הרווחי הזה איפשר לתושבי הכפר להקים במקום את אחד מבתי הכנסת הגדולים ביותר בארץ ישראל.
אגב, גם שיטת המחקר הארכיאולוגית שננקטה כאן מדהימה: פני השטח צולמו מספר רב של פעמים במהלך החפירות, ולכל הממצאים הגדולים הוצמדו שבבים מיוחדים שאיפשרו לחוקרים לבנות "מפה דיגיטלית" של האתר ובאמצעותה לתאר את התרסקותו במהלך רעידת האדמה שהחריבה אותו. בשנים האחרונות מבוצעת עבודת שיקום של בית הכנסת במטרה להחזירו למצב קרוב ככל האפשר למקור, ולהפוך אותו לבית הכנסת הפעיל בעל ההיסטוריה הארוכה ביותר בעולם.
כיום צומח עץ תאנה ענק מתוך קשת האבן, ובימים אלה של חורף הוא מתחיל ללבלב. מים צלולים ממלאים את שלוש הבריכות ובהם משתקפת הקשת השלמה מבין השלוש, כשהיא מקושטת על-ידי ענפי התאנה העירומים.
כך מגיעים: נוסעים עם כביש 98, במזרח הגולן, עד לצומת מגשימים ובו פונים שמאלה לכביש 808 (ציר המפלים). פונים שמאלה (מערבה) לכיוון נטור, אבל רגע לפני הפנייה לישוב פונים שמאלה אל כביש חדש לפי השילוט הצנוע "קשתות רחבעם (אום אל קנאטיר)".
צילומים: דובי זכאי
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי
