"שדות שפוכים הרחק מאופק ועד סף
וחרובים וזית וגלבוע –
ואל ערבו העמק נאסף
ביופי שעוד לא היה כמוהו".
כך נפתח אחד משירי הזיכרון העצובים, ובה בעת גם מלאי התקווה ביותר, אשר נכתבו בעקבות מלחמת יום הכיפורים שהייתה המלחמה המפתיעה והקשה בתולדות מדינת ישראל עד לשבת השחורה של טבח שמחת תורה.
דורית צמרת, חברת קיבוץ בית השיטה, כתבה את השיר 'החיטה צומחת שוב' בחורף 1974 לזכרם של 11 מבני הקיבוץ שנהרגו בקרבות ונטמנו בבית העלמין של המשק.
"זה לא אותו העמק, זה לא אותו הבית,
אתם אינכם ולא תוכלו לשוב
השביל עם השדרה, ובשמיים עיט
אך החיטה צומחת שוב".
במשך 50 שנים נחשב קיבוץ בית השיטה לסמל כישוב שהקריב את מספר החילים הגדול ביותר ביחס לאוכלוסייה. למרבה האסון, ב-7 באוקטובר השנה ספג קיבוץ בארי מכה אנושה הרבה יותר, יחד עם רבים מקיבוצי ומושבי עוטף עזה ועם שדרות ואופקים.
"מן העפר המר העיריות עולות
ועל הדשא ילד וכלבו
מואר החדר ויורדים לילות
על מה שבו ומה שבליבו"
90 מחברי קיבוץ בארי נרצחו בשבת השחורה ו-16 מחבריו מוחזקים עדיין בשבי חמאס ברצועת עזה, אבל גם המכה והכאב האלה לא מכריעים את חקלאי הקיבוץ והעוטף. בסוף חודש נובמבר שבו החקלאים לזרוע חיטה בשדות שמסמלים את המאבק בין האור לחושך, בין בניה להרס, בין הגידול של המזון הבסיסי ביותר לבין מאמצים לפגוע ולשרוף.
"זה לא אותו העמק, זה לא אותו הבית,
אתם אינכם ולא תוכלו לשוב
השביל עם השדרה, ובשמיים עיט
אך החיטה צומחת שוב.
וכל מה שהיה אולי יהיה לעד
זרח השמש שוב השמש בא
עוד השירים שרים אך איך יוגד
כל המכאוב וכל האהבה".
חקלאי בארי זרעו עד כה יותר מ-3,000 דונמים של חיטה, בין השאר מפני שעל שאר השדות פרושים כרגע כוחות צה"ל, ואת מילותיו האחרונות של השיר שכתבה דורית צמרת –
"הן זה אותו העמק, הן זה אותו הבית
אבל אתם הן לא תוכלו לשוב
ואיך קרה, ואיך קרה ואיך קורה עדיין
שהחיטה צומחת שוב".
– החליפו חברי להקת הגבעטרון – שכל כך מזוהים איתו – במילים: "זה לא אותו הנגב, זה לא אותו הבית, אתם אינכם ומוכרחים לשוב".
טיול סוף השבוע הזה מוקדש לכל תושבי הדרום והארץ שעברו את התופת, לחיילי צה"ל שנלחמים בדרום, במרכז ובצפון, למאות אלפי המפונים מיישובי הדרום והצפון שנעקרו מבתיהם – ומעל הכל לאזרחים ולחיילים החטופים שלנו שכולנו מייחלים לשובם המהיר.
"אסם החיטה של ישראל" ושטחי הגידול הנרחבים ביותר נמצאים אמנם בנגב – חלקם באזורים שכרגע עדיף שלא להגיע אליהם או שאסור לנוע בהם, אבל זריעת חיטה, שמבוצעת כרגיל אחרי הגשם הראשון, מתקיימת בימים האלה בכל רחבי הארץ – מצפון ועד דרום.
בעת הזריעה נטמנים גרעיני החיטה בעומק של 2-8 סנטימטרים באדמה, והגשמים הבאים יתפיחו אותם ויפיחו בהם חיים: קליפת הגרעין תתבקע, מקצהו התחתון של הגרעין ישלח שורש זעיר ומתוך קצהו העליון יפלס ניצן ירוק את דרכו אל האור.
"טיול חיטה" מסמל עבורי ועבור רבים את מחזור החיים בטבע ותמיד מהנה אותי לשוב בחודשי החורף והאביב אל אותם מקומות כדי מלהרגיש את השינויים והצמיחה – החל מן הימים הראשונים שבהם שדה חום מתכסה במהירות בפלומה ירוקה ורכה דרך הצמיחה המהירה של השיבולים הירוקות, שינוי הגוון מירוק עז לירקרק דהוי ומאובק ואז לצהוב יבש ובשל, ועד לימי קציר חיטים. קל לטייל בשדות החיטה אך חשוב להקפיד שלא לרדת משבילי העאפר המסומנים ולא להיכנס לשטח הזרוע כדי שלא לפגוע בו ובעמל החקלאים. מאוד מומלץ לבחור את אחד המיקומים או את אחד המסלולים ולחזור אליו ועליו במשך מספר פעמים במהלך העונה עד לקיץ הבא.
אחד המסלולים שחביבים עלי במיוחד הוא 'דרך החיטה' שמתחילה ביער חרובית בין הישובים גפן וכפר מנחם, על כביש 383, ומתפתלת למרגלות תל צפית. אורך המסלול הזה 14 קילומטרים והוא מסתיים בשדות החיטה של קיבוץ בית ניר.
טיול נעים אחר באותה מתכונת אפשר לערוך על גבעות גורל שסמוכות לצומת להבים לצד כביש 40 בדרך לבאר שבע. גם מצידו המזרחי של כביש 40 וגם מצידו המערבי פרושים שדות חיטה נרחבים, ואפשרות נוספת היא לבקר את שדות החיטה של עמק איילון באזור שעלבים ונוף איילון. מכאן אפשר לתפוס תצפית נפלאה מן הכביש המפותל של יער המגינים, ליד היישוב כרמי יוסף, לכיוון מערב.
מי שמעדיף לטייל בצפון יכול לנסוע מצומת אליקים לכיוון רמת השופט, ולהמשיך משם לכיוון מגידו ואל דרכי העפר של שדות עמק יזרעאל. צפונה משם, דרך כתף שאול בגלבוע ממשיכים מן הקצה של עמק יזרעאל אל עמק חרוד – הנוף שנשקף מבעד לחלונותיהם של בני בית השיטה – ואפשר לנסוע משם על אחת הדרכים היפות בארץ, שמהלכת לאורך כמעט 18 קילומטרים אל ראש הגלבוע. שדות חיטה נרחבים פרושים משני צידי הכביש.
צפון מזרחה משם נמצאת אחת מדרכי העפר היפות – 'דרך נוף יששכר' שמחברת את רמת צבאים עם רמות יששכר ואל רמת כוכב, ואפשר לבחור בנסיעה ברמת פוריה וברמת יבנאל.
עונות השנה לא מתחשבות או מושפעות מאיתנו והטבע ממשיך בשלו. השדות ממתינים לחקלאים הזורעים, רקפות כבר מכינות את צרור העלים הירוקים והמצוירים שלהן וגם הכלניות יאדימו בקרוב את מרחבי הנגב המערבי.
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.
