"וכל מה שהיה אולי יהיה לעד
זרח השמש שוב השמש בא
עוד השירים שרים אך איך יוגד
כל המכאוב וכל האהבה"
עשרות שנים אני מטייל בכל חלקי ארץ ישראל ותמיד תמיד אני נפעם ומתרגש מעבודת החקלאים שנאחזים בקרקע, מכוחו של הטבע ומן המחזוריות של החיים. אחד הדברים המוחשיים שמסמלים בעיניי את ההתחדשות ואת התוצאה של נחישות והתמדה הוא מחזור הגידול של החיטה – החל בהכנת השדות לזריעה וכלה בקציר.
בחודש דצמבר שעבר, ממש לפני שנה, כאשר כולנו בקושי נשמנו אחרי האסון הגדול ביותר בתולדות המדינה – טיילנו "טיול חיטה" אל יער חרובית, לאורך כביש 383 ועד לבית ניר ומצאנו מעט נחמה בנחישות של חקלאי בארי שזרעו את שדות החיטה שלהם. יחד איתם, ועם כל עם ישראל, התפללנו להחזרתם המהירה של אחיותינו, אחינו, בנינו ובנותינו שנחטפו באכזריות – ועמוק בלב הצטרפנו אל חברי להקת הגבעטרון ששרו את שירה המרגש של דורית צמרת לאחר שעדכנו את מילותיו: "זה לא אותו הנגב, זה לא אותו הבית, אתם אינכם ומוכרחים לשוב".
מי היה מאמין שמאז אותו טיול החיטה נזרעה, לבלבה, צמחה, הבשילה, נקצרה ונאספה – אבל 101 האחים שלנו עדיין לא הוחזרו?
השבוע נצא לעוד "טיול חיטה" כאשר בליבנו תפילה ובפינו צעקה: רוצים את כל החטופים בבית עוד לפני שהחיטה תלבלב ותצמח מחדש.
הטיול שלנו הוא אל השוליים המזרחים של עמק האלה, ל'פארק עדולם', אבל בהמשך מוצעות גם אפשרויות אחרות – והכל סביב אותו פלא, זה ששם מזון על השולחנות שלנו.
בכל רחבי הארץ, בכל סוגי האדמה ובשדות שעליהם מגדלים חיטה, מסתיימות בימים אלה ההכנות לזריעה. לפני אי אילו שבועות, הרבה אחרי הקציר ואיסוף ב"באלות" של גבעולי החיטה, עברו חקלאים וביערו באש את הצמחייה שצמחה בתקופת ההתאוששות של האדמה.
בחודשים שקדמו לכך התרוצצו בשדות חרקים, זוחלים ונברנים וניזונו משאריות הצומח וזה מזה, וכעת מתגלגלים שם טרקטורים ענקיים שהופכים את האדמה כדי להחדיר לתוכה אוויר וחמצן.
מחרשות ענק נועצות שיניים ארוכות וקורעות רגבים גסים וגדולים, ובתוך כך צצים ממעבה האדמה תולעים וחרקים שמושכים לשדה זוחלים וציפורים.
לאחר מכן שבים הטרקטורים הגדולים עם משדדות שמפוררות את הרגבים הגדולים ומיישרות את השדות ואלה מוכנים לקראת ההימור הגדול: החקלאים צריכים לנחש מתי יגיעו גשמי הברכה ולתזמן את מועד הזריעה, את הטמנת גרעיני החיטה בקרקע שממתינה לקלוט אותם.
כרגע השדות חשופים ומיושרים, ממלאים את האופק ועוטפים את הגבעות והמישורים, ואנחנו מתייצבים על קצה הכביש שמוליך אל 'גבעות עדן', לקראת הכניסה ל'פארק עדולם' ואל הכביש הצר והמשובש שלוקח אותנו מערבה – אל היופי המשכר של הנוף הנקי ואל האוויר הצלול של תחילת חורף.
'פארק עדולם' מלטף מדרום את המושב אדרת והכביש ממשיך אל עמק האלה ומשם דרומה לכיוון תל מראשה, עד שהוא מתמזג אל תוך כביש 38 בצומת 'מצפה משואה'. בדרך אנחנו חולפים על פני כרמים מטופחים והנשימה נעתקת לנוכח הגפנים שניצבות בשלכת ועצי אלה שמאדימים בשלכת.
למי שמטייל עם ילדים מומלץ לבחור נקודה קלה לזיהוי בשטח, לעצור את הרכב במקום בטוח ולהצטלם בחלקת שדה שמוכנה לזריעה או שזה מקרוב נזרעה כבר.
אפשר לשוב אל אותם המקומות בינואר ובפברואר כדי לחזות בלבלוב החיטה ובצמיחה המהירה שלה, ובאפריל ובמאי כאשר היא בשיא תפארתה, והירוק המהמם הופך לזהוב ולאחר מכן לצהבהב דהוי כאשר השיבולים כורעות מעומס גרעינים.
כל אחד יכול לבחור לעצמו את הנקודה "המשפחתית" שלו ולהצטלם על רקע הצמיחה וחילופי העונות.
טיולי חיטה להמשך העונה
טיול לסופ"ש: אל דרך ארץ הבתרונות
טיול לסופ"ש: אל נקודת האמצע של צפון הנגב
טיול לסופ"ש: אל סיכום החג בדרך החיטה
טיולי חיטה מומלצים ברחבי הארץ
רמת הגולן
נוסעים על כביש 98 מצומת חמת גדר ומטפסים איתו אל דרום מזרח רמת הגולן. מעבר לגבול מבחינים במטעים של שכנינו הירדנים ובמעט שדות חיטה אבל מכאן מומלץ להתרכז בפיתולים המהנים של הכביש עצמו.
לאחר סיום העליות הכביש נמתח צפונה וממזרח לו פרושים שדות חיטה רחבי ידיים שממלאים את האופק מקצה לקצה.
רכס פוריה
נוסעים לאורך רכס פוריה מן המפגש של כבישים 77 ו-768 לכיוון הישוב פוריה. במבט שמאלה פרושה בקעת יבנאל המהממת ביופיה ושדות החיטה חומים בהירים ומוכנים לזריעה. בכניסה לפוריה פונים מזרחה בכביש קטן שמוליך לכיוון הישוב ואז פונים שמאלה אל כביש שזה עתה נסלל מחדש. מכאן מתחיל מסע מהנה בתוך היופי.
עמק יזרעאל
נוסעים על כביש 66 שמחבר בין צומת התשבי למגידו, ויורדים בזהירות לשבילים שמקיפים את השדות שמול קיבוץ משמר העמק. לפעמים קשה להבחין בשטחים הזרועים ולכן חשוב להקפיד שלא לסטות מן השבילים.
ממשיכים לאורך שביל שמוליך צפונה, מימין לשורות ברושים ומגלים . מכאן נמתחים שדות שנמתחים עד לקצה האופק.
שפלת יהודה
עם רכבי שטח או (בזהירות המתבקשת) עם קרוסאוברים מוגבהים אפשר לנסוע על השבילים שבין תל צפית לקיבוץ ניר בנים: 12 קילומטרים של נוף פתוח ונקי מבינוי – שדות נרחבים חרושים ומוכנים לזריעה.
דרך ארץ הבתרונות
כביש 334 פותח את צפון הנגב ואת "אסם התבואה של ישראל". מישורים נקיים ומזמינים של שדות החיטה הנרחבים ביותר בארץ, רגע לפני או אחרי זריעה.
"זה לא אותו הנגב,
זה לא אותו הבית,
אתם אינכם ומוכרחים לשוב".
לקריאה נוספת:
טיול לסופ"ש: אל החוף הסודי האחרון של תל אביב
טיול לסופ"ש: אל כביש 767 וערש הציונות
טיול לסופ"ש: בעקבות כליל החורש
