בכל שנה, מעט לפני חג שבועות, אני נוהג לנסוע לאיטי על דרך הכורכר והחול הארוכה שמכונה "'דרך החיטה", ואשר כשמה כן היא – פולחת את שדות החיטה העצומים של צפון מערב הנגב ושפלת יהודה. בימים אלה כבר הצהיבה החיטה ובשלה, והשיבולים זקופות ונוקשות, ממתינות לקומביין הענק שיעלה על השדה ויקצור אותן.

השנה נדמה שמזג האוויר השתגע, ולאחר חורף שחון קיבלנו אביב מעט גשום, ואותי סיקרנה השאלה האם גשמים אלה חרצו ב"דרך החיטה" בורות שעלולים למנוע מקרוסאובר רך להתגלגל עליה, ושמא נדרש לצורך זה כלי מסוקס יותר – טנדר או ג'יפ של ממש.

נכון להיום כבר עברו הקומביינים הגדולים על חלק משדות החיטה, אך מראות הנוף לאחר הקציר יפים לא פחות: שדות זהב ממלאים את התמונה עד לאופק, שורות שורות של שיבולים קצורות ממתינות לאיסוף, ומאות חבילות חציר מונחות בשדות במרחקים שווים.

נתחיל בסוף

מסלול "דרך החיטה" מסתיים ביער חרובית שנטוע בין הישובים כפר מנחם, גפן ותירוש, וליעד הזה יש גם שם נוסף: פארק הלוחם. בתכנון הנסיעה שלנו אפשר לקחת בחשבון שנסיים את הטיול הרכוב בפיקניק בתוך פארק נגיש אשר הותאם גם על ידי קק"ל גם לבעלי מוגבלויות ולבני משפחותיהם. בפארק נבנו מתקנים רבים שמתאימים למי שמרותקים לכיסאות גלגלים, למשל נדנדה מיוחדת, ויש בו גם מקומות ישיבה מוסדרים לפיקניק ומתקני משחק לילדים.

ולהתחלה: אל דרך החיטה, ולאורך כתריסר קילומטרים, מומלץ לעלות בקיבוץ בית ניר. מכאן מתפתל ספק כביש מחורר ספק שביל סלול וכורכר כבוש, וכאשר מביטים צפונה אפשר להבחין בתל גבוה. זהו תל צפית שמתנשא לגובה של 180 מטר. לא מכבר הוכשר מסלול הליכה משולט ממגרש החניה שלמרגלות התל ועד לתצפית שבראשו, שבה מותקנת שבשבת רוחות עם שילוט שמתאר רבים מן האתרים שבסביבה וציון המרחק אליהם.

תיאור מפורט יותר של תל צפית אפשר למצוא כאן, כדאי רק שלא לפספס את קיני הסנוניות בסלע הלבן שכאן, ובכל מקרה דרך הכורכר עוקפת את תל צפית ממערב, חוצה את אפיק נחל האלה ומגיעה, כאמור, אל יער חרובית.

מה עושים?

נוסעים לאט ונהנים מהמרחבים, או סתם עומדים באמצע השדה ומתבוננים באופק הצהוב שמנוקד בכתמים כהים של עצים, שיחים וגבעות מסולעות. חשוב לשים לב שלא רק אנחנו נמצאים בשטח אלא גם אלפי נברנים שחוגגים על גרעיני החיטה שנשרו בעת הקציר, ומבחינתנו המשמעות היא שיש לפקוח עין ולהישמר מן הנחשים שיצאו לצוד אותם.
בעוד שבועות לא רבים יעלו על השדות האלה טרקטורים גדולים כדי להפוך ולשדד את הרגבים הכבדים לקראת הגשם. או אז ישתנה הצבע הזהוב מאובק ויהפוך לחום כהה.

עם הילדים

לאחר הקציר נותרו בשדות לא מעט קני חיטה גמישים וחזקים. אפשר לאסוף כאלה כדי ליצור יצירות שונות עם הילדים, למשל לחצות אותם ולהשתמש בהם ליצירת ציור עם הדבקות בכיוונים שונים.

כך מגיעים: אפשר לנסוע על כביש 40 (תל אביב – באר שבע) ולפנות מזרחה אל כביש 353 בצומת קוממיות. מיד אחרי קיבוץ גלאון מגיעים לבית ניר. לאחר הפניה לכביש הגישה לקיבוץ נוסעים כחמישים מטרים ומזהים מצד ימין דרך כורכר שמתפצלת לשתי זרועות. בוחרים בשמאלית ונוסעים עד לצומת 'טי', שבה פונים ימינה לפי השילוט 'תל צפית'. מכאן ממשיכים על השביל לכיוון צפון.
דרך אחרת להגיע לבית ניר היא לנסוע על כביש 38 – מכביש מספר 1 לכיוון בית שמש, ואחרי שחולפים את העיר בית שמש ואת צומת האלה מגיעים לצומת ליאון-שריגים ופונים מערבה אל כביש 353.

צילומים: דובי זכאי

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי