כאשר משקיפים ממרומי תל גזר על הסביבה בימים אלה של שיא האביב מתגלה נוף מרהיב, ירוק, ופורח בשלל צבעים. ממרומי 230 מטרים מעל פני הים, ו-90 מטרים מעל פני המישורים שמסביב, אפשר להשקיף לארבע רוחות השמים ולהבין מיד את החשיבות האסטרטגית הרבה של מקום ישוב מבוצר שממוקם על הצומת בין שתי דרכים חשובות: דרך הים, שהוליכה ממצרים לסוריה, וציר נוסף שהוליך מכיוון הים במערב אל עבר הרי יהודה.
כאשר פוסעים על השבילים בראש התל, בין צמחי שעורת הבר לבין אי אילו עצי שיזף ותאנה, אפשר להביט צפונה לכיוון עמק איילון ואל הדרך להרי ירושלים, דרומה לכיוון עמק שורק ובית שמש, או מערבה לכיוון הים, ולהריץ בראש מחשבה כמעט בלתי נתפשת: כאן, על אותן גבעות וגיאיות, התרוצצו להם ילדים כבר לפני כ-5,000 שנים, עוד בתקופת "האבן והנחושת", ולאורך כמעט כל התקופות מאז ועד לתקופה הצלבנית.
גזר, כמו ערים אחרות בארץ ישראל, ידעה ימי שיא ושפל וראתה עשרות רבות של שליטים וצבאות באים והולכים, בונים ומחריבים, וכל תרבות הותירה בה סימן של שגשוג וגאולה או של הרס וחורבן. חקר ארכיאולוגי של תל גזר החל כבר בתקופה העות'מנית, בשנת 1871, ונמשך עד ימינו, וממצאים מדהימים שנחשפו במקום התפזרו בין מוזיאונים ברחבי העולם. בשטח של כ-130 דונמים, שתחום כיום כ'גן הלאומי תל גזר', נמצאו 26 שכבות יישוב החל מ-3,500 שנים לפני הספירה ועד כ-100 שנים לאחר הספירה.
בשנים האחרונות פעלה רשות הטבע והגנים כדי להסדיר את האתר ולהקל על הביקור בו, שבילים הונגשו והוצבו שלטים ועליהם מידע רב, אבל קשה מאד לסכם 5,000 שנות היסטוריה בסיור אחד או במאמר בודד. מצד שני, בימינו קל מאד להגיע אל גזר מכל מקום בארץ ו"לחוש אותה ברגליים ובעיניים".
התיישבות אנושית בגזר החלה כאמור בתקופה הכלקוליתית (אחרי תקופת האבן) ובתקופת הברונזה התיכונה הייתה העיר הזאת עיר מדינה כנעניות בצורה תחת חסות מצרית. תעודות מן המאה ה-14 לפני הספירה כוללות התכתבויות בין מלכי גזר לשליטי מצריים, והעיר מוזכרת בתיאורי הניצחונות של כל כובשי הארץ וניכרים בה הכיבושים וההתיישבות גם של מי שלא הותירו אחריהם כתבים ותיעוד. החל במצרים, דרך הפלישתים, בני ישראל, האשורים, הפרסים, החשמונאים והיוונים – גזר הייתה מיושבת עד לתקופה הרומית, אז ירדה מגדולתה וננטשה.
בתקופה הצלבנית הייתה גזר עדה לאחד הקרבות שבהם הובס צבאו של צאלח א-דין ולאחר מכן היא יושבה למשך תקופה קצרה, עד שנחרבה שוב בידי הממלוכים ומאז נותרה בשיממונה. על מרגלות התל הוקם במאה ה-18 הכפר הערבי אבו שושה.
בימינו מוקפת גזר בישובים חדשים, בהם בית עוזיאל וקיבוץ גזר, ואפילו העיר הסמוכה אליה ביותר – רמלה, זו שהייתה המרכז הביורוקרטי של השלטון העות'מני בדרום האימפריה, צריכה להיחשב כתינוקת עולת ימים מבחינה היסטורית ביחס לעיר הבצורה מתקופת הברונזה התיכונה. גזר נחקרה, כאמור, במשך יותר מ-150 שנים, ולרוע מזלה סבלה מכך ששיטות החפירה הארכיאולוגית המוקדמות גרמו נזקים שאינם ברי תיקון, אבל במהלך השנים נתגלו בה ממצאים מרשימים מאד כמעט מכל התקופות ההיסטוריות המוכרות של ארץ ישראל.
כרגיל, לא רק הטופוגרפיה והגיאוגרפיה קובעות את חשיבתו של מקום ישוב או את עצם יכולתו להתקיים ולשגשג. גזר נזקקה למקורות מים ולשטחים חקלאיים נרחבים, ואלה נמצאו ונמצאים סביבה עד היום. כעת, לאחר עבודות המחקר וההנגשה שבוצעו באתר אפשר להתרשם ממפעלי המים המשוכללים של העיר, ומן הביצועים שנבנו בה לאורך ההיסטוריה.
מטיילים
אורך מסלול הטיול בתל גזר הוא כקילומטר וחצי והביקור אורך כשעה. המסלול מתחיל במגרש חניה גדול, וזה שביל הליכה מעגלי שלאורכו הוצבו שלטים, דגמים וצילומים של ממצאים ארכיאולוגיים ותעודות שבהן נזכרת העיר, חלקן מארץ ישראל ואחרות ממצרים ומסוריה. אפשר למשל לראות דגם מוגדל של "לוח גזר" אשר מוצג בימינו במוזיאון לארכיאולוגיה באיסטנבול, תורכיה. זה לוח אבן גיר שהתגלה על התל בשנת 1908 ומתוארך למאה העשירית עד השמינית לפני הספירה, וההשערה היא שהכתובת שעליו, באלפבית פיניקי, פלשתי או עברי, מתארת את לוח השנה החקלאי. במשך שנים ארוכות נחשב לוח זה לכתובת העתיקה ביותר בכתב עברי קדום, עד שנתגלתה כתובת עתיקה יותר בתל זית.
בהמשך המסלול אפשר להשקיף על הישובים הקרובים והרחוקים, יער המגינים, יישובי עמק איילון והרי ירושלים, ולהגיע אל אחת האטרקציות המרשימות בגן הלאומי, אל הרפתקה נהדרת לילדים בגילאים המתאימים. בתוך סלע ההר נחצבה בתקופה הכנענית מנהרה אלכסונית שמוליכה אל מי התהום. אורך הפיר כ-60 מטרים, ואנשי רשות הטבע והגנים התקינו בו מדרגות ברזל שבהן אפשר לרדת אל הנקבה בנוחות ולעלות ממנה. במורד הפיר שוררת אפילה ולכן חשוב להגיע לאתר עם פנס ועם ביגוד ונעליים מתאימות.
לאחר שעולים בחזרה אל המשך המסלול מגיעים אל גשר עץ שמגשר מעל חלק מאחת החומות שביצרו את העיר, ואל אחד ממגדלי השמירה לצד "השער הכנעני", ומשם ממשיך המסלול אל "שער שלמה", השער הדרומי של העיר שהוקם בתקופה הישראלית. המסלול ממשיך אל תצפית לכיוון עמק איילון ואל מתחם שככל הנראה שימוש כמתחם פולחן ומוצבות בו עשר מצבות אבן בגדלים שונים ובצורות שונות.
לאחר הסיור ה"רגיל" בתל גזר אפשר לרדת מן התל אל צומת שבילים לכיוון צפון מזרח, וכעבור כקילומטר להגיע אל מעין נעים שמכוסה בסבך עצים ובו מים צלולים וקרירים. מעיין זה נקרא 'עין ירדא' או 'עין ירד' והוא מטופח בהתנדבות ובאהבה על ידי תושבי המקום. אנא שמרו עליו נקי ונעים גם עבור המטיילים האחרים.
כך מגיעים: אנשי המושב כרמי יוסף לא מגיבים טוב לשפע המבקרים בגן הלאומי ולכן חסמו את הגישה לאתר בסופי שבוע ובחגים, ואילו אנשי רשות הטבע והגנים טרם מצאו פתרון תחבורתי חליפי, לכן חלק מן הגישה לגן הוא בהליכה. אפשר לכתוב ב'וויז': 'גן לאומי תל גזר' (בשבתות וחגים – "בית ספר עתידים כרמי יוסף"), או לנסוע על כביש 44 ולהיכנס אל כביש הכניסה לכרמי יוסף ולפנות שמאלה בכיכר הראשונה ולהמשיך ישר אל רחבת עפר גדולה.
בקצה מגרש החניה נמצא שער יציאה לשטח, לאורך שביל שמסומן בסימון שבילים ירוק.
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי
