מסלול הטיול בסביבת עין מטע ועין תנור אהוב ומומלץ לכל ימות השנה, אבל בימים אלה של אחרי גשם ראשון הוא יפה שבעתיים כשהוא מקושט בפלומת פריחה ירוקה ורעננה.
זהו אחד המסלולים המוכרים והידועים בגזרת בית שמש והרי ירושלים, ואני ממליץ על מסלול מעגלי שאורכו מעט יותר מקילומטר וחצי, אשר מתחיל ב'חירבת חנות' ומסתיים באותו המקום.
את המסלול אפשר לעשות ברגל, ברכיבה על אופניים או עם כלי רכב שמתאים לנסיעה בשטח, ואם כבר נוסעים ברכב אפשר לרדת אל עין מטע, להתחבר אל כביש 3855 ולהגיע לנקודה לאורך סימון השבילים הירוק לאורך נחל זנוח – זאת דרך נוחה יותר.
מגיעים לנקודת היציאה דרך עמק האלה כאשר נוסעים מזרחה על כביש 375 וחולפים על פני צלחות קליטת הלווינים שבשוליו המזרחיים של העמק. מכאן מתחיל הכביש לטפס בפיתולים, ולאחר אחד מהם מתגלה גשרון קטן מצד שמאל. כדאי לזכור את נקודת הציון הזאת עבור מסלול המשך, אם תרצו.
כאשר הכביש מגיע לנקודת הגובה המרבית שלו מבחינים בשלט שמורה שמאלה לכיוון חירבת חנות, אבל למי שמטייל עם ילדים מומלץ, לפני שממשיכים אל החניון, להציץ שמאלה אל עבר גבעונות קטנה שעליה צומחים עצי אורן חסונים.
אגדה מקומית מספרת שזהו ציון קברו של גוליית, וכדרכן של אגדות אפשר להתחבר לסיפור המקראי ולציין בפני הדור הצעיר שעל פי המסורת התרחש הקרב בין דוד לגוליית לא הרחק מכאן – בעמק האלה.
מימין לרחבת החניה יוצא שביל קטן לכיוון ׳חירבת חנות׳ (חירבת אל חאן בערבית) מקום ששימש בתקופת הכיבוש הממלוכי כחאן דרכים להולכים מעזה דרך עמק האלה לירושלים.
על רצפת החאן נשמר במשך מאות שנים פסיפס מרהיב עם ציורים של בעלי חיים ופירות, זכר לתקופה הביזנטית שבה קישט הפסיפס את רצפתה של כנסיה שניצבה כאן.
עד לשנת 2012 התקיים סטטוס קוו מקסים בין המטיילים לבין רשות העתיקות: הפסיפס כוסה בחול, כדי לשמר אותו, ומטיילים שהצטיידו מבעוד מועד במטאטא נהגו לפנות ממנו את החול ולאחר מכן להשיב את החול למקומו. בשנת 2012 פקדו את המקום ונדליסטים אשר ריססו את המקום בכתובות, ולרשות העתיקות נדרשו שלוש שנים מייגעות כדי להשיב את הדברים לקדמותם.
מן החאן יורדים עם ערוץ נחל זנוח וצועדים לאורך סימון שבילים כחול לכיוון עין מטע (בהמשך מתחלף הסימון בסימון שבילים שחור על השביל שמגיע עד למעיין עצמו). כאן נמצאת רחבה גדולה אשר מוצלת על-ידי עצי אקליפטוס ענקיים ועץ תאנה גדול, ולצידה נמצאת בריכה קטנה ומלאה (בדרך כלל) במים צלולים.
לאחר מנוחה במקום חוזרים אל השביל וממשיכים איתו מערבה כ-500 מטרים נוספים עד ל'עין תנור' – מעיין שמוצאו עטוף על-ידי עצי תאנה סבוכים.
מעיין תנור הוא מעיין ניקבה, כלומר שהוא חצוב בסלע, ובתוך הנקבה הזאת זורמים מים ובתוכם אפשר ללכת. עומק המים משתנה בהתאם לשפיעת המעיין, אך לרוב הוא לא עולה מעל לגובה הברך (למי שמתכנן ללכת בתוך הנקבה כדאי מאד להצטייד מבעוד מועד בפנס).
מכאן חוזרים לנקודת ההתחלה לאורך שביל שמסומן בסימון שבילים שחור.
