השמש הראשונה של הבוקר מתנפצת אל טיפות המים שמחליקות בין טרסות האבן, יוצרת אלפי קשתות קטנות שרוקדות מעל פני הבריכות החדשות של סכר אלומות. קול המים נמשך ממפל למפל ומתמזג עם ציוצי ציפורים שחזרו לבנות קינים בגדות המחודשים של הנהר. את המראה הזה לא ראו כאן מזה עשרות שנים: נהר הירדן הדרומי חוזר לחיים.

עד לפני מעט יותר משנה עוד עמדה כאן תלולית עפר ובטון חסרת צורה, וכעת ניצב במקומה פרויקט שיקום סביבתי שהוא בין המרשימים ביותר שבוצעו בארץ בעשור האחרון. סכר אלומות החדש, שהושלם בדצמבר 2024 בהשקעה של יותר מ-10 מיליון שקלים, הוא לדעתי מקום השכשוך הנעים והנגיש ביותר בעמק הירדן.

מהחידושים של רוטנברג עד לפלא הנדסי מודרני

התואר "נהר הירדן" תמיד נשמע לנו קצת מוגזם ביחס לגודל של הנהר הזה ושפיעת המים שלו, בוודאי ביחס לנהרות שמוכרים לנו בעולם. למרות זאת, זרימת המים מן הכינרת דרומה שימשה אפילו להפקת חשמל באמצעות מערכת סכרים שנבנתה עליו כבר החל בשנות השלושים של המאה הקודמת.

פנחס רוטנברג – מייסד חברת החשמל של פלשתינה-א"י – תכנן מערכת סכרים הידרואלקטרית להפקת חשמל והבין שהמפתח להצלחה טמון בשליטה מדויקת בזרם המים. הסכר הראשון במערכת הזאת הוקם לא הרחק מקיבוץ דגניה, הוא סכר דגניה. האתר שאליו נטייל השבוע, סכר אלומות, ממוקם כשני קילומטרים דרומה משם ונבנה יותר מעשור לאחר הקמת סכר דגניה, ולצורך אחר לגמרי.

סכר אלומות המקורי נבנה החל מסוף שנות הארבעים של המאה הקודמת כדי לספק מים באיכות טובה למתיישבים הראשונים בעמק הירדן ובעיקר כדי להפריד בין מי הכנרת הנקיים לבין המים המליחים שהוזרמו מנקודה זאת דרומה באמצעות "המוביל המלוח".

הסכר נבנה בשעתו רק מסלעים ועפר, והאתגר ההנדסי היה עצום, ודאי ביחס ליכולות התקציביות וההנדסיות באותן שנים. אבל גיבוב הבטון והסלעים הוכיח את עצמו במשך קרוב ל-50 שנים עד שנכנע להתחממות הגלובלית ולכמויות המים האדירות שהומטרו על אגן הכינרת בחורף הגשום של 1991-1992.

ב-9 בפברואר 1992 עלתה הכנרת על גדותיה, איימה להציף את טיילת טבריה ואילצה את פתיחת סכר דגניה. יותר מ-250 מיליון קוב מים זרמו דרומה, הציפו שטחים חקלאיים וגרמו לנזקים אדירים, והכריעו את סכר אלומות הישן.

לממשלות ישראל נדרשו 32 שנים נוספות (!) כדי לבנות במקום סכר חדש, אבל הוא כאן, שריר וקיים, לאחר שתוכנן ונבנה על-ידי חברת מקורות בשיתוף רשות ניקוז ונחלים כינרת ורשות המים.

בתחילת שנת 2024 אפשר היה לברך על המוגמר: הסכר החדש, ובמיוחד הסביבה שלו, הם פלא הנדסי וסביבתי אמיתי. במקום מחסום פשוט נבנתה מערכת מתוחכמת של טרסות אבן שמאפשרות למים לזרום באופן מבוקר ולהסתחרר בין בריכות שבהן הם עוברים סינון נוסף והעשרה טבעית בחמצן לפני שהם זורמים הלאה במורד הנהר.

מעל הנקודה העמוקה ביותר בערוץ הנהר נבנה גשר שמאפשר מעבר בטוח בין שתי גדות הירדן ומעליו אפשר לצפות במערכת המפלים. מתחתיו, בבריכות שעומקן מגיע למספר מטרים, נוצרו תנאים אידיליים לשכשוך רגליים והנאה ממי נהר צלולים.

מתכנני המערכת שמו דגש על קיימות ושמירת טבע ובנו לתוכה מעין "מעלה דגים" שמאפשר לדגי הנהר לשחות כנגד הזרם במעלה הנהר כדי לשמר את המערכת האקולוגית, ואילו הקפדה על שימור צמחיית הנהר המקורית לצד נטיעות של עצי דקל יצרה הצללה טבעית שכל כך נחוצה בארצנו החמה.

אל סכר אלומות: פנקס כיס למבקר

סכר אלומות נחנך רשמית בתחילת שנת 2025 לאחר סיום כל העבודות באתר. הגעה לשם היא חוויה בפני עצמה. מחניון אתר ירדנית אפשר ללכת לאורך כשני קילומטרים לאורך טיילת חדשה. המסלול עצמו נוח ונעים אבל מאוד מאתגר בימי קיץ חמים. אפשרות נוחה יותר היא לנסוע על דרך העפר שמובילה ישירות לחניון הסכר, משם נדרשת הליכה של כ-50 מטרים עד לגשר.

כרגיל בארצנו, השעות המומלצות לביקור בקיץ הן מוקדם בבוקר או לקראת שקיעה, או אז יוצרות קרני השמש אפקטים מדהימים של אור וצל על המפלים ובבריכות. בין אפריל לאוקטובר מי הנהר חמימים יחסית ומתאימים לשכשוך אבל אמיצים יכולים לשכשך בהם בכל ימות השנה. אחרי הכל, אנחנו במזרח התיכון ולא בסקנדינביה.

התוצאה בשטח היא פינת חמד אמיתית עם זרימת מים מרהיבה בין המפלים הקטנים והמדורגים. רחש המים ממלא את האוויר, והאתר הפך חיש קל לנקודת עצירה פופולרית למשפחות ולמטיילים.

אפשר להגיע למקום עם מחצלת וסל פיקניק וליהנות מהשקט, מהמים ומן הנוף הפסטורלי של עמק הירדן. חשוב לזכור שהרחצה במקום אסורה מפני שהיא אינה מוסדרת ואין שירותי הצלה, וכמו בכל מקווה מים – גם כאן קיימת סכנת טביעה.

ביקור בסכר אלומות הוא הזדמנות מצוינת לשלב פעילויות נוספות באזור, כמו ביקור באתר הירדנית, שייט קאנו ב'רוב רוי' או טיול באחד ממסלולי עמק הירדן.

לנהגים: מה שחשוב לדעת

הגעה לסכר אלומות מתאימה לכל סוגי כלי הרכב מפני ששביל הגישה שטוח ונוח. הסימון והשילוט לאתר ברורים, אבל בעת גשמים סביר שהקטע האחרון ממש יהיה בוצי וקשה למעבר לרכב שאינו רכבי שטח.
בחניון המרכזי של אתר הירדנית יש חניה חופשית ונוחה ויש גם חניון חופשי חדש, קרוב לסכר. עם זאת, בימי סוף שבוע עמוסים מומלץ להגיע מוקדם כדי להבטיח מקום חניה.

לבעלי קרוואנים או קמפרים: באזור האתר אין מתקני חניה ולינה מיוחדים לרכבים גדולים, אך ניתן למצוא אפשרויות לינה באתר הירדנית הסמוך או בקמפינגים באזור כינרת.

כך מגיעים: נוסעים על כביש 90 דרך עמק הירדן, אל האתר שנמצא ליד קבוצת כינרת, כשני קילומטרים מדרום לסכר דגניה. פנו מזרחה לפי הכוונת השלט "אתר הירדנית" או "רוב רוי" אל שביל גישה שמסומן בחום‑לבן, וחנו בחניה מסודרת לפני הגשר. מכאן ממשיכים רגלית למרחק של כ-50 מטרים אל תצפית הסכר והבריכות.
ב'וויז': "סכר אלומות".

בסביבה:

אפשר לטייל טיולון מעגלי קצרצר לאורך פחות מקילומטר סביב הבריכות, וזה טיול מתאים גם לילדים קטנים וגם עם עגלות ילדים.
מי שרוצה לחלוץ עצמות יכול לטייל לאורך כשלושה קילומטרים דרומה עד למפגש נחל יבנאל עם הירדן ובחזרה, או להשאיר רכב אחד בסוף המסלול ולחזור ברכב.

האתר פתוח והכניסה חופשית 24/7, אבל בשעות הלילה יש בו רק תאורה בסיסית.
אין שירותי הצלה – הרחצה באחריות המטייל, ואסור באיסור חמור לקפוץ מן הגשר.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

לקריאה נוספת:

טיול לסופ"ש: אל נקודות התצפית המרהיבות ביותר לים התיכון

טיול לסופ"ש: אל עין שוקק

טיול לסופ"ש: אל החוף הסודי האחרון של תל אביב