אלפי משפחות נשמו היום לרווחה עם תחילת שנת הלימודים וחזרתם של הילדים למסגרות, אבל דווקא כעת, עוד לפני חגי תשרי, מזמן לנו הטבע תפאורה נהדרת שמשלימה היטב את חומרי הלימוד של תלמידי הכיתות הנמוכות. מפני שאם יש דבר שאפשר לסמוך עליו בארץ ישראל הרי זאת פריחת החצבים. בין אם בשנה גשומה או שחונה, אחרי קיץ לוהט או רגוע – כאשר החום בשיאו, הימים מתחילים להתקצר ובערבים מתחילה לנשב רוח קרירה – אלפי חצבים בוקעים מן האדמה כמעט בכל אתר, מקום ופינה ברחבי הארץ.
החצב, ששמו ככל הנראה נובע מן העובדה שהוא מסוגל לחצוב את דרכו גם בקרקע סלעית וקשה – מככב בימים אלה אצל התלמידים הצעירים בבתי הספר, אשר לומדים בין השאר על "מבשרי הסתיו". אז לכל מי שעבר במערכת החינוך ב-60 השנים האחרונות יש לנו תובנה קטנה לשיתוף: האמת היא שחצב פורח דווקא בשיא החום של שלהי אוגוסט, עוד לפני שבאמת אפשר להרגיש את הסתיו…
מה שיותר מעניין, ובוודאי יכול להשלים את חומרי הלימוד, זה שהחצב אמנם מאד נפוץ בארצנו אבל הוא צמח מיוחד במינו ודי מרתק. חצבים בוקעים מתוך פקעות שנותרות טמונות בקרקע לאורך השנה ובחודשי החורף הן אוגרות מים גם בפקעת עצמה וגם בשורשיה העבים. בשלהי הקיץ, כאשר הצמחיה כולה צהובה וחרבה, והרבה לפני שרוב הצמחים האחרים מתעוררים למגע טיפות גשם ראשונות, שולח החצב גבעול צר לגובה של עד שני מטרים וממנו מבצבצים בין 100 ל-300 פרחים קטנים, יפים, ודי מסריחים.
בתקופה זאת של השנה אין אמנם הרבה חרקים מעופפים אבל לא סתם החצב מקדים לפרוח. בהיותו בין הפרחים היחידים שבנמצא אין לו כמעט כל תחרות, ולחרקים שכן נמצאים אין יותר מידי אפשרויות בחירה אחרות. פרחי החצב מסודרים על גבעול הצמח בקבוצות, ונפתחים מלמטה כלפי מעלה. צבעם הלבן בוהק על רקע היובש הדהוי של הסביבה בשלהי הקיץ.
מכל מקום, עד שיגיעו טיפות ראשונות של גשם החצב כבר יסיים את מחזור ההאבקה שלו (ואם לא זה לא נורא מפני שגם הפקעות שלו מתפצלות ומתרבות). עד שיגיע הסתיו ינבלו פרחי החצב, זרעיו יופצו ברוח, ורק אז הוא יפנה את כוחותיו להצמחת עלים ארוכים ובשרניים.
זה לא הטריק היחיד בשרוול של החצב. תרגיל נוסף הם חומרי רעל שנמצאים בפקעות ובעלים והופכים אותו לצמח שבעלי חיים פשוט לא מתעסקים איתו. החצב הוא פרח מוגן שנפוץ בישראל כמעט בכל מקום – משיפולי החרמון, דרך הגולן והגליל, השפלה, מישור החוף, גב ההר ועד לנגב. המשפחה הרחבה יותר שאליה הוא שייך, משפחת היקינטונים, לא כוללת הרבה מינים אך נפוצה באפריקה, באגן הים התיכון, באסיה התיכונה ועד להודו.
רבים מן החצבים שצומחים בארץ ישראל הם במידה מסוימת מבויתים-למחצה. כבר מימי קדם זיהו חקלאים את היתרונות של צמח רב שנתי שלא זקוק למים רבים ולא מתפרש על פני שטח רב, ועיקר העיקרים – הוא צומח באופן מסודר לגובה של עד שני מטרים. חקלאים שתלו את פקעות החצב כדי לסמן באמצעותו את גבולות החלקות שלהם, וזו הסיבה שאפשר למצוא חצבים בסמוך כמעט לכל מקום ישוב בארץ, ואף בתוך שטח ערים כמו ירושלים וערד. בימינו, אגב, החל להתפתח גידול חקלאי של חצבים לצורכי גינון ואף למכירת פרחי חצב (ונזכיר: החצב הוא פרח מוגן ואסור לקטוף או לעקור אותו).
למרות (ואולי בזכות) רעילותו שימש החצב ברפואה עממית עוד בימי קדם, החל מהכנת רעל נגד עכברים וכלה ברקיחת מיני תרופות לשלל פגעים ומכאובים – מהקלת הסימפטומים של קוצר נשימה, שיעול או אף דלקת ריאות, דרך טיפול בבעיות בדרכי השתן והקלת מחלות לב ועד לטיפול בפצעים ומחלות עור וסיוע באיחוי שברים. הידע העממי הזה, ולכל הפחות התיעוד ההיסטורי שלו, משמשים בימינו כרקע למחקרים אחדים שבוחנים שימושים אפשריים בצמח הפלא הזה.
יכולנו לפרסם כאן רשימת אתרים ומקומות מומלצים לטיולי פריחת חצבים, אבל אחרי שהתחלנו לרכז אותה גילינו עובדה מדהימה: היא מתחילה להיראות כמו רשימת מכולת אינסופית. למעשה, כמעט בכל מקום שאליו כדאי לטייל בתקופה זאת של השנה יש כעת פריחת חצבים, וזה עובד גם לכיוון ההפוך: קחו את הילדים לטיול בכל מקום שתרצו ברחבי הארץ, סכמו איתם את הימים הראשונים של החזרה ללימודים, ובתוך כדי טיול אין כמעט סיכוי שתפספסו את פריחת החצבים. זאת הזדמנות להציג בפניהם את היתרונות של צמח שלא "הולך עם העדר" ונהנה מכך שהוא שונה ומיוחד.
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.
