לפעמים קצת קשה לעכל עד כמה קטנה מדינת ישראל, פיזית וגיאוגרפית, וכמה מגוונים ומרתקים נופיה. המחשה אחת מיני רבות מספקת העיר דימונה, אשר נטועה על רמת הנגב, ומרוחקת בסך הכל כ-35 קילומטרים דרום-מזרחית לבאר שבע ו-35 קילומטרים ממערב לים המלח. עיר בלב המדבר, אבל מרוחקת רק כחצי שעת נסיעה מבירת הנגב.
טיול הסופ"ש שלנו מתחיל בעיר דימונה, ושם גם מסתיים החלק הממונע שלו. מכאן ואילך נמשיך ברגל, אל נחל דימונה, אבל לא לפני שנסייר מעט בעיר שנולדה מן המדבר. גרעין ההתיישבות הראשון בדימונה, 23 משפחות עולים מצפון אפריקה, יושב בלב מדבר בספטמבר 1955, בסמוך ל"מפעלי ים המלח" שהחלו לפעול שלוש שנים קודם לכן. בשנות ההקמה היו מי שלגלגו על סיכויי השרידות של הישוב, וכינו אותו "דמיונה" או "דמעונה". אבל היכן הם המלגלגים כיום?
שמה האמיתי של העיר לקוח מספר יהושע, פרק ט"ו, פסוקים כ"א-כ"ב: "וַיִּהְיוּ הֶעָרִים מִקְצֵה לְמַטֵּה בְנֵי יְהוּדָה אֶל גְּבוּל אֱדוֹם בַּנֶּגְבָּה קַבְצְאֵל וְעֵדֶר וְיָגוּר. וְקִינָה וְדִימוֹנָה וְעַדְעָדָה….".
בסוף שנות החמישים ובתחילת שנות השישים יושבו בדימונה עולים ממזרח אירופה, בסוף שנות השישים יושבו בה עולים מהודו – בני קהילת 'בני ישראל', וגל נוסף של עולים, מברית המועצות לשעבר, יושב בעיר בשנות ה-90. קבעו את ביתם בעיר דימונה גם יותר מ-2,500 בני "קהילת העבריים", אשר נקראת גם 'חבר משה', לאחר שהיגרו ארצה החל בשנת 1969. חברי הקהילה, שחלקים אחרים שלה בחרו להתגורר בערים הסמוכות מצפה רמון וערד, ואחרים בטבריה, זכו רק בשנת 1990 לקבל מעמד של תושבים ארעיים אשר לא העניק להם אזרחות ישראלית. רק בשנת 2003 קיבלו בני הקהילה מעמד של תושבי קבע. העבריים מתגוררים כיום במה שהיה פעם מרכז קליטה, וחיים חיי קהילה שיתופית.
בשנים האחרונות, במקביל להעברת בסיסי צה"ל לנגב, מוקמות בעיר שכונות חדשות אשר מתאכלסות במשפחות עובדי צה"ל ואנשי קבע, ולפני כשלוש שנים נחנך בפארק בן גוריון שבעיר אגם מלאכותי שהוקם על-ידי הקרן הקיימת לישראל והוא נקרא על-שם שמעון פרס.
בעבר התפרנסו חלק מתושבי העיר מעבודה במפעלי טקסטיל אמיתיים שפעלו בה, ואחרים עבדו ב"מפעל טקסטיל" סודי אחד שידוע גם כ"קריה למחקר גרעיני". מפה לשם, תעשיית הטקסטיל הישראלית לא שרדה את התחרות בתעשיות הסינית והטורקית, וצריך לקוות שתעשיית הטקסטיל האחרת תצטרך לעסוק רק במחקר.
יוצאים מן המזגן
דימונה, כאמור, נולדה בלב המדבר, והנוף סביבה נותר ברובו כשהיה: פראי ומרהיב. לאחר שיטוט בעיר נחנה את כלי הרכב שלנו בקצה הצפון מזרחי של דימונה לצד שני עמוד חשמל מאובקים שמסמנים את גבול המדבר. על אחד מהם מסומן סימון שבילים כחול, ובסמוך לו מתחיל שביל הליכה רגלי אשר מטפס אל אחת הגבעות. חשוב לשים לב לתחזיות מזג האוויר, וכאשר קיימות התרעות מפני שיטפונות להקפיד שלא להיכנס לוואדיות ולערוצי נחלים.
התחלנו ללכת. כעבור דקות ספורות, ממרום אותה גבעה, כדאי לסובב את המבט לאחור ולהשקיף על העיר שפרושה מלמטה. בליל המבנים מעניין ומשעשע: בתי המידות הנאים והמרשימים של השכונות החדשות מקיפים מדרום את בתי השיכון הוותיקים, ועל אחת הגבעות ניצבים מספר קרוואנים שבהם מתגוררים צעירים וסטודנטים.
ממשיכים במעלה השביל עוד כמה צעדים ונוף העיר נעלם. מכאן אנחנו נכנסים אל תוך ערוץ נחל דימונה, אשר נמתח לאורך כ-20 קילומטרים. מספר יובלים מתלכדים בהמשך אל הנחל, שמסיים את מהלכו בערוץ נחל חימר. אנחנו הולכים לפי הסימון הכחול וכעבור כ-1,500 מטרים, על הגדה הדרומית של הערוץ, מגיעים אל הפלא שלכבודו טרחנו והגענו. מתוך גבי סלע קטנים מציצים עשרות רבות של פרחי נרקיס מרהיבים ביופיים.
כבר משחר ילדותנו למדנו ש"הנרקיס הוא מלך הביצה", אבל נרקיסי נחל דימונה אינם כאלה. בישראל צומחים שני זנים נפרדים של נרקיסים, והמוכר מבניהם הוא באמת "נרקיס העמק", נרקיס ביצה, שחי באזורים לחים ורוויי מים. נרקיסי נחל דימונה ונחל חצץ, לעומתם, הם "נרקיסי הר" והם שורדים על משטחי הסלע המדברי בזכות מי גשמים שנקווים סביבם על אבן הגיר. משך פריחת הנרקיסים קצרצר: שלושה שבועות בלבד במהלך דצמבר, ומיד לאחר מכן אין להם עוד זכר. המראה, כאמור, מרהיב ומענג, אך יש להיזהר: חלק מן הנרקיסים פורחים על שפת המצוק.
לאחר שנחזה בפלא, ונתבשם בריח החזק של הפרחים, נמשיך עם סימון השביל הכחול במורד הערוץ. מעל שפת המצוק נבחין בערוץ הנחל שחותר בסלע עמוק יותר ויותר. מצידו האחר של הערוץ אפשר להבחין בסלע שנשחק על-ידי השיטפונות, ובהמשך נראה שלוש מערות שנפערו במצוק. בהמשך המסלול מסומן הנתיב באדום, וזה הסימן שלנו שעברנו לחלק השני של הנתיב, חלק מעט יותר קצר, שיוליך אותנו במסלול מעגלי בחזרה אל נקודת היציאה מן העיר.
כך מגיעים: נוסעים מבאר שבע לכיוון דימונה על כביש 25, ומן הכניסה הראשית לעיר מחפשים ב-Waze את רחוב 'הרב אלנקווה'. מחנים את הרכב בקצה הרחוב והולכים רגלית לכיוון עמוד החשמל שעליו מסומן סימון השביל הכחול.
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי
