כביש 431, שנחנך בשנת 2009, פולח את מישור החוף בין העיר מודיעין במזרח לבין ראשון לציון והים במערב. זהו כביש מודרני, שלאורכו כ-70 מחלפים, אשר משמש כעורק תנועה חשוב, ולרוב גם יעיל.
בשונה מצירי תנועה אחרים בארץ, רוב הכביש לא נסלל כהרחבה של כביש קיים אלא על שטחים חקלאיים שהיו זרים לרוב הנהגים והנוסעים שחולפים עליו כיום. בין השאר, 431 קטע את השטחים שבין המושבה הוותיקה באר יעקב לבין קיבוץ נצר סרני, וכל מי שנוסע עליו ממזרח למערב לא יכול לפספס מבנה גדול ורב רושם שניצב על ראש גבעה גבוהה משמאל לכביש.
מרחוק, ודאי בנסיעה מהירה, ניכר שמדובר במבנה עתיק, ואף נראה כאילו שהוא זוכה לכבוד שמגיע לו בזכות גילו. אלא ש"דברים שרואים מכאן לא רואים משם", והשבוע נמשכנו לבקר במקום שזקוק לתמיכה דחופה של הציבור ושל רשויות השימור במדינת ישראל.
ממש במקום שנחתך כיום על-ידי כביש 431 חכר לפני 128 שנים, בתקופת השלטון העותמני, כומר לותרני גרמני בשם יוהאן לודוויג שנלר 10,000 דונמים של אדמה מן הטורקים. שנלר ידוע יותר בישראל בזכות "מחנה שנלר" שבירושלים, מקום שבו הקים המיסיונר הגרמני בשנת 1861 בית יתומים כדי לשכן בו ילדים שהוריהם נטבחו בלבנון על ידי מוסלמים ודרוזים במרד של שנת 1860.
"בית היתומים הסורי" של שנלר נוסד בעידוד ממשלת גרמניה על אדמות במערב ירושלים שנרכשו מערביי ליפתא, והסיבה המקורית להקמתו לא מנעה ממייסדיו וממשיכי דרכו לחבור דווקא לאוכלוסיה הערבית.
28 שנים לאחר הקמת בית היתומים של שנלר בירושלים הוא חכר, כאמור, את האדמות שעליהן יושבים כיום באר יעקב ונצר סרני, ושש שנים לאחר מכן יזם את חפירתה של באר במקום, אשר הפיקה מים רבים. שנלר ואנשיו איפשרו לאריסים ערבים להתיישב בסמוך לבאר בבתים שרובם נבנו מבוץ וקש, מקום שנקרא 'ביר סלים', ושש שנים לאחר מכן (1906) מכר כ-2,000 דונם מתוך השטח החכור לחברת 'גאולה', בהנהגת מאיר דיזינגוף, אשר יזמה את הקמת המושבה באר יעקב.
החווה החקלאית, שבמרכזה בית ספר חקלאי, הוקמה בשנת 1897 ונוהלה על ידי איש הדת (דיאקון) הגרמני מתאוס שפון, ולכן נקראה 'חוות שפון'. בשנת 1912 הוקמו במקום מבני האבן שקיימים שם עד היום, ושנתיים לאחר מכן פרצה מלחמת העולם הראשונה שבמהלכה הצטרפו העותמנים לאוסטרים ולגרמנים.
העותמנים מיקמו בחוות שפון את המפקדה האזורית של צבאם, ולאחר שהאזור נכבש בידי הבריטים, בשנת 1917, מוקמה שם מפקדתו של הגנרל אלנבי, שניהל מכאן את המשך הקרבות כנגד הטורקים עד לסוף המלחמה והכנעת העותמנים.
על גבי המבנים המקוריים, שנבנו על-ידי פועלים בדואים מאבני כורכר, בנו הבריטים קומות נוספות מאבני סיליקט, תוך שהם מקפידים לשמור על האדריכלות המקורית.
בשנת 1921 חזר שפון לארץ והפעיל מחדש את בית הספר החקלאי, וזאת עד לפרישתו, ערב מותו בשנת 1936, בסמוך לעליית הנאצים לשלטון בגרמניה. ההיסחפות אחר הנאציזם לא פסחה על רוב הגרמנים שחיו בארץ ישראל, ועוד בתחילת מלחמת העולם השנייה, בשנת 1939, נכתב למשל בעיתון 'הבוקר', ש"באחוזת הגרמנים שפון ליד באר יעקב, במקום שנמצא בית הספר הגרמני שנלר, מתנהלת תעמולה נאצית שיטתית. יודעי דבר מציינים כי במשך הימים האחרונים התקיימו כמה פגישות בין גרמנים שאינם מבני הארץ עם ערבים".
בשנים הבאות התקיימה במקום פעילות אנטי יהודית, שכללה בין השאר התנכלות לאנשי באר יעקב, ובהמשך גורשו הגרמנים בידי הבריטים והמקום הועבר לחזקת בית הספר לקצינים טכניים של הצבא הבריטי ולאחר מכן הוחכר על-ידם למשפחה ערבית מיפו.
עם פרוץ מלחמת העצמאות נכבשה החווה על-ידי כוחות של הצבא העירקי, ואלה גורשו משם על-ידי כוחות ה'הגנה'. בסמוך לאחר מכן, עוד במהלך קרבות מלחמת השחרור (יולי 1948), יושבה בחווה, ועל אדמות הכפר ביר סלים, קבוצת ניצולי שואה ממחנה ההשמדה בוכנוואלד, וזו הקימה במקום את 'קיבוץ בוכנוולאד', אשר ידוע כיום כ'נצר סרני'.
בשנים הבאות שימשו מבני החווה לצרכי הקיבוץ וכמוסד חינוכי של הקיבוץ וילדי הסביבה, עד לשנת 2005, עת הועבר המוסד למבנה מודרני.
המועצה לשימור אתרים הכירה במקום כמבנה ראוי לשימור והוא כלול בתוכנית המתאר הארצית 35 לשימור אתרים, ובין השאר בוצעו בו עבודות שיפוץ ושיקום מקיפות שבמסגרתן שופצו הרצפות, החלונות, תריסים ודלתות, ונחשפו ציורי קיר מתחילת המאה הקודמת וציורי תיקרה, וכן מרתף ומערכת מחילות. בהמשך הושכר חלק מן המבנים לחוות אירועים, בשם "חוות אלנבי", ואילו חלקם האחר נותר נטוש ומוזנח.
כיום עדיין ניצבים במקום היפה הזה מספר בתי אבן מפוארים בלב חורשת עצי אקליפטוס, מוקפים בגדר גבוהה, אלא שההזנחה הכללית גוברת בהרבה על הארכיטקטורה המקורית המרהיבה, ועל ההיסטוריה החשובה שנכתבה כאן. שביל שסלול בין דקלי וושינגטוניה תמירים יורד מן המבנה המרכזי לכיוון מזרח ומוליך אל בריכה קטנה שבעבר ודאי הוסיפה יופי ושלווה, וכיום הינה סתומה ומלאת צמחייה.
כאמור, חלקו (הקטן) של השטח טופח לטובת גן אירועים מסחרי שפועל במקום, אבל המבנה המרכזי, ומבנה נוסף לצידו, שוממים, מוזנחים, ומתפוררים, ומשוועים ליד אוהבת ומשקמת שתשיב להם את תפארת עברם. האמת? כואב הלב.
מי שמבקש לבקר במקום נתקל אמנם בשער ראשי נעול, אבל אפשר לאגף אליו מבעד לגן האירועים בקצה הדרומי, המרוחק. בדרך לשם מומלץ להתעכב לרגע בכניסה לגן האירועים, שם הוצבה תצוגת תמונות שמהן אפשר להבין כיצד נראתה החווה בימי תפארתה.
למרבה הצער, לא מעט אתרים היסטוריים בישראל מוזנחים, חלקם אף נמצא בסכנת רמיסה על-ידי האינטרסים הנדל"ניים שמגלגלים כספים רבים, והטיול שלנו אל 'חוות שפון' השבוע חשוב מפני שבזכותו אולי נצליח לגייס את הציבור כדי לדרוש ממוסדות התכנון והשימור בישראל לשקם את חלקיה המוזנחים של חוות שפון ההיסטורית, ולהפוך אותה למוזיאון או למוסד שיהלום את העבר שלה.
כך מגיעים: נוסעים על כביש 431 אל קיבוץ נצר סרני, ובכניסה לקיבוץ יש שלטי הכוונה
צילומים: דובי זכאי
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי
