צילומים: דובי זכאי

תפר בלתי נראה מחבר את ירושלים עם מדבר יהודה ועובר בחלקו האחד בסמוך לכפר אדומים. מכאן נעלם הנוף העירוני ומכאן מתפרע המדבר בצחיחותו ותלילותו, וגולש עד אל מי הטורקיז של ים המוות.

פסע אחד לפני הצלילה אל מתחת לקו גובה פני הים נמצא מעלה אחד שידוע בשמו הערבי 'טלעת א-דם', ותורגם לעברית כ'מעלה אדומים'. משני צדדיו ניצבים סלעים אדומים וכבדים, ואגדות מספרות שבימי קדם ארבו כאן שודדי דרכים לבאים וההולכים בדרך יריחו. הסלעים, מוסיפה אותה אגדה, אדומים מפני שהם ספוגים בדמם של הקורבנות האומללים שנשדדו שם.

בקצה העלייה מתעקל הכביש ולימינו נישא מבנה עתיק. זאת אכסניית 'השומרוני הטוב' – אתר קדוש לנצרות אשר מוזכר בברית החדשה, ועליו המשיל ישו את אחד ממשליו שהפנה חיצי ביקורת כלפי ההנהגה הדתית חסרת הלב שפעלה בבית המקדש.

איש ירד מירושלים אל העיר יריחו, מספר המשל, ושודדי דרכים פגעו בו, שדדו אותו, והותירו אותו עירום ומוכה בצד הדרך. כוהן ולוי, מבין הכוהנים והלווים ששימשו בבית המקדש, ירדו באותה הדרך וראו את הקורבן שותת הדם, אבל בחרו להתעלם ממנו ולעבור לצד האחר של הדרך.
אדם מפשוטי העם, שומרוני על פי אמונתו, עבר אחריהם וריחם על הנשדד, יצק שמן ויין על פצעיו, חבש אותו והוביל אותו לאכסניה. השומרוני הטוב שילם לבעל הפונדק כדי שיטפלו באומלל, ומאז הפך לאחד המשלים המפורסמים בעולם, אשר מצד אחד מוקיע את התנהגות המתנשאת וחסרת הרחמים של 'כלי הקודש' – הכוהנים והלווים, ומצד שני מתרה בנו שלא להישאר אדישים לסבלם של אחרים.

אכסניית 'השומרני הטוב' העתיקה שימשה לאורך ההיסטוריה כפונדק דרכים, הפכה לימים למצודה צבאית ולאחר מכן נבנתה עליה כנסייה. היא נמצאת במרכז ואדי, ובחפירות ארכיאולוגיות שבוצעו במקום נתגלו ממצאים מן המאה הראשונה לספירה, ועל גבעה שנישאת מצפון לה נמצא ארמון מתקופת המלך הורדוס.
הטמפלרים בנו באתר הזה את ה'מצודה האדומה' במטרה להגן על צליינים שירדו לטבול בירדן, אינספור עולי רגל פקדו את פונדק הדרכים הזה בדרכם למלא מצוות ולטובתם נחפרו במקום בורות מים ונבנתה חצר גדולה למנוחת בעלי החיים.

בין מלחמת העצמאות למלחמת ששת הימים שלטה ירדן בשטחי הגדה המערבית, ובתקופה זאת שימש האתר כתחנת משטרה וביקורת דרכים, ולאחר מכן שופץ המקום ושוחזר, ונבנתה בו כנסייה.

מוקד המשיכה העיקרי של המקום כיום הוא מוזיאון מיוחד אשר מרכז 46 יצירות אמנות – פסיפסים נדירים ומרהיבים שהובאו לכאן ממקומות שונים ברחבי הארץ – מיהודה, שומרון, עזה, וגם ממרכז ומצפון הארץ.
הפסיפסים רוכזו כאן כדי לשמר ולשמור עליהם, וסביב המבנה שבו הם מוצגים פזורים מספר פסיפסים גדולים ומרשימים.

המבנה המרכזי שופץ, יש בו אולמות גדולים, ובנוסף לפסיפסים מוצגים בו גם לוחות אבן כתובים בכתב עברי עתיק, כתובת בכתב שומרוני מהר גריזים, וכתובת בכתב ארמי. במקום מוצגים, פסיפס שקישט במאה החמישית לספירה את בית הכנסת בעזה, באולם אחר מוצגת דמות דוד המלך פורט על נבל כשהוא לבוש בבגדי קיסר ביזנטי ומעליו הכתובת 'דוד' בעברית, ופסיפס אחר הובא לכאן מח'רבת א-לטטין הסמוכה לגבעת זאב ובו שילוב של צורות גיאומטרית – מעגלים וריבועים – שמוקפים בעיטור בצורת חבל.

התצוגה מרהיבה וכוללת הסברים אודות המקום והמוצגים. באחד האולמות הפנימיים מוצג סרט אודות ההיסטוריה של הפסיפס ושיטות היצירה שלו, ובחירת הפסיפסים לתצוגה הושפעה ממשל 'השומרוני הטוב' שבו מוזכרים בני שלוש הדתות. אמנות הפסיפס, כך אפשר ללמוד מביקור במקום, החלה להתפתח ביוון במאה הרביעית ומשם התפשטה לאירופה ולמזרח התיכון. פסיפסים עיטרו וקישטו בתי כנסת, מבני ציבור, בתי עשירים ומרחצאות ציבוריים.

יצירת הפסיפס דורשת מחשבה אמנותית ושיתוף פעולה של אמנים מתחומים שונים, בהם בנאים וחותכי אבן פסיפס.

עבודת השחזור והשימור של האתר והיצירות בוצעו בעזרת רשות העתיקות, המנהל האזרחי ביו"ש והחברה הממשלתית לתיירות.

כך מגיעים: יורדים בכביש מס' 1 מירושלים לכיוון ים המלח ופונים ימינה אחרי אזור התעשייה כפר אדומים ודרך אלון. הכניסה היא לפי שילוט, על כביש קטן שמוליך לאכסניית השומרני הטוב, (חאן אל חתרורי).

הצעות נוספות לפעילויות לסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי