ארץ ישראל גדושה באלפי נקודות חן ומקומות מהממים ביופיים, שחלקם בעלי ערך היסטורי אוניברסלי. אבל, כמאמר המשורר – הנרטיב של המעשה החלוצי היה ועודו: "נַלְבִּישֵׁךְ שַׂלְמַת בֵּטוֹן וָמֶלֶט וְנִפְרֹשׂ לָךְ מַרְבַדֵּי גַּנִּים" (נתן אלתרמן). וכך, באופן טבעי, הערים ומקומות הישוב נפרשים ומתפשטים, ולעיתים קשה להכיר או לזכור את הנוף הקדמוני.
קשה לחלוק על טענה לפיה הר הכרמל, "ההר הירוק כל ימות השנה" כפי שכונה על-ידי יורם טהרלב, הוא אחד האזורים היפים בארץ ישראל, ולו בזכות השילוב יוצא הדופן של הפרש הגבהים בינו לבין מישור החוף והגליל המערבי, התצפית אל עשרות ומאות הקילומטרים לכיוון הים, הר החרמון, הגליל והעמקים, והנוף המהמם שנשקף לכל עבר. לי, באופן אישי, שמורה פינה חמה בלב לרחוב אחד בעיר חיפה, אשר לרגעים קצרים בהיסטוריה היה ידוע כ"רחוב פנורמה" בזכות תצפית מרהיבה לכיוון הים. אל הרחוב הזה, שבעיניי ובעיניי רבים אחרים הוא לא פחות מאשר "הרחוב היפה ביותר בארץ ישראל", נטייל השבוע.
כילד גדלתי בחיפה בבית קטן על מדרונות הכרמל. כמעט מידי שבת, מוקדם בבוקר, הייתי מצטרף אל אבי ואל הדוד שלי והיינו מטפסים ברגל משכונת הדר הכרמל אל ראש ההר, בכל פעם בדרך אחרת ומכיוון אחר. דודי נהג להחזיק במגדיר צמחים בגרמנית, שלא כלל איורים, לא כל שכן צילומים, ושלושתנו בחנו בעדינות כל צמח בדרכנו וזיהינו אותו בשמו. הטיפוס הקשה הסתיים תמיד ברחוב 'פנורמה', שם ישבנו לנוכח הנוף המשכר של מפרץ חיפה והנמל שנפרש למרגלותינו. עבורי, כילד, 'מסמר הטיול' היה כמובן מנת גלידה גדולה, נוטפת מתיקות ודביקות.
השם 'רחוב פנורמה' טבוע בזיכרון הציבורי כשמו המקורי של מה שנקרא בימינו רחוב 'יפה נוף'. האמת היא שאותו שם נקשר בשני מקומות שונים בחיפה, ומשניהם הוא נמחק די מהר מסיבה משעשעת שעליה נספר בהמשך הדברים.
יורם טהרלב אמנם כינה את הכרמל "ההר הירוק תמיד", אבל מבחינה היסטורית כנראה שה"תמיד" הזה צריך להתייחס להווה ולעתיד אך לא לעבר. במקום שבו שוכנת כיום העיר חיפה, באזור החוף שלמרגלות הכרמל, התקיימו מקומות ישוב באופן כמעט רצוף עוד מתקופת הברונזה. אבל במהלך הכיבוש הממלוכי, בשנת 1265, הוחרבה העיר היהודית שהתקיימה בה ומאז נותר המקום שומם עד לשלהי המאה ה-18. גם אז, ובמהלך רוב המאה ה-19, חיפה הייתה מקום ישוב שולי ביחס לעיר עכו, והיא החלה להתפתח כעיר נמל משמעותית רק בתקופת המנדט הבריטי.
רכס הכרמל, מעל המפרץ הטבעי, היה נטוש ויבש עד לאמצע המאה ה-19 ושטחיו היו שייכים ברובם למדינה וחלקם לתושבי הכפר הערבי א-טירה (ששכן במקום שבו נמצאת כיום העיר טירת כרמל), ולמסדר הכרמליתי – שרכש קרקעות בסטלה מאריס ובוואדי שיח.
הטמפלרים, לאחר שהקימו את 'המושבה הגרמנית' בעיר חיפה הצעירה, החלו לרכוש קרקעות במרומי ההר לקראת סוף המאה ה-19, וזאת במטרה לבנות שם בתי נופש שמהם נשקף הנוף המהמם שמסביב. פרויקט זה התפתח בהמשך לשכונת 'כרמלהיים', וההתעניינות המואצת במרומי הכרמל הובילה די מהר לסכסוכי קרקעות בין תושבי א-טירה לבין גורמים אחרים, שלפחות אחד מהם הסתיים ברצח, ובין הכרמליתים לטמפלרים.
מכיוון שהתקופה ממילא הייתה רגישה מאד מבחינה מדינית הובילו סכסוכים אלה למאבקים פיזיים ואף לאיום במלחמה בין גרמניה לצרפת. "משפט קרקעות הכרמל", אשר הוכרע בסופו של דבר בהסכמה בין לא אחר מאשר אוטו פון ביסמארק לבין האפיפיור לאו ה-13, הביא לחלוקה המוכרת בין "הכרמל הצרפתי" לבין "הכרמל הגרמני". עם זאת, מתיישבים נוספים על ההר היו נתינים בריטים, יוונים ורוסים, ובעקבות תבוסת העות'מנים במלחמת העולם הראשונה (אלה, אגב, נעזרו בכח צבאי גרמני בניסיון להדוף את המתקפה על הכרמל), הטמפלרים מיהרו למכור את אדמותיהם ולנטוש את ההר. אדמות אלה נרכשו בשעתו בידי המוסדות הציונים ובראשם חברת הכשרת הישוב.
בתקופת המנדט החלה הכשרת הישוב לסלול כביש משכונת הדר לכרמל ולפרוץ דרך דרומה על פסגת הרכס (כיום ציר מוריה), והשכונות היהודיות נבנו במהירות באופן שמנצל היטב את קווי הגובה הטופוגרפיים הטבעיים ומשלב גנים ציבוריים במרחבים הפתוחים שלהן.
כאמור, ההתיישבות המקורית על מרום הכרמל החלה למטרות צליינות ונופש, והנוף המהמם שנשקף משם משך כבר החל מתקופת המנדט תיירות בינלאומית ופנימית. על הרכס הוקמו במרוצת השנים עשרות בתי האחרת ובתי מלון, ואחד המפורסמים בהם, בשעתו, היה מלון 'פנורמה' המקורי. מה שמעניין זה שהשם 'פנורמה' "הועתק-הודבק" אל יותר ממקום אחד בחיפה.
במורד העיר, ברחוב שנקרא בעבר ואדי סאליב, שינו הבריטים את שמו של חלק מן הציר אשר השקיף על הנמל וקראו אותו רחוב סטאנטון, על שם נציב העיר דאז. עם קום המדינה הוחלף השם ל'רחוב פנורמה', ואחת האטרקציות שבו התקיימה בבניין מפורסם ובו מרפסות רבות. כעיר נמל, שארחה ימאים מכל רחבי העולם, גם חיפה הציעה את מה שבשעתו נחשב לשירות לגיטימי (וכיום כמובן שלא): על אותן מרפסות נהגו העוסקות במקצוע העתיק להציג את מרכולתן.
רומנטיקנים אמנם מעדיפים לחשוב שהשיר המפורסם שחיבר המשורר חיים חפר לרביעיית מועדון התיאטרון, ובו השורות הנצחיות "יש בחיפה חתיכה – היא גרה ברחוב פנורמה" עוסק באהבת אמת. אבל האמת, כנראה, היא שגם בעיניי חפר וכל מי שהכיר את חיפה באותן שנים נחשב רחוב פנורמה לאזור שבו, כמאמר השיר, "נשתה בפנסיון של המאמא, אך אף פעם לא נשכח את זאת מרחוב פנורמה". מה שבטוח זה שבעקבות השיר, וככל הנראה בלחץ של גורמים קונסרבטיביים בעירייה, הוחלף השם של רחוב פנורמה ל'שיבת-ציון'.
גם במרומי הכרמל, ברחוב אחר שנקרא רחוב פנורמה, הזדעקו התושבים בעקבות השיר ולחצו שלא להכתים חלילה את שם השכונה (או למשוך אליה ימאים טועים), וכך הוחלף שם הרחוב שלהם ל'יפה-נוף'. כך קרה ששם תמים של רחוב, אשר דילג בין שתי שכונות של חיפה ובית מלון ותיק אחד, נעלם כמעט ללא זכר, והכל בגלל שיר פופולרי של להקת זמר.
בתחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת הוקמו במרומי הכרמל שני "גורדי שחקים" במושגים חיפאיים, שאחד מהם משמש את מלון 'דן פנורמה', ובתחילת שנות ה-90 הוקמה בסמוך לשם 'טיילת לואי' אשר משתרעת ברחוב יפה נוף ממלון 'נוף' ועד ל'אנדרטת הקיסר'. טיילת זאת הוקמה במימון משפחת גולדשמידט החיפאית להנצחת זכר בנם לואי (אריאל) שנהרג בתאונת דרכים. האב, פול גולדשמידט, היה בשעתו הקבלן שהקים את הגנים הבהאיים המופלאים של חיפה. הטיילת, שאורכה כ-400 מטרים, מהווה למעשה אזור כניסה לגנים, ובקצה שלה הוצבה לימים אנדרטה לזכר אסון המסוקים.
אל הרחוב היפה ביותר בארץ
רחוב יפה נוף, כאמור, הוא הרחוב היפה בישראל מכיוון שהתצפית ממנו נפלאה ואפשר לצפות ממנה אל כל מפרץ חיפה ומפרץ עכו, ואף לחזות ביופי המהמם שבין סלעי הגיר הלבנים של ראש הנקרה ועד לארובות תחנת הכוח של חדרה. ביום חורף בהיר אפשר לחזות מכאן בראשו הסב של החרמון, בסירות דייגים שמפליגות לעמל היום מנמל עכו, ובאוניות האדירות שפוקדות כיום את שני הנמלים של מפרץ חיפה.
קרוב יותר נראים המראות הנפלאים של שכונת הדר בחיפה ושל העיר התחתית והנמל, אבל כל אלה מתגמדים לעומת יופיים של 'הגנים הבהאיים', עם כיפת הזהב שבהם, אשר פרושים למרגלות הצופים. גנים אלה הם ללא ספק אחד ממפעלי הנוף המדהימים בישראל, ואם תצליחו להינתק מן היופי הזה אתם מוזמנים לרדת לטיול רגלי מכאן ועד למושבה הגרמנית המקסימה.
את הטיול מומלץ להתחיל ברחוב 'יפה נוף' עצמו, ממש מעל הגנים הבהאיים, ולפני שנרד לכיוון העיר נפסע אל גן קטן שנטוע בין אורנים חסונים. באחת מפינות הגן ניצב תותח גדול שנראה כאילו שהוא מאיים על נמל חיפה, והוא הוצב במקור כאנדרטת זיכרון לקרב במלחמת העולם הראשונה שבו נכבש מרום הכרמל מידי הגרמנים שהתבצרו בו. בין עצי האורן הענקים נחבאת בריכת מים קטנה עם מפל מלאכותי קטן, ובה צמחי נופר. עלי הנופר צפים על מים צלולים, ובין צמחי קנה סבוכים נחבא פסל של איילה שכאילו יוצאת מן המים.
אנדרטת ציון אחרת, אובליסק שנטוע לא הרחק משם, מנציחה את הביקור בחיפה של הקיסר הגרמני וילהלם השני ורעייתו אוגוסטה ויקטוריה, בשנת 1898. זאת נקודת היציאה לטיול שלנו לאורך טיילת 'לואי', שמעצם מיקומה הינה הטיילת היפה ביותר בישראל.
אחרי סיבוב בגינה המופלאה, ואם רק תצליחו, כאמור, להתנתק מן הנוף המשכר, פוסעים אל פינת הרחובות יפה נוף עם רחוב גדרה. שם, בסמוך לבית שמספרו 105, מתחיל 'מסלול אלף המדרגות' שיורד עד לעיר התחתית, אל 'ואדי ניסנס'. כרגיל מאז שנת 1993 גם בעוד כחודש ייערך בוואדי "החג של החגים", אבל אנחנו לא נמתין להמולה שצפויה בפסטיבל הזה אלא ננצל את השקט ואת מזג האוויר הנוח יותר ששורר כרגע לסיור בשכונה. נראה שההחלטה הקשה ביותר שנצטרך לקבל בינתיים היא לבחור בין פלאפל בוואדי לבין קפה במושבה הגרמנית…
כך מגיעים: כותבים ב'וויז' רחוב יפה נוף, חיפה.
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.
