כמה מן הסודות הכמוסים והמרתקים ביותר של תחיית עם ישראל בארץ ישראל נחשפים לאיטם לאחרונה בגן קסום יחיד ומיוחד שמקפל בין שביליו קונפליקטים יסודיים של ההתיישבות, הציונות, ובעיקר של גבולות גזרה בין פעילות ציבורית, יוזמה פרטית, קהילה, חברה, טבע, שימור, והנצחה.
גן מנשה, שנטוע בעיבורה של כפר סבא 'הירוקה', נסתר במשך עשרות שנים מעין הציבור וכעת מופקד בידיים אמונות שמתאמצות להשיב את תפארת עברו ולמסור אותו לרווחת תושבי ישראל ולשימושם.
אנחנו נטייל אל הגן ונחשוף בפניכם סיפור נדיר שרק מעטים מכירים, אבל מקוצר היריעה נפנה את מי שמעוניין לרדת לעומקם של דברים אל אתר מוזיאון כפר סבא שבו מוצגת עבודת מחקר מרגשת שביצעו תלמידים בפקולטה לארכיטקטורה ובנין ערים בטכניון. עבודה זו כוללת מסמכים היסטוריים מרתקים ופרטים נוספים.
גן מנשה, שעוצב ונבנה במקור על שטח של כ-218 דונמים מתוך 600 דונם שנרכשו על-ידי הברון פליקס דה מנשה, מזכיר לנו בראש ובראשונה שהסיפור של ראשית הציונות הרבה יותר מורכב מזה שסופר לנו, וכולל פרשיות שטרם נחשפנו אליהן כראוי. הגן מדגים גם את ההצלחה הכלכלית הדרמטית הראשונה של התנועה הציונית בארץ ישראל – ענף הפרדסנות – אשר סייע רבות להתבססות הישוב העברי.
לכשעצמו, גן מנשה הוא אתר נדיר מפני שבארץ הצחיחה שלנו יש מעט מאוד גנים פרטיים דומים לו, ועוד פחות מכך גנים שעוצבו בתכנון אדריכלי מפורט של אנשי מקצוע ופתוחים כיום לרווחת הציבור.
ידיהם האוהבות של אגרונום ומשפחתו תרמו למקום הזה נדבך נוסף בדמות מיני צמחים שיובאו לכאן מרחבי העולם, ועל כל אלה נוסף בשנים האחרונות לסיפור של גן מנשה "סוף טוב" שמוכיח שאפשר לאזן בין אינטרסים שונים לטובת הציבור.
מי אתה הברון מנשה?
אם לא שמעתם על הברון פליקס דה מנשה (1865 – 1943) אתם לא לבד. למרות שלאיש יש זכויות וחלק בהקמת ישובים חשובים בישראל, בהם גם הרצליה, נתניה, ואפילו חלק מפתח תקווה – הוא לא זכה להנצחה שראויה לו גם בגלל אופי הפעילות שלו – אשר לא תאמה את הנרטיב של ההסתדרות הציונית – וכנראה גם בגלל האופי המשפחתי שלא היה תאב פרסום.
פליקס דה מנשה היה בן לאחת המשפחות היהודיות העשירות במצרים ובין מנהיגי הקהילה שם. אבותיו היגרו מחברון לקהיר, ושנה לפני לידתו היגר משם סבו לאלכסנדריה מפני שהקיסר האוסטרו-הונגרי פרנץ יוזף העניק חסות ליהודי העיר. משפחת דה מנשה עסקה בבנקאות ובמסחר, בעיקר מול האימפריה האוסטרו-הונגרית, וקיימה קשרים עסקיים עם הקהיליה העסקית הבריטית ששלטה דה פקטו במצרים באותן שנים.
הקיסר פרנץ יוזף העניק לפליקס תואר 'ברון' בשנת 1873 וזאת ארבע שנים לאחר שבמהלך טקס חנוכת תעלת סואץ הוא שכנע אותו שמקור משפחתו ממרכז אירופה.
עד למלחמת העולם הראשונה, כשלושה וחצי עשורים לאחר תחילת העליה הראשונה, לא התקיימו קשרים כלכליים או אחרים בין משפחת דה מנשה לבין הישוב העברי – וזאת למרות שבאופן רשמי מצרים הייתה חלק מן האימפריה העות'מנית ששלטה גם בארץ ישראל. בתחילת המלחמה, כאשר העות'מנים בחרו להתייצב לצד מדינות הציר וכוחות בריטים החלו להתקדם לכיוון ארץ ישראל, גרשו העות'מנים אלפי יהודים ממרכזי ההתיישבות. מאות אחרים, בעיקר גברים בעלי נתינויות זרות, ברחו למדינות שונות כדי שלא להתגייס בכפיה לצבא העות'מני.
מקצת מן היהודים נמלטו למצרים וחלק מן המשפחות האמידות, בהן גם משפחת בן מנשה, העניקו להן מקלט. כך נוצרו קשרים ראשונים בין פליקס דה מנשה לבין מנהיגים יהודים בולטים – ראש וראשון בהם היה חיים וייצמן, לימים נשיאה הראשון של מדינת ישראל. בנוסף נפגש פליקס דה מנשה גם עם אהרון אהרונסון, שבין השאר הנהיג את מחתרת ניל"י, ועם איתמר בן-אב"י, בנו של אליעזר בן-יהודה. עם זאת – ככל הידוע – דה מנשה סלד מן האידאלים הסוציאליסטים של רוב מנהיגי הציונות באותה תקופה, אם כי הוא גם לא חבר אל פלגים ציונים בעלי אידאולוגיות אחרות.
התפוזים טובים באלף אחוזים
לאחר מלחמת העולם הראשונה יזם דה מנשה את הקמת ה"ועדה למען ארץ ישראל" כארגון לתמיכה כלכלית במתיישבים היהודים בארץ ישראל. בעקבות בקשה של חיים ויצמן הוא היה מעורב בניסיון לרכוש את הכותל המערבי ואת הקרקע שסמוכה אליו מידי הווקף, ואף רכש את אמונם של מנהיגים מוסלמים בירושלים. אפשר רק לדמיין איך הייתה משתנה ההיסטוריה היהודית, והערבית, בארץ ישראל, לו היו מתפתחים יחסים אלה לכיוונים מעשיים.
בתחילת שנות ה-20, ראשית ימי המנדט הבריטי על ארץ ישראל, החלה פעילותו העסקית של פליקס דה מנשה בארץ ישראל. כמו בעסקיו האחרים ברחבי העולם בוצעה פעילות זאת בשותפות עם תושבים מקומיים: יחד עם משפחת אהרונסון ושותפים נוספים הקים דה מנשה את 'הסתדרות האיכרים בני בנימין', ותחתיה את בנק 'בני בנימין' ואת חברת 'הנוטע'.
באמצעות ההון של דה מנשה נרכשו שטחי אדמות גדולים שחולקו לחלקות קטנות אשר נמכרו ברווח למתיישבים, וכן נרכשו שטחים גדולים – בעיקר בשרון – שעליהם ניטעו פרדסים. ככלל, ענף הפרדסנות באותן שנים דרש השקעה גדולה של הון אבל הניב רווחים גדולים מאוד לבעלי הפרדסים. לכן נדרשו ספונסרים או משקיעים בנוסף לעובדי כפיים. בדיעבד, ענף הפרדסנות היה אחד מ"קטרי הכלכלה" של ההתיישבות הציונית בארץ ישראל, לא פחות מכפי שההי-טק מושך אחריו את הכלכלה הישראלית בשלושת העשורים האחרונים.
מכל מקום, על שטחים שנרכשו על-ידי פליקס דה מנשה ושותפיו הוקמו בין השאר הישובים הרצליה, נתניה, אבן יהודה, כפר אהרון וצור משה. דה מנשה רכש (ומכר) אדמות גם בתל-אביב, רמת גן ותל ליטווינסקי (כיום תל-השומר), וכן שטחי פרדסים בפתח תקווה, בהם גם השטח שעליו הוקמה קרית מטלון.
ככלל, פעילותו של פליקס דה מנשה בארץ ישראל הונעה ממניעים כלכליים-עסקיים ולאו דווקא אידאולוגיים, והייתה ממוקדת במגזר הפרטי תוך התרחקות ממוסדות ההסתדרות הציונית. חשוב לזכור שמוקד חיי משפחת דה מנשה היה מצרים, וקשרים גלויים עם הציונות המדינית באותה תקופה עלולים היו לסכן אותה בעידן שבו הלאומיות המצרית החלה לפרוח.
בתחילת שנות ה-30 שקל דה מנשה לעלות בעצמו לארץ ישראל ולכל הפחות להקים לעצמו בית אחוזה. לצורך זה הוא רכש בשנת 1932 שטח בגודל כ-600 דונמים מצפון לכפר סבא, על רובם ניטעו פרדסים וחלק בגודל של 218 דונמים הוקצה להקמת גן גדול ובו בית אחוזה.
לצורך הקמת הבית והגן שכר דה מנשה את שירותי האדריכל זאב רכטר, מבכירי האדריכלים בארץ ישראל באותה תקופה (אם לא הבכיר ביניהם), ואת אדריכל הנוף יצחק קוטנר. רכטר תכנן בית הארחה גדול ולצידו בית קטן יותר, "בית נהגים" (אולי כדי שלא לומר "בית משרתים"), ועל ניהול הפרדסים ומתחם הגן הוא הפקיד את האגרונום חיים יפה.
אנשיו של דה מנשה הספיקו להקים את בית הנהגים שבו השתכנו יפה ומשפחתו, אבל בשנת 1936, עוד לפני שהחלה הקמת הבית העיקרי, פרץ המרד הערבי הגדול בארץ ישראל ומשפחת דה מנשה עצרה את כל השקעותיה. באותה שנה נסגרו חברת בני בנימין וחברת הנוטע.
בשנת 1938, כאשר המרד הערבי עוד היה בעיצומו, חלה פליקס דה מנשה ופרש מפעילות. שנה לאחר מכן פרצה מלחמת העולם השנייה ובשנת 1943 נפטר פליקס דה מנשה באלכסנדריה, שבה חי כל ימיו. בנו, ג'ורג', מיעט לעסוק בענייני המשפחה בארץ ישראל ובסמוך להקמת המדינה הפסיקה המשפחה את פעילותה העסקית במצרים, שאותה עזבה בשנת 1956.
גן סודי
המיקום המבודד של גן מנשה הפך אותו למקום מפגש ליודעי סוד, החל ממפגשים של חברי ההגנה ושל מנהיגי הישוב, דרך מקום מפגש ואימונים של חברי השומר והפלמ"ח, וכלה במפגשים מסוגים אחרים של תושבי האזור.
לאורך התקופה כולה התגוררה במקום משפחתו של האגרונום חיים יפה, אשר טרח והביא לגן מיני צמחים מרחבי העולם, בהם גרוילאה, אלמון הודי, מיני יוקה, מגנוליה, דקל הטבעות ובמבוקים, כמו גם עצי פרי שלא נראו עד אז בארץ, בהם שסק, אנונה, אגוז, אבוקדו ומנגו. תכנון הגן איפשר באותה עת כניסה למבקרים.
על גג 'בית הנהגים', שבו התגוררה משפחת יפה, הוקמו בתקופת המנדט עמדת שמירה ו'סליק' להחבאת כלי נשק, וכן עמדת ממסר ותחנת קשר שכללה גם שובך ליוני דואר בשירות ההגנה. אלחוטאית של הפלמ"ח שהתה בבית באופן קבוע, ישנה ביום ושמרה בלילה בעמדת הקשר, ובפני סקרנים ואורחים היא הוצגה כעוזרת הבית.
משפחת יפה עצמה הצמיחה ענפים נאים: הבן אברהם יפה היה לימים אלוף בצה"ל, המנהל הראשון של רשות שמורת הטבע, מקים ה'חי בר' ביוטבתה וממקימי קיבוץ ניר דוד. אחיו, אורי יפה, היה בין ראשוני המפקדים בפלמ"ח וראש מועצות בקעת בית שאן ובקעת הירדן. אח נוסף, שאול יפה, פיקד על הגדוד החמישי של חטיבת הראל, שימש כקצין שריון ראשי והיה בין מיסדי קיבץ יקום.
האייזנברגים נכנסים לתמונה
בשנת 1968 נרשמה הבעלות בשטח על שמו של פייר דה מנשה, אחד מיורשיו של פליקס, אולם הוא לא היה מעוניין להחזיק בו וניסה למכור אותו לעיריית כפר סבא שלא עמדה בנטל הכלכלי וסרבה לכך.
בשנת 1969 נמכר הנכס לחברת סנה טראסט אינק. שבבעלות איש העסקים שאול אייזנברג, ובמשך השנים הגן נסגר ושימש את המשפחה לאירועים פרטיים. עם זאת, בין יורשיו של שאול אייזנברג לבין עיריית כפר סבא התגלעו ויכוחים סביב עלויות ההשקיה והאחזקה של הגן, ובשלב מסוים הוסכם לאפשר למשפחה להקים בשטח 4 וילות תמורת פתיחת הגן לציבור ותחזוקתו. הוילות הוקמו, תחזוקה לא בוצעה, הגן הוזנח, ומתחילת שנות ה-2000 תוכננה והוקמה על רוב שטחו ועל שטחי הפרדסים שמקיפים אותו שכונת כפר סבא הירוקה.
בתחילת העשור הנוכחי נחתמו הסכמים חדשים עם בעלי הנכס ובשורה התחתונה הם מעבירים את זכויות השימוש בגן לרווחת הציבור למשך 25 שנים. העיריה, שאחראית להליך השיקום ולתחזוקה, הספיקה כבר לבצע מהלך מרשים של שיתוף ציבור, וקהילת כפר סבא נוטלת כעת חלק בהחייאת פינת החמד הנדירה הזאת לרווחת כלל אזרחי ישראל.
גן מנשה מוקף בשדרות ברושים ובליבו גבעה מלאכותית שבנויה על קירות בטון ואבנים טבעיות. במקומי הגבעה נטוע עדיין בית הנהגים, ביתה של משפחת יפה, שעתיד לשמש כמבנה ציבור.
כיום מבוצעת הכניסה לגן דרך פשפש קטן שמחובק על-ידי צמחיה עבותה, ומיד לאחר מכן נדהמים הנכנסים מציוצי הציפורים. לעיתים נדמה כאילו שכל ציפורי האזור נקבצו יחד כדי לשורר לכבוד הבאים בשער הגן.
בהמשך נגלים לעיני המבקרים עצי ענק בני 90 שנים ויותר, רובם מסוג אורן הצנובר והם ענקים בגובהם ומטופחים. לעץ אחר, נדיר יותר, מזן 'פיטולקה דו ביתית' יש גזע עבות וענפים גדולים, ואילו שדרת הברושים ההיסטורית – שחלקע נגדע במהלך השנים, משוקמת בימים אלה עם נטיעות חדשות.
גם 'בית הנהגים' עובר תהליך של שיקום, ובהדרגה צפוי שימור ושיקום של הגן כולו, וכל המטיילים מוזמנים לנוח בצל העצים המרשימים והעתיקים ולהרהר בכל מה שהיה, מה שיכול היה להיות ובעיקר במה שיהיה אם נזכור מאין באנו ולאן מועדות פנינו.
כך מגיעים: ב'וויז': 'גן הברון כפר סבא'.
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי
לקריאה נוספת:
טיול סופ"ש: אל הפרגים של בית חנן
