השבוע, עם תחילת עונת המסיק, אפשר לצאת ולטייל בכל רחבי הארץ, וכמעט בכל אתר ובכל פינה לא נהיה מאוד רחוקים ממטע או כרם זיתים שכדאי לבקר ולהתפעל ממנו. אבל רגע לפני שיוצאים לטייל, וכדי שנעשה את זה עם כוונה והתכווננות, בואו נכיר ונוקיר את גיבור הטיול שלנו – עץ הזית.

אחד ה'סטארט-אפים' הראשונים והחשובים בתולדות האנושות החל ממש כאן, בארץ ישראל בתקופה הכלקוליתית, כאשר חקלאים קדמונים החלו לטפח את עץ זית הבר והפכו אותו ל'עץ הזית האירופאי' (Olea europaea). כך הפך עץ דל, שצימח פירות קטנים וצמוקים, לאחד מעצי הפרי החשובים בהיסטוריה האנושית.

מכאן נפוץ הזית המבוית עם עמי קדם אל כל מדינות הים התיכון ומעבר להן: מצפון אפריקה ועד לאיטליה, מצרפת וספרד ועד לטורקיה, מן האיים היווניים ועד לכל מדינה בעולם שבה יש אקלים מתאים לגידולו.

ביות זית-הבר החל ככל הנראה לפני בין 7,000 ל-8,000 שנים, והמיתוסים שנולדו סביבו מרתקים כמעט כמו היופי המיוחד שלו ושרידותו המופלאה. מצרים קדמונים ייחסו לאיזיס, אשתו של אוזיריס – אל המתים והתחייה, את מתן מתנת עץ הזית לאנושות. ביוון העתיקה דמיינו את האלה אתנה מעניקה את המתנה האלוהית הזאת לאנושות במהלך תחרות בינה לבין פוסידון, אל הים, על השליטה בעיר שקיבלה את שמה. הרומאים סיפרו שהרקולס הענק הכה במטה עשוי עץ זית וכך הפיץ את נבטיו בכל רחבי הים התיכון.

היונה, בספר בראשית, עפה אל נוח בתיבה ובפיה עלה של זית כדי לדווח לו שכלו המים מעל הארץ, וכל מלך, כוהן דתי ומשיח אמת או שקר מזה אלפי שנים נמשח בשמן זית כדי לסמל את מעמדו העליון.

עץ הזית הוא פלא של הסתגלות, התחדשות ועמידות. זה עץ ירוק-עד שמתחדש מפקעים לטנטיים וגם מגזעים וענפים זקנים, כמעט כל פיסת גזע שלו מסוגלת להשתקם ולחזור לחיים לאחר כל קטסטרופה, שורשיו חודרים אל תוך סלעים והוא עמיד בפני בצורת ממושכת, חום קיצוני ותנאי קרקע קשים. עצי זית חיים מאות שנים, יש שאומרים שאפילו אלף.

החשיבות המעשית של עץ הזית עולה אלפי מונים על חשיבותו המיתולוגית: לא רק שהוא מתבל את מזוננו ומהווה לכשעצמו מרכיב חשוב של מזון ומחזק בריאות – השמן שימש לאורך ההיסטוריה למאור, לבישול, לקוסמטיקה ולרפואה. הממצאים הארכיאולוגים העתיקים ביותר בעולם להפקת שמן זית התגלו באתר הפרהיסטורי כפר סמיר בישראל (שנמצא מתחת לפני הים, מול חוף הכרמל) והן מתוארכות ללפני כ-7,000 שנים. ממצאים נוספים, פחות או יותר מאותה תקופה, נמצאו גם בתל-זף שבבקעת הירדן ומעידים על מי שנטעו עצי זית מחוץ לאזור הגידול הטבעי שלהם, כלומר בייתו אותם.

פרי הזית טומן סוד: בניגוד לפירות אחרים הוא מר ובלתי אכיל, וכדי לנצל את "הזהב הירוק" שבו יש לעבד אותו, למשל לכבוש אותו במי מלח כדי שיהיה אכיל, או לכתוש אותו כדי למצות ממנו שמן. הפרי עצמו קטן ומריר, אבל אחרי העיבוד הוא הופך לאחד המזונות הבריאים והמשפיעים בתולדות האדם. השמן עשיר בחומצה אולאית (שומן חד-בלתי רווי), בפוליפנולים ונוגדי חמצון, והוא נקשר להפחתת דלקת, לשיפור פרופיל השומנים בדם, ולהגנה על מערכת הדם בגוף.

בתרבות האנושית מסמל עץ הזית את השלום ואת ההתחדשות, ובמדינת ישראל החופשית והדמוקרטית הוא מעטר את סמל המדינה כדי לסמל את הקשר הנצחי לאדמת הארץ. וגם אם חשבתם שסטארט-אפ בתחום מסוים ממציאים רק פעם אחת – הזית מוכיח אחרת: כ-7,000 שנים לאחר הביות הראשון שלו, ממש כאן באזור שלנו, המציאו חקלאים ישראלים מודרנים מספר זנים מקומיים חדשים.

כבר בשנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת פיתחו הפרופ' שמעון לביא וצוות מכון וולקני את זן 'ברנע' – הזן הישראלי המוכר ביותר – מתוך אוכלוסיית עצים שהייתה נטועה בקדש ברנע שעל גבול סיני.

תוכנית ההשבחה הישראלית לא עצרה שם ובמסגרתה פותח הזן 'קדש' שמאופיין בפרי ירוק עם אחוז שמן נמוך במיוחד, ואחריו, מתוך זן בשם צ'מללי, פותח זן בשם 'מעלות' שמתאפיין בעמידות גבוהה בתנאי גידול קשים ובעמידות מפני מחלות, בכמות שמן גדולה ובהתאמה לגידול אינטנסיבי. מדעני מכון וולקני הכליאו גם זן מפורסם בשם מנזנילו עם ברנע שהם עצמם פיתחו, ויצרו את 'אסקל' – זן מודרני שמותאם טוב במיוחד לחקלאות מודרנית וגידולים סופר-אינטנסיביים, ומניב כמות גדולה של פרי עם אחוז שמן גבוה.

יוצאים לטייל בכרם ובמטע בגליל

בגליל התחתון והמערבי מטופחים מטעי זיתים – "כרמים" אם תרצו – ובהם עצים עתיקים שניטעו לפני דורות רבים. כמעט מחוץ לכל כפר אפשר למצוא אותם – עצים שנמסקו במהלך מאות שנים והיו עדים למלחמות, שנות בצורת, וגם לימים יפים ושנים גשומות.

דיר חנא

כעשרה קילומטרים ממזרח לעיר כרמיאל שוכנת העיירה הגלילית דיר חנא כחלק מן המשולש סכנין – עראבה – דיר חנא. הישוב שוכן מעל בקעת סכנין על שלוחה בגובה של כ-315 מטרים מעל פני הים בסמוך לכביש 805 שמחבר בין סכנין לכביש 65. שם הישוב מרמז למנזר קדום, ויש חוקרים שמזהים אותו עם היישוב היהודי העתיק כפר יוחנן, שהיה מרכז לימוד בתקופת בית שני ולאחר החורבן. בתקופה הצלבנית התפתח כאן כפר מבוצר ובין המאה ה-17 למאה ה-18 הוא הפך לבסיס של משפחת זיידאן ולמבצר של שליט הגליל דאהר אל-עומר.

שרידי חומה, מגדלים ומבצר עדיין ניכרים במרכז היישוב ומדגימים כיצד נראה כפר מבוצר בגליל בתקופות שבארץ ישראל לא היה דין ולא היה דיין. לאחר שהגליל נכבש על ידי ג'זאר פחה דעכה החשיבות הצבאית של דיר חנא והוא חזר להיות כפר חקלאי מוקף מטעי זיתים.

מדרום לכפר מתנשא הר נטופה לגובה של 526 מטרים, ואילו נחל חילזון ונחל צלמון חורצים את מסלוליהם ועוטפים את הישוב מצפון ומזרח. מטע זיתים עתיק ומפואר נמצא ליד מעיין קטן בשם 'עין נוג'ימה', ואפשר להחנות את הרכב במפרצון קטן לצד הדרך ולהמשיך רגלית על לכביש, כדי לגלות את המטע מצד ימין של הדרך.

מומחים טוענים שחלק מן העצים במטע הזה הם בני אלף שנים, והמראה שלהם מהמם: חלק מן הגזעים הענקיים ממש נפרד, ואת החללים שבתוכם היו מי שסכרו באבנים כדי להגן על העץ מפני שבירה, נברנים ומחלות שעלולים לכלותו.

כך מגיעים: נוסעים על כביש 805 מצומת חילזון אל צומת דיר חנא. חולפים על פני הכניסה לישוב דיר חנא וכעבור קצת יותר מ-100 מטרים פונים ימינה אל כביש צר בין בתים אשר עולה אל בריכת הבטון שצמודה למעיין 'עין נוג'ימה'. מיד לאחר מכן מתחילה ירידה תלולה ימינה אל כביש צר, ושם נמצא המטע.

הכפר ראמה

כחמישה קילומטרים ממזרח לכרמיאל, בבקעת בית כרם, שוכן הכפר א־ראמה על שלוחה שמעל לכביש 85 שמחבר בין עכו לצפת. ראמה, שבו מתגוררים יחד נוצרים לצד דרוזים ומוסלמים, ידוע כאחד מ"מרכזי הזיתים" המסורתיים והבולטים בגליל.

ראמה מזוהה כיישוב שהתקיים ברציפות מימי מקדם אך נחרב ושוקם דווקא בתקופה העות'מאנית. במהלך הדורות נשמר בראמה צביון של כפר הררי עם חקלאות זיתים ענפה, כנסיות ובתי תפילה עתיקים, וגם סביב הכפר הזה נטועים כרמי זיתים עם עצים שחלקם בני מאות שנים, אולי אפילו 1,000.

כך מגיעים: נוסעים מזרחה על כביש 85 לכיוון צפת. לאחר שחולפים על פני העיר כרמיאל פונים שמאלה לפי השילוט לראמה. עולים בכביש הגישה וכבר מצדדיו ובכניסה לישוב רואים מטעי זיתים מסודרים.
ממשיכים בכביש הראשי שחוצה את ראמה ובוחרים באחד מכבישי השירות הקצרים – דרכי עפר נוחות שמוליכות לחלקות הזיתים. מחפשים מפרץ חניה בטוח לצד הכביש ומקפידים שלא לחסום את הדרך.
חשוב לזכור שכל מטעי הזיתים שייכים לחקלאים ואתם מתארחים אצלם. נהגו כאורחים: אל תסטו מן השבילים, אל תקטפו או תפגעו בעצים, אל תותירו לכלוך בשטח.

גן ארכיאולוגי יערני בצומת כברי

כקילומטר ממזרח לצומת כברי, בסמוך לבית הספר האזורי לגליל המערבי, נמצא 'הגן הארכיאולוגי-יערני' שהוא, למעשה, "שמורת הצלה לעתיקות". מדובר בפרויקט ייחודי מאין כמותו של הקרן הקיימת לישראל בשיתוף עם הארכיאולוג ד"ר רפי פרנקל, מומחה בעל שם עולמי לחקלאות קדומה ולטכנולוגיות עתיקות.

מסתבר ששרידים עתיקים של מתקנים להפקת שמן זית הפכו עם השנים ליעד של שודדי עתיקות שעושים שימוש בציוד מכני כבד ועוקרים אותם ממקומם כדי למכור אותם, בתוך כדי גרימת נזק בל ישוער למורשת ולארכיאולוגיה.
גולת הכותרת של הגן היערני, זאת שמספרת את הסיפור כולו, היא בית בד מרשים שנגנב מחורבת זבדי שסמוכה לקיבוץ מצובה בגליל העליון. בשנת 1983 בוצעו בחורבת זבדי חפירות של רשות העתיקות והד"ר רפי פרנקל חשף שם בית בד מרשים מן התקופה הרומית.

בשנת 2001 הגיעו שודדי עתיקות לאתר ובאמצעות ציוד מכאני כבד ניתקו את חלקי האבן הכבדים וגנבו אותם. היחידה למניעת שוד ברשות העתיקות פתחה בחקירה ואיתרה את השרידים הגנובים, אולם לא היה היגיון להחזיר אותם למקומם המקורי רק כדי שייגנבו שוב. במקום זאת הועתקו שרידי בית הבד אל הגן המוגן והמפוקח בכברי, וכעת אפשר לחזות שם במתקן העצום, עם קורת העץ המשוחזרת והמשקולות שלו.

אל "גן ההצלה הארכיאולוגי" בכברי הובאו מתקני הפקת שמן זית ויין מאתרים שונים ברחבי הגליל, והתצוגה מדגישה את ההתפתחות הטכנולוגית לאורך השנים: זה לצד זה מוצגים מתקני סחיטה פשוטים וקדומים לצד בתי בד מורכבים יותר שמופעלים באמצעות קורה ומשקולות, ועד למתקנים מאוחרים שבהם נעשה שימוש בבורג גדול.

המקום אידיאלי למשפחות ולקבוצות, הוא מוצל, נגיש, ופזורים בו שלטי הסבר מפורטים שמלווים את המוצגים. בסמוך לגן נמצא חניון כברי, חניון יום מסודר וגדול של קק"ל ובו שולחנות פיקניק רבים.
כניסה לגן הארכיאולוגי דורשת תיאום מראש אולם לרוב הוא פתוח בחגים ובאירועים של קק"ל. חשוב לוודא את זמני הפתיחה טרם ההגעה.

עוד כרמי זיתים בצפון

צפת, עמק התכלת

מצפון לעיר צפת, במורד ואדי מתחת לשכונות הצפוניות, מטפחת קק"ל שטח של מאות דונמים ובו מעיינות, בריכות, בוסתנים ועצי זית שכולם משמרים את הנוף שעטף את העיר העתיקה לפני תהליך הפיתוח המאסיבי שלה.

בעמק המרהיב ישנם מעיינות טבעיים וטרסות חקלאיות עתיקות ששימשו במשך מאות שנים את תושבי צפת והכפרים שמסביב לחקלאות של זיתים, גפנים ועצי פרי. זאת הייתה חקלאות הררית מסורתית סביב מקורות מים.
בעת פיתוח הפארק נעשה מאמץ לשמר את הבוסתנים ואת שרידי מתקני המים בתוך כדי ניסיון להפוך אותם למרחב ציבורי נגיש שמחבר בין טבע, ההיסטוריה של צפת, והנוף המשכר לכיוון הר מירון.

כך מגיעים: נוסעים על כביש 8900 ומצומת הכניסה המרומזר ממשיכים למרחק של כחצי קילומטר לכיוון מרכז העיר. פונים ימינה לפי השילוט "פארק עמק התכלת" ומגיעים לחניון מסודר בראש המדרון. משם יורדים רגלית בשבילי הפארק.

מהר אדיר לחורפיש

בצפון הגליל העליון, סמוך לגבול הלבנון, בין היישובים סאסא, מתת וחורפיש, יש מקטע מהמם שמשלב בין חורש טבעי, טרסות עתיקות ומטעי זיתים מודרניים לבין נקודת תצפית מרשימה שמושכת אותנו אליה שוב ושוב: מצפור הר אדיר.

הר אדיר מתנשא לגובה של יותר מקילומטר מדרום לכביש הצפון, הוא כביש 899, בין סאסא למתת, וזה חלק משמורת הרי מירון. על פסגת הר אדיר הוקם מצפור הנצחה לחללי מלחמת לבנון השנייה, ומשם יש תצפית אל גבול הצפון ואל הרי הלבנון. חורפיש נטועה מצפון-מזרח להר אדיר, על כביש הגישה מצומת חירם, וסביב חורפיש ומתת נותרו טרסות עתיקות עם מטעי זיתים שמעידים על רצף חקלאי ארוך שנים בגליל העליון.

כך מגיעים: אל מצפור הר אדיר נוסעים על כביש 89 לכיוון צומת חירם ופונים צפונה אל כביש 899. ממשיכים לפי השילוט אל מצפור הר אדיר ופונים בכביש גישה מסודר ממנו עולים עד לחניון העליון. משם הליכה קצרה ונוחה למצפור. אל חורפיש: הכי קל – 'חורפיש' ב'וויז'. נוסעים על כביש 89 (באזור צומת חירם) לפי השילוט. חשוב לשים לב שסביב מתת, הר אדיר וחורפיש סלולות דרכי עפר יפות אבל לא כל קטע שלהן מתאים לנהיגה עם מכוניות נוסעים.

סח'נין

בתקופת בית שני ובתקופת המשנה והתלמוד התקיים ישוב יהודי בשם סכנין שמוזכר במקורות חז"ל. סחנין המודרנית היא עיירה ערבית חקלאית אשר התפתחה מאוד במאה ה-20 ובשנת 1995 הוכרה כעיר.

לסחנין יש מסורת היסטורית ארוכה ורציפה של גידול זיתים בזכות בקעה פורייה ועבודה אנושית ארוכת שנים של הקמת טרסות ונטיעת מטעים משפחתיים. מסיק הזיתים בסח'נין ובסביבותיה נראה היטב בנהיגה לאורך כביש 805 ובכניסות לעיר אבל חשוב להדגיש שהמטעים נטועים על קרקעות פרטיות ואסור להיכנס אליהם ללא רשות, לא כל שכן לקטוף פרי. אפשר לתאם ביקורים בבתי בד מקומיים.

כך מגיעים: נוהגים על כביש 85 או על כביש 781 לכיוון סחנין, לפי השילוט.

יאנוח ג'ת

ינוח – ג'ת היא מועצה מקומית דרוזית בגליל המערבי, ובאופן לא מפתיע היא מאחדת (החל משנת 1990) את שני הכפרים ינוח וג'ת, שנטועים כ-12 קילומטרים מצפון-מזרח לכרמיאל, על רכס שמתנשא בין כרמיאל לעכו.
ממרומי הרכס יש תצפית נהדרת על הנוף הפתוח של הגליל המערבי שמקושט בכרמי זיתים מסורתיים.

ינוח וג'ת שוכנים באזור שבו התגלו שרידי ישוב מהתקופה ההלניסטית, הרומית והביזנטית, וכן ממצאים מתקופות מאוחרות יותר כמו העות'מנית, אז החלה ההתיישבות הדרוזית שמוכרת כיום. לאורך כל ההיסטוריה התקיימה כאן חקלאות של גידול זיתים והפקת שמן זית.

כך מגיעים: נוסעים על כביש 85 אל צומת יאסיף/עכו מזרח ופונים צפונה לכביש 70, ואז צפון מזרחה לפי השילוט ינוח – ג'ת. אפשר להגיע גם מכיוון עכו וכרמיאל על כביש 70 ולפנות לפי השילוט לינוח – ג'ת.

כרמי זיתים ותצפיות נוף במרכז הארץ

חירבת רגב

חירבת רגב (נ.צ. 646591/ 195838) נראית כמעט מכל מקום בפארק בן שמן אבל המיקום האסטרטגי שלה לא נעלם לאורך ההיסטוריה מעיני תושבי האזור. הגבעה מתנשאת לגובה של כ-200 מטרים מעל פני הים והיא חולשת על הדרך בין השפלה להר.

בחורבת רגב נמצאו שרידי מבנים, בורות מים עתיקים ומטעי זיתים, וההנחה היא שזה היה חלק מישוב מבוצר, ובמהלך השנים אולי גם מצודה ששלטה על הדרך לשפלה. המקום מיוחד בשדרה של שתי שורות של עצי זית עתיקים שנטועים לאורך קו הרכס ומובילים אל נקודת תצפית. במקום הוקמה מרפסת תצפית פנורמית שממנה נשקף הנוף המרהיב של יער בן שמן והשפלה, ולא הרחק משם הוקמה אנדרטת מצפה חן לזכר חן אגוז ז"ל. בתי העיר מודיעין נשלחים כזרועות תמנון על הגבעות ממול ולמרגלות הגבעה נראה מבוך הגשרים של מחלף ענבה על כביש 431.

כך מגיעים: ממחלף ענבה נוסעים על דרך די חדשה לכיוון צפון אל כיכר שממנה יוצאת דרך עפר אל מחצבה. פונים בשביל שמוליך לכיוון היער ואז כבר מבחינים בשורות עצי זית שנטועים על ראש הגבעה. מכאן ממשיכים רגלית.

מצפה הדר גולדין ליד סלעית

אזור התעשייה סלעית נמצא בסמוך לישוב צור נתן בסמוך לכביש 5533. מחנים את הרכב על רחבה סלולה בקצה הדרך ומוצאים את עצמנו על ראש גבעה בגובה 263 מטרים מעל פני הים לנוכח נוף פנורמי עוצר נשימה.

זאת אחת מנקודות התצפיות המרשימות באזור השרון והשומרון וכאשר הראות טובה פרוש כל מרכז הארץ כמפה לרגלי המבקר: בצפון הרחוק נראה בבירור רכס הכרמל, ממערב נראות ארובות תחנת הכוח של חדרה ומישור החוף פרוש לפנינו מנתניה ועד לגוש העירוני העצום דן, ובדרום מערב נמתח קו החוף עד לאשדוד ולאשקלון, ואת הכיסופים בני 11 השנים להביא את סרן הדר גולדין הי"ד למנוחת עולמים ראויה.

מצפה הדר ממוקם על גבעה בעלת חשיבות אסטרטגית שאחד הנדבכים המוקדמים שלה הוקם בתקופה הרומית, עם מבנה שחלש על הדרך שחיברה את ערי החוף המרכזיות, בהן אפולוניה, עם העיר שכם ומרכז השלטון והמסחר של הרי שומרון. על מורדות הגבעה נטועים עצי זית, חלקם בני מאות שנים, ועל ראשה הוקם מצפה שהפך לסמל ודורש מאיתנו לצפות בעיקר על עצמנו ועל העתיד של מדינת ישראל. מכאן ניבטות גם תחנות חייו של הדר גולדין הי"ד: הכרמל וחיפה, מקום הולדתו; מערבה אל כפר סבא, העיר בה גדל; מזרחה אל הרי השומרון והיישוב עלי, שם למד; ודרומה אל עבר עזה, שם נפל ושם נחטף גופו למשך כל כך הרבה שנים.

על מרפסת התצפית המרכזית פזורים פסלי אבן, בהם 'כיסא הציפייה' המרגש, וישנם שני "מסבירנים קוליים" שמספרים את סיפורי המקום, הנוף, ומורשת הדר גולדין.

קל ונוח לבקר באתר והכניסה אליו לא כרוכה בתשלום ונגישה לבעלי מוגבלות. מומלץ לשלב ביקור במצפה עם מסלול הליכה בנחל סלעית הסמוך, אשר יורד מן הגבעה אל מורדות השומרון המערבי.

כך מגיעים: הכי פשוט – מקלידים "מצפה הדר" באפליקציית 'וויז'. נוסעים על כביש 5533 אל אזור התעשייה סלעית ולפני הכיכר של אזור התעשייה פונים ימינה אל רחוב העוצמה. ממשיכים עם הכביש עד לרחבת החניה של המצפה לפי השילוט.

תרבות הזית בדרום

מרכז המבקרים במושב בני דרום

כבר בכניסה אל מרכז המבקרים של "בית הבד של בני דרום" מריחים ריח חריף, עשבוני ורענן של זיתים טריים שנמסקו זה עתה. אבל ביקור כאן לא עוסק רק במוצר הסופי, שמן הזית, אלא במסע בזמן.
מבקרים פוסעים בין אבני בזלת כבדות שמשחזרות בית בד עתיק, עוברים דרך תצוגה היסטורית ב"בית ראשונים" ומסיימים מול תצוגת מכונות תעשייתיות חדישות שבאמצעותן מופק שמן בימינו אלה.

מוזיאון "בית ראשונים" מספר את הסיפור של מושב בני דרום שהוקם במקור כ"כפר דרום" בסמוך לעיירה דיר-אל-בלח שברצועת עזה. היישוב המקורי פונה במהלך מלחמת העצמאות והוקם מחדש בשנת 1949 בסמוך לאשדוד.
סיפור שני של מרכז המבקרים עוסק בהיסטוריה של הטכנולוגיה: החל מבית בד משוחזר שמדגים שיטות שבהן הפיקו את ה"זהב הנוזלי" בארץ ישראל במשך אלפי שנים – ריסוק הזיתים באבני "מפרכה" וסחיטתם באמצעות קורות ומשקולות, וכלה כאמור בשיטות החדישות של ימינו.

החיבור בין שני הסיפורים הוא גם חיבור בין אהבה לאדמה ולמורשת שמהודק על-ידי אחד הגידולים העתיקים והסמליים ביותר בארץ. במהלך הביקור אפשר לצפות בסרט שמתאר את שיטת ה"סינולאה" (Sinolea) להפקת שמן שלא באמצעות כבישה (לחץ) או צנטריפוגה (כוח סיבובי) אלא באמצעות להבי פלדה שנטבלים בעיסת הזיתים, והשמן, שלו יש מתח פנים שונה, נדבק אליהם ומופרד באמצעותם בעדינות. בשיטה זאת נשמרים ארומות ונוגדי חמצון בשמן.

מרכז המבקרים בבני דרום פתוח כל השנה למעט שבתות וחגי ישראל, בין 09:00 ל-17:00 בימות השבוע ובין 09:00 ל-13:00 בימי שישי. יש לתאם מראש את הביקור במקום.

כך מגיעים: נוסעים על כביש 4 למחלף אשדוד ופונים מזרחה לכביש 41. ברמזור הראשון, בצומת בני דרום, פונים ימינה לתוך המושב וממשיכים ישר לפי שילוט אל "מרכז מבקרים – שמן זית".

טיפ: איך מזהים שמן זית איכותי (ולא, המקרר הוא לא הפתרון)

שמן זית ודבש הם ככל הנראה שני המוצרים עם ההיסטוריה הארוכה ביותר של זיוף בידי בני אדם. הסיבה פשוטה: אלה מוצרים יקרים, קל למהול אותם במוצרים זולים יותר והפיתוי של בני אדם לרמות בני אדם אחרים טבוע עמוק מידי בטבע האנושי.

אז איך מזהים זיוף של שמן זית? האמת היא שזה לא קל ואל תאמינו למיתוס נפוץ לפיו אפשר להכניס שמן זית למקרר כדי לבדוק אם הוא נקרש. זאת לא שיטה אמינה לבדיקת איכות השמן או כדי לוודא אם הוא נמהל בשמנים אחרים. קרישה בקור (קיפאון) מעידה על נוכחות של חומצות שומן רוויות או שעווה (ווקס) טבעית, והריכוז של אלה משתנה באופן דרמטי בין זני זיתים שונים. שמן זית מזן אחד עשוי לקפוא לחלוטין בעוד ששמן מזן אחר יישאר נוזלי למרות ששניהם יכולים להיות איכותיים.

אז מה בכל זאת?
הכי טוב זה לקנות מן המקור ולכל הפחות ממישהו שאפשר לסמוך עליו. לא קל, אבל אם אתם מכירים דרך טובה יותר – תכתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי

לקריאה נוספת:

טיול לסופ"ש: אל הסודות הכמוסים של הגן הקסום

טיול לסופ"ש: אל נחל גזר

טיול לסופ"ש: אל ראשו של הגלבוע