ההתחממות הגלובלית מסכנת את רוב החי והצומח על-פני כדור הארץ ובדרך לשם יוצרת לא מעט מחלוקות בין בעלי אינטרסים שונים אודות הרקע המדעי והסיבות לתופעות אקלימיות, ובעיקר לגבי דרכי ההתמודדות האפקטיביות עם הבעיה. בינתיים, חדשות לבקרים כולנו נחשפים לקטעי וידאו של פגעי אקלים מכל רחבי העולם – מפולות בוץ, שיטפונות, סופות אדירות, רכוש רב שמושמד תוך רגעים ספורים והמוני נפגעים.
מטאורולוגים מזהירים אותנו ומדגישים שהחורף הישראלי שונה מבעבר, עם פרקי גשם קצרים יותר אבל הרבה יותר אינטנסיביים, ונדמה שכולנו כבר יכולים להעיד על כך גם מן הניסין האישי. במציאות כזאת חייבים פרנסי הציבור להכין את הקרקע, תרתי משמע, למציאות – ולהיערך לקליטת שיטפונות בקנה מידה גדול כדי לצמצם את נזקיהם.
סיפור מעניין וכמעט לא מוכר בהקשר של הצורך לכבד את הטבע כדי להימנע מאסונות מתאר את ההתמודדות של משרתי הציבור עם נזקי טבע בארץ ישראל, ובאותה הזדמנות גם מעניק לנו מיקום מושלם לטיול סוף שבוע. הוא מחזיר אותנו 89 שנים לאחור, לאביב 1934, כאשר "המנדט" שהבריטים העניקו לעצמם על הארץ נכנס כבר לשלב שבו הוא התבוסס בבוץ, תרתי משמע. הבריטים, שהבטיחו את ארץ ישראל במקביל גם ליהודים וגם לערבים, נאלצו להתמודד עם הלאומנות הערבית הגוברת (שנתיים לאחר מכן יפרוץ "המרד הערבי הגדול"), אבל שום דבר לא הכין אותם, או את הישוב העברי, לגשם העז שניתך החל ב-11 במאי, שלהי האביב של אותה שנה, על מערב הכינרת.
סופות גשמים התחוללו בכל ארץ ישראל ובפרט באזורי ההרים, וביום הגשום ביותר, ה-14 במאי, החלה מפולת בוץ אדירה מן המדרונות המזרחיים של הר מנורים, מלווה בכמויות מים עצומות שזרמו בערוצי נחל מנורים ונחל חמת לכיוון הכינרת, שוטפות בדרכן את העיר הקטנה טבריה אשר בקושי התאוששה מרעידת אדמה הרסנית שפקדה אותה 7 שנים קודם לכן.
סלעים במשקל טונות התדרדרו במדרון אל תוך העיר, תשתית הניקוז הלקויה גרמה להצפה אדירה, ותחת הבוץ והשיטפון הפתאומי נקברו חיים 35 תושבים, רבים מהם ילדים. מאות תושבים נפצעו ונגרם נזק כבד לרכוש: כ-400 משפחות ניזוקו, מחציתן יהודיות ומחציתן ערביות, כ-100 מבנים נהרסו וכ-5,000 בני אדם נותרו ללא קורת גג. האסון היכה בתדהמה את תושבי הארץ, ונוסף לחיילי הצבא הבריטי התנדבו אלפי תושבים לסייע לנפגעים.
כל קו החוף של העיר טבריה השתנה ללא היכר, וכדי לאפשר זרימת מים חופשית אל האגם, ולהימנע מאסון נוסף, נבנו לאחר פינוי ההריסות מספר רחובות בהתאם למתאר המדרון ולכיוון הזרימה. בנוסף, במקום חלק משטח העיר העתיקה, על קו המים, נבנתה טיילת ריקה ממבנים ובתי מגורים.
מצד אחד, האסון הזה היה ידוע מראש. כבר לאחר רעידת האדמה של 1927 הבינו הבריטים את פוטנציאל הסכנה והחלו לנטוע עצים במעלה ההר כדי לחזק את האדמה. אלא שהנטיעות היו דלילות מידי, וחלקן נהרס בגלל רעיית יתר. מצד שני, בעקבות האסון מינו הבריטים ועדת בדיקה ומסקנותיה יושמו במהרה: הם הכריזו על השטח כעל "איזור מיוחד לפי פקודת הסחף" והחלו בהקמת טרסות ושתילה מאסיבית של עצים על המדרון התלול של הר מנורים. העבודות האלה הוכיחו את עצמן בשלהי אותה שנה כאשר סופה חזקה נוספת המטירה גשמי זעף, אולם לא גרמה לנזקים בעיר.
בשנות ה-60 של המאה שעברה החלה הקרן הקיימת לישראל בנטיעות משמעותיות שנועדו לאותה מטרה, ובמקביל יצרה מערכת ניקוז לקליטת השיטפונות והטייתם באמצעות תעלות. הפעם נבחרו זני עצים מתאימים למשימה, בהם 'טטרקליניס מפריק' שהוא עץ מחטני, ים תיכוני, ממשפחת הברושיים שמקורו במערב המזרח התיכון, באזור הרי האטלס. עץ זה יובא לישראל וניטע לראשונה בחוות אהרונסון לפני כמאה שנים. בנוסף נשתלו גם אקליפטוסים שונים ועצי שיטה מכחילה, ואלה הצליחו למנוע סחף אדמה עד ימינו אלה.
כיום, כאשר מטיילים על השביל בחלקו העליון של ההר, בגובה של כ-400 מטרים מעל הכנרת, קשה לדמיין את האסון שהתרחש כאן לפני כמעט 90 שנים, אבל אפשר ליהנות מן הנטיעות והעצים השונים. הנוף מרהיב, וחוץ מאשר האגם עוצר הנשימה אפשר גם להציץ על בתי העיר – הוותיקים ואלה שבשכונות החדשות, ולהתמקד בחופי דרום הכנרת, הר בריניקי, והרי גולן שנישאים ממול.
כביש צר שנסלל על-ידי קק"ל חורץ את חלקו העליון של היער וההולכים או הנוסעים עליו נחשפים למראות נוף נפלאים. לאחרונה הוקמו מספר נקודות תצפית לאורך הכביש, והדרך עצמה שופצה והפכה לאחת מדרכי הנוף היפות בארץ.
כך מגיעים: כדאי להתחיל את הטיול מכביש 7677 שיורד בתלילות מפוריה עילית לכיוון הכנרת. זה כביש צר ומפותל וממנו מתפצלת דרך אל אכסניית הנוער 'פוריה' ואל 'דרך נוף יער שוויץ'. בדרך יש נקודת תצפית לזכרו של אורון שאול הי"ד, לוחם גולני שנפל במבצע 'צוק איתן' וגופתו מוחזקת בידי חמאס בעזה. זאת נקודת תצפית ומנוחה מומלצת מעל נוף עוצר נשימה.
בהמשך נוסעים על כביש צר ומפותל למשך כ-6 קילומטרים ולאורכו מספר נקודות תצפית מרהיבות אל הכנרת והגולן. בתקופה זאת של השנה הכל מאד ירוק ופורח, כלניות עדיין מנקדות באדום את הנוף לצד עיריות ושלל סביונים אביביים. בהמשך הכביש מתרחב ומגיעים למצפה החדש אשר בנוי כמו סיפון צף שנשלח אל נופי הכנרת. מבנה זה בנוי מאבן מקומיות והמרפסת שלו מקורה ומספקת הצללה אבל לא מונעת מן האוויר שעולה מן הכנרת לצנן את החום.
מעל התצפית נבנה חניון נופש פעיל לילדים, ובהמשך יש מצפור דו מפלסי שמתאים למי שמחפש פינת התבודדות נעימה מול הנוף, ולאחר מכן מצפור נוסף שמשקיף לשלוש רוחות שמים.
חובבי הליכה יכולים להתחבר לסימון שביל ישראל שנמצא ממערב ובמקביל לכביש, מסלול זה מתאים גם לרוכבי אופניים, והוא ממשיך עד לבתי העיר טבריה עילית.
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.
