אביב הגיע והירוק הנפלא של החורף דוהה ומצהיב. בעוד רגע יתכווצו עשרות שלוליות החורף בכל רחבי הארץ ורובן ייעלמו, וזאת הזדמנות אחרונה לבקר באלה שנותרו.
'בריכת חורף' או 'שלולית חורף' היא בריכה עונתית או שטח הצפה שנוצר כתוצאה של זרימת מי גשם אל שקע בקרקע שממנו אין להם מוצא וקצב החלחול לתוך האדמה איטי. כמעט כל בריכות החורף נמצאות באזורים מישוריים בדגש על קרקעות סלעיות או אטומות, וחלקן נותרו כשרידים אחרונים לשטחי ביצה נרחבים שהיוו בעבר חלק מן הנוף הארץ ישראלי. בריכות חורף אחרות נוצרו כתוצאה של עלית מפלס מי התהום בעונת הגשמים.
בתוך וסביב בריכות החורף מתקיימת מערכת אקולוגית עונתית ייחודית ששותפים לה מינים רבים של צמחים ובעלי חיים, חלקם ייחודיים ואף כאלה שבסכנת הכחדה. קצב הפיתוח והבינוי בכל רחבי הארץ מעלימים במהירות שלוליות חורף רבות ויחד איתן אובדים מינים שונים של צמחים ובעלי חיים, וכדי להציל אותם מוקמים במקומות שונים אתרים שיוצרים שלוליות חורף מעשי ידי אדם. למרבה הצער, אף פרויקט כזה לא הצליח עד היום לשחזר את העושר הטבעי של בריכות חורף טבעיות, וזאת לכשעצמה סיבה טובה למהר ולבקר בשלוליות הקיימות.
רוב שלוליות החורף מאופיינות בעומק רדוד למדי – עד חצי מטר במקרים רבים – וכתוצאה מכך נוצרים בתוכם תנאי חיים עם שינויים קיצוניים של טמפרטורות ושל הרכב המים. במהלך הלילה צונחות הטמפרטורות ויכולות להגיע בחורף כמעט עד לנקודת קיפאון, ואילו בצהרי יום חם הן מגיעות גם ל-20 מעלות ויותר.
קיימת שונות רבה בריכוזי הגזים בתוך המים – חמצן מחד ודו-תחמוצת הפחמן מאידך – וזאת כתוצאה של דיפוזיה של חמצן מן האוויר החיצוני ופוטוסינתזה של אצות וצמחי מים. גזים אחרים נוצרים כתוצאה של פירוק החומר האורגני, וא-פרופו חומרים אורגניים – אל השלוליות נמשכים בין השאר יונקים שמותירים בהן מזכרות של מלחי זרחן וחנקן. כתוצאה מכל אלה – בשלוליות החורף שורדים רק יצורים עם כושר סבילות רב.
מינים שונים של בעלי חיים מתקיימים אך ורק בשלוליות חורף מפני שהם לא יכולים לשגשג בסביבות אחרות, אך מחזור החיים שלהם מותאם לארעיות של שלולית שמתייבשת בחלק מחודשי השנה.
בריכות חורף רבות קיימות בארץ מרמת הגולן, דרך הרי ירושלים וכלה בשרון ובמישור החורף, וחלקן כלולות כיום בשטחי שמורות טבע. אחת הבריכות הגדולות, בעצמה שריד לביצה הענקית שהייתה בעבר בשטח שעליו בנויה כיום העיר חדרה, נקראת 'בריכת עטא', על שמה של משפחה ערבית שהייתה בעלת הקרקע בעבר.
כיום מהווה בריכת עטא חלק מ'יער חדרה', שהוא לכשעצמו דוגמא ל'ניסוי וטעיה' וחוסר הבנה בסיסית באקולוגיה. מתיישבים יהודים ראשונים הגיעו לשטחי הביצה הגדולה של חדרה בשנות העשרים של המאה הקודמת ורבים מהם נפלו חלל על-ידי מחלת המלריה. בניסיון להדביר את יתושי האנופלס שהפיצו את המחלה הוחלט לייבש את הביצה, אולם האמצעי שננקט לצורך זה היה שגוי.
במימון הברון רוטשילד ניטעו בשטח הביצה אלפי שתילים של עצי אקליפטוס, עצים שבמקרים רבים צומחים באוסטרליה בסמוך למקווי מים, והתחושה של החקלאים הלא מנוסים הייתה שהעצים האלה פשוט "ישתו" את כל המים כדי לצמוח.
כל מי שביקר אי פעם באוסטרליה יודע שרוב היבשת הזאת צחיחה למדי, ועץ האקליפטוס מותאם דווקא לאזורים שבהם אין כמעט מים, כלומר שהוא ממש לא "שתיין" גדול ולא זקוק להרבה מים.
מפה לשם, ביצת חדרה יובשה בסופו של דבר בדרך היחידה שבה אפשר לייבש ביצות: באמצעות ניקוז המים. ניסיונות הייבוש הותירו לנו שתי מזכרות: את היער הגדול ביותר בארץ של עצי אקליפטוס ואת בריכת עטא – שלולית החורף האחרונה שנותרה בשטח ביצת חדרה ונמצאת כיום בגן הלאומי פארק השרון.
אגב, במהלך השנים נעשה ניסיון להסב את השלולית הזאת לבריכות דגים אבל זה לא ממש צלח, אבל מה שיותר חשוב זה שבשיא החורף היא מתרחבת ומכסה שטח נרחב של כ-400 דונמים.
בימים אלה פוקדים את המקווה הזה עופות מים רבים ובהם ברווזים בצבעים מרהיבים, סיקסקים שממלאים את האוויר בקריאות אזהרה, אנפות לבנות וציפורים קטנות שמוצאות מחסה בצמחייה הצפופה. בחודשים הקרובים ינחתו כאן ציפורים נודדות רבות בדרכן מאפריקה לאירופה.
הכניסה לסביבת בריכת החורף חופשית אך אסור לטבול בבריכה עצמה וכמובן שאסור להשאיר בה מזכרות מזיקות. רצוי להגיע ברגל למרות שישנם שבילים שמאפשרים נסיעה עם כלי רכב. אלה מסתיימים בבריכת המים ולא מאפשרים המשך תנועה.
כך מגיעים: נוסעים על כביש 4 מחדרה לכיוון דרום ונכנסים אל תחנת הדלק דור אלון (לפי השילוט "גן אירועים ערוגות הבושם"). אפשר לחנות במגרש גדול מאחורי התחנה ולהמשיך משם ברגל, מרחק של כ-400 מטרים, עד לבריכת החורף.
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי
