איפה אפשר לטבול במים חיים ונעימים, ליהנות מן הנוף, למצוא נקודת יציאה נהדרת לטיולים בסביבה, ויחד עם כל אלה להרגיש בגוף ולראות בעין את כשלי הניהול הממשלתי בישראל – והכל במרחק נסיעה קצרה ממרכז הארץ?

אחת התשובות היא "בית לאה" שממוקם על הגדה הצפונית של נחל הירקון במרחק קצר מהוד השרון וממחלף ירקון שעל כביש 5. כאשר מגיעים לשם מבינים שלא צריך להתאמץ כדי למצוא סמליות רבה כמעט בכל דבר שקשור באתר הזה.

נתחיל באתר עצמו, שאל המבנה שבמרכזו אין גישה ולמרבה הצער גם אין עדיין סיבה מיוחדת להיכנס לתוכו. מדובר ב"בית באר" – אחד מתוך עשרת רבות של מבנים כמותו אשר נבנו החל מסוף המאה ה-19 בפרדסים הרבים שניטעו באותן שנים בשפלת יהודה ובכל רחבי שפלת החוף.

ארץ ישראל נשלטה באותן שנים על-ידי העות'מנים, ומאירופה החלו להגיע אליה מנועי בעירה פנימית (בנזין ודיזל) אשר שימשו לשאיבת מים והזרמתם לצורכי השקיה. כדי להגן על המנועים והמשאבות נבנו סביבם מבנים חד קומתיים, וברוב המקרים נוספה להם לאחר מכן קומה שנייה אשר שימשה למגורים של שומרי הפרדסים או של משפחותיהם.

לימים, כאשר פותחה בארץ ישראל תשתית מים, לא היה עוד צורך ב"בתי המוטור" למיניהם והם נזנחו. בתי באר שנבנו בתוך או בסמוך לישובים ולערים שולבו במתאר היישובי והוסבו לשימושים אחרים, אבל בתי באר שנבנו במקומות מרוחקים, כמו "בית לאה", נזנחו, וחלקם התפוררו ונעלמו.

בית הבאר שאליו נטייל השבוע נמצא כיום בצמוד למושב נווה ירק ששייך למועצת דרום השרון, ובשלהי המאה ה-19 הוא נמצא בתוך מתחם חקלאי על גדות נחל הירקון, על אם הדרך בין יפו לשכם. מבנה זה זכה לתיעוד מפורט ולתיק שימור ואנחנו מנסים להגיע אליו כדי ללמוד את ההיסטוריה שלו לעומקה, וכאשר הם יגיעו אלינו נשלים אותם כאן.

מכל מקום, האתר כולו ננטש בשלב זה או אחר, הפרדסים נעקרו, ועל חלק משטחם נבנו המושב ופותחו שדות חקלאיים אחרים. אי שם באמצע שנות ה-90, כאשר העזובה שלטה בכל, מישהו או מישהי החליטו לקשט את המבנה החרב בכתובת גרפיטי בנוסח "לאה המקומטת".

היות שהשביל וגדת נחל הירקון שלצידם בנוי המבנה נמצאים על תוואי 'שביל ישראל', חלפו על פניו רבבות מטיילים ועוברי אורח ועם השנים נתקבע שם המקום כ"בית לאה" – בלי שום קשר או ייחוס לאנשים שבנו את המקום ותפעלו אותו לפני יותר מ-100 שנים.

מיקומו של "בית לאה" – בסמוך לנחל ובשטח הפקר – מדגים היטב גם את המושג "ליפול בין הכסאות" ולא פחות מכך: את מספרם המוגזם של גופים ורשויות בישראל.

מותר להעריך שמבחינה מוניציפלית המבנה נמצא באחריות של המועצה המקומית דרום השרון ושל המושב נווה ירק ואולי גם של הגן הלאומי ירקון של רשות הטבע והגנים. בגלל קרבתו לאפיק הירקון הוא חוסה תחת אחריותם של רשות נחל הירקון ושל רשות ניקוז הירקון. מבחינת הבעלות בשטח סביר שהאחראים הם רשות מקרקעי ישראל ואולי גם הממונה על נכסי נפקדים, אבל מרוב בעלי בית פוטנציאלים אף אחד לא לוקח אחריות על המקום והוא עומד בשיממונו ובעזובתו.

הפוטנציאל של המקום אדיר, ולו מפני שקטע הנחל שזורם לצידו הוא שריד אחרון לנחל שמוזן על-ידי מעיינות טבעיים. מים אלה אמנם לא באיכות שתיה אבל הם גם לא מזוהמים בזיהומים מעשי ידי אדם ואפשר להשתכשך בהם – עם כל הזהירות הראויה כמובן ותוך הקפדה על בטיחותם של ילדים.

בעידן שבו בכל חצר אחורית של כל כפר, קיבוץ וקרת מבצבצת לה עגלת קפה – כמה מסובך צריך להיות שיפוץ של המבנה ההיסטורי הזה למען ציבור המטיילים?

מכאן אפשר רק לזנק

קל להגיע אל בית לאה (ב'וויז': "בית לאה"), יש שפע חניה באתר, וחשוב כמובן לשמור על הניקיון ועל השקט. שביל הגישה חולי ומאובק, אבל אחרי טבילה במי הנחל, ותחת צל עצי האקליפטוס הענקיים, האווירה הופכת רגועה ונעימה.

בכמה מקומות במרכז הארץ אפשר ליהנות מנחל זורם, סכר קטן שמעניק למקום את צליל המים הזורמים, ואפילו משני ערסלים שמתוחים מעל המים?

בפינת החמד הטבעית הזאת צומחת צמחיית מים עשירה, ואפשר לפרוס מחצלת, לערוך פיקניק, להתבונן במים הזורמים או להתארגן לטיול רגלי בסביבה – אל מבחר גדול של אתרי טיול נעימים ומסלולי הליכה חביבים בגן הלאומי ירקון, שהכניסה אליו לא כרוכה בתשלום.

כך מגיעים: נוסעים אל הישוב נווה ירק וחולפים בכניסה על פני השילוט אל משתלת 'ירוק עתיק'. פונים מן הכביש ימינה ושוב ימינה ונוסעים כ-1,500 מטרים על שביל עפר. תביאו גזיה לקפה, קצת אוכל, גיטרה ורומנטיקה.

הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.

לקריאה נוספת:

טיול לסופ"ש: אל ראשו של הגלבוע

טיול לסופ"ש: אל פארק עין נון שמדגים איך יהיה טוב בארץ שלנו

טיול לסופ"ש: אל כביש 767 וערש הציונות