רמת מנשה נישאת לגובה של כ-400 מטרים מעל לפני הים, ובימי החורף זוכה בדרך כלל לכמויות מכובדות של גשם. קו פרשת המים של הרמה ממוקם בחלקה המזרחי, ולכן כשלושה רבעים מכמות הגשם שיורד עליו ניגרת לכיוון מערב, אל הנחלים תנינים, עדה, ברקן ומשמרות. משטר זרימה זה היה ידוע כבר לפני אלפי שנים, וכאשר מהנדסי המים של הורדוס ביקשו להוליך מים לעיר הנמל האדירה שהוא הקים – קיסריה, הם בנו שם את אחד ממפעלי המים המופלאים בישראל – מן האזור שבו ממוקמים כיום הישובים עמיקם ואביאל ועד לקיסריה. מפעל המים של הורדוס תפקד במשך כ-1,200 שנים, עד אשר הוחרבה העיר קיסריה על-ידי הסולטאן הממלוכי בייברס, ושרידיו המרשימים מפארים את הארץ עד ימינו אלה.
כאלפיים שנים לאחר מכן, כאשר מהנדסי המים של מדינת ישראל הצעירה התמודדו עם הפרחת השממה, הם בנו מפעל מים דומה עם מטרה אחרת: החדרת מי הנגר אל מי התהום כדי למנוע את שטיפתם המבוזבזת אל הים. 'מפעל נחלי מנשה' תוכנן בתחילת שנות ה-60 על ידי החברה הממשלתית דאז תה"ל (תכנון המים לישראל), ובוצע על-ידי חברת 'מקורות' בין השנים 1964 – 1966.
המפעל מטה את זרימת הנחלים באמצעות מערכת תעלות וסכרים ומזרים אותם אל שדות חלחול בחולות קיסריה. מה שנשמע פשוט ונראה מרהיב בשעת גשם ושיטפון כולל לא מעט שכל, היות שבין השאר דורש תשתיות ראויות לאיסוף וטיפול בשפכים, ניטור פעילויות שעלולות לזהם את מי הנחלים (למשל שפכים של בתי מלאכה, מוסכים, מפעלים, רפתות או מפעילות חקלאית או תחבורתית), וכן מערכת לאיסוף החול והבוץ שעלולים לסתום את פני החול ולמנוע חלחול של המים.
מפעל המים כולל, בין השאר, תעלות בטון ועפר פתוחות באורך של 16 ק"מ, וכן שלושה קטעי צינורות סגורים באורך כולל של כ-4.2 ק"מ. איסוף הסחף מבוצע בעזרת תכנון חכם של השיפוע, כ-30 ס"מ לקילומטר, ומאגר שיקוע בשטח כולל של 670 דונם שבו נאספות שאריות הסחף ומבוצע חלחול חלקי לאקוויפר. משם זורמים המים דרך תעלות ומתקני חלוקה אל שלושה שדות חלחול בשטח כולל של כ-530 דונם, והם נאגרים במאגר תת קרקעי עצום בנפח של כ-24 מיליון מטר קוב.
מי הנגר מסוננים בקרקע ועוברים מעין "טיפול קרקע" שכולל תהליכים ביולוגיים על ידי חיידקים, וכן תהליכי טיפול וספיחה פיזיקאליים וכימיים. סביב שדות ההחדרה הוקמה מערכת קידוחים לשאיבת מים מהאקוויפר, ואלה מספקים את צרכי מי השתייה והמים שנדרשים לחקלאות בסביבה. אגם החלחול הגדול שבחולות קיסריה מתקיים רק בימי החורף, בשעה שהמים נאגרים ומחלחלים לאיטם, אבל האקוויפר הענק מספק את צרכי המים של הסביבה לאורך כל ימות השנה.
מסלול הטיול שלנו, שעובר בתוך פריחת החורף המרהיבה, מלווה את המים הרבים שגולשים מרמת מנשה ויש לאורכו שפע מלבב של צבעים ושל מים, עם מגוון מסלולי טיול רגליים ונתיבים לרוכבי אופניים. הטיול מתחיל לפני הכניסה לישוב אביאל, בסמוך לערוץ הרחב של נחל תנינים אשר ידע בתקופת הגשמים המבורכת השנה כמויות יפות מאד של מים. על הסכר, שסמוך לישובים אביאל ועמיקם, יש גשר שמעליו יש תצפית נהדרת על האזור כולו, ולצידו הוצב שלט עם מפה שמציגה את מסלולי הנחלים שנאספים באמצעות המפעל.
בעת גשם ובימים שלאחריו אפשר לעמוד על הגשר ולחזות בזרימת המים מתחת ובלבלוב הנהדר, בצבעי ורוד ולבן, במטעי עצי הפרי שמסביב. מכאן אפשר לראות גם חלק ממפעל המים של הורדוס: פירים שנחצבו במצוק הלבן ודרכם, בהמשך המורד, זרמו מי הנחלים על אמת המים שהוליכה אותם לקיסריה.
הדרך המומלצת לטיול חורפי שכזה, אם מזג האוויר מאפשר, היא בהליכה לאורך רוב הנתיב או ברכיבה על אופניים, ואילו הדרך הקלה והעצלה היא בנסיעה עם מספר עצירות לחילוץ עצמות וצעידה קלה. נוסעים על "כביש החוף הישן", 'כביש 4', מן העיר חדרה צפונה, ופונים מזרחה, לכיוון פרדס חנה, בצומת פלי"ם.
בכביש 652 פונים צפונה לכיוון בנימינה ולאחר כשלושה קילומטרים פונים מזרחה לכיוון גבעת עדה. בצומת עדה פונים שמאלה אל מושב אביאל ומיד אחרי הכניסה למושב פונים ימינה לכיוון אלונה וממשיכים בנסיעה לאורך כשני קילומטרים. כאן מחנים את המכונית והולכים ברגל אל הסכר שמעל לנחל תנינים.
חוזרים אל המכונית ונוסעים בחזרה לכיוון גבעת עדה, ובדרך אפשר להבחין בתעלת הבטון שאוספת את מי נחל תנינים ומזרימה אותם אל נחל עדה. חונים את המכונית במקום בטוח וסמוך לצומת עדה והולכים ברגל אל הסכר שבנוי מעל נחל עדה.
התחנה האחרונה שלנו משקיפה על אגם השיקוע, אשר מלא בימים אלה כמעט עד שפתו. שטח אגן החלחול מגודר, וממילא מסוכן להתקרב אליו, לכן נצפה אליו מכיוון אזור התעשייה שאליו ניכנס מן הצד הצפון מערבי ושם גם נחנה. מעל גבעות החול שבמערב אזור התעשייה יש תצפית מרהיבה על בריכות השיקוע.
צילומים: דובי זכאי
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי
