עצירת הגשמים מעלה בימים אלה סימני שאלה אודות התואר שבו צריך לכנות את העונה שבה אנחנו נמצאים כעת, אבל לטעמי זאת העת היפה ביותר לטיול באזור עמק החולה.
מכסות המים של חקלאי הצפון קוצצו בגלל הבצורת, אבל על פני חלק מן השדות החקלאיים הפתוחים נעות להן בנחת מערכות השקיה אוטומטיות מסוג "קו נוע" ומשקות את הגידולים בהתאם להוראות המחשב. שלכת נהדרת במטעי הנשירים מציגה מופע ויזואלי מרהיב של כל גווני האדום והכתום ואת שולי החלקות תוחמים שבילי עפר ותעלות מים שמאיירים את התמונה בגוונים של חום-אדמה אדמדם או חום-אוקר של כורכר.
היופי הנהדר מלווה בצלילים מן השמיים: להקות ענקיות של עגורים שחורפים אצלנו נוחתות בשדות עמק החולה וב'אגמון'. ציפורי הענק סועדות סעודת ערב בטרם שהן משפרות מיקום אל תוך מי האגם הרדודים, שם הן ישנות שנת לילה כשהן מוגנות מפני טורפים. העגורים חיים כבני זוג נאמנים לכל חייהם הבוגרים והם מגדלים יחד את גוזליהם. יחדיו הם מעופפים מארצות הקור אל ארצות החום בסתיו ובחורף, ויחד הם חוזרים לאירופה באביב. קריאותיהם המיוחדות מלוות אותנו בימים אלה לכל אורך הטיול.
מאד מומלץ להתחיל את הטיול בעמק החולה בנהיגת שבילים בשעות הבוקר, עם פיקניק לאורך המסלול, ולסיים אותו לקראת ערב ואל תוך הלילה באגמון החולה, אשר מופעל בידי קק"ל. שבילי העפר, שברובם מתאימים לכל כלי הרכב וחלקם רק לכלים בעלי הנעה כפולה, חוצים את עמק החולה ממערב למזרח ומצפון לדרום. השביל הראשי מתחיל בכביש 90, בסמוך לפניה אל אתר האגמון, ונמתח משם מזרחה אל התעלה המזרחית של הירדן. מי שנוהג בג'יפ חסון, או בקרוסאובר בעל הנעה כפולה, יכול לרדת גם אל שבילים אחרים, למשל אל שביל שנמתח ממערב לתעלה המזרחית ומוליך אל שדות מעובדים לצד מטעי נשירים ולאורך התעלה המזרחית.
עם זאת, חשוב מאד לזכור שכמו בכל מקום אחר בארץ – ירידה מן השבילים אסורה מכל וכל, גם בגלל הפגיעה בערכי טבע וגם – במקרה הזה – בגלל פגיעה בשטחים חקלאיים.
תעלות השקיה וניקוז שונות בעמק החולה מונעות "קיצורי דרך", והגשרים שמתוחים מעליהן מועטים. חשוב לזכור את זה מבעוד מועד ולפתוח את תוכנת הניווט בטלפון הנייד או להיעזר במפת סימון שבילים כדי להימנע מ"ברבור" ונהיגה ממושכת ומיותרת. אין צורך (אנחנו מקווים) להתרגש מקולות של פיצוצי יריות ורעשי סירנות, בדרך-כלל לא מדובר בבעיה ביטחונית אלא ברעשים מכוונים שנועדו להפחיד את העגורים ולגרש אותם מן השדות הזרועים.
הקרן הקיימת לישראל מפעילה את "פרויקט העגורים" שמטרתו למנוע נזקים לחקלאים ולרכז את עשרות אלפי העופות הנודדים בשטח אגמון החולה, על-ידי כך שבשעה שהעופות מגורשים מרוב שטחי העמק הם זוכים בסעודה קלה וזמינה בשטח האגמון, באמצעות מפעל האכלה ייעודי. במחצית הראשונה של עונת הסתיו, לרוב בין סוף ספטמבר לאמצע נובמבר, מאפשרים לעגורים לשהות בשדות שמהם נאספו גידולי הקיץ וליהנות מן הפחת שנותר עליהם לאחר האיסוף והקציר.
במחצית השנייה של הסתיו, מאמצע נובמבר ועד לסוף דצמבר, מונעים מן העגורים לנחות על השדות שזה עתה נזרעו, ולאחר מכן, בתחילת השנה האזרחית, נפתחת תחנת האכלה שממנה מורחקים עופות אחרים, כאלה שלא מזיקים לחקלאים. מספר העגורים שחורפים אצלנו הולך וגדל משנה לשנה, וכדי לווסת אותו כראוי מתקיים שיתוף פעולה בין קק"ל לחברה להגנת הטבע במחקר אשר ממומן על-ידי שירות הייעור האמריקני במטרה לנהל נכון את "פרויקט העגורים".
אנחנו, כאמור, משוטטים לנו בשעות היום בשדות העמק, ומתכננים פיקניק של צהריים, או עצירת קפה, לצד התעלה המזרחית של הירדן, לכיוון שמורת אחו גונן. כאן ישנם מספר מקומות חביבים לישיבה – משטחי עשב ירוק שגולשים אל המים. את טיול הבוקר תזמנו כך שנוכל להתייצב באגמון החולה לקראת שעת שקיעה כדי להצטרף לסיור (בתשלום) ב"עגלת המסתור". בכל עגלה כזאת, שנגררת על-ידי טרקטור, יש שתי שורות מושבים שעליהם יושבים חובבי ציפורים סקרנים, ומדריך מיומן.
כדי ליהנות מן הסיור ולצפות בציפורים ובחיות הלילה מבטלים את המבזק ("פלאש") במצלמות ובטלפונים הניידים, ושומרים על השקט. כל צדדי העגלה, למעט דופן אחת, מכוסים בבד ברזנט כדי להסתיר את הקהל, ומכיוון שטרקטורים מושכים מידי יום את עגלות ההאכלה הציפורים לא רק שלא פוחדות מן הרעש שלהם אלא אפילו די מחבבות אותו. המדריך, או מדריכה, מסבירים לאורחים אודות נתיבי נדידת הציפורים וגם אודות שאר בעלי החיים באזור, למשל הנוטריות יפות הפרווה, ועל ההיסטוריה של עמק החולה ושל האגמון.
שעת התצפית הטובה ביותר במהלך היממה היא לקראת שקיעה, שעה שבה נדמה שכל המולת היום באה לידי עצירה ומנוחה. עופות מתארגנים לשנת הלילה, ברווזים מנצלים את האור האחרון כדי לקושש מעט מזון – צוללים אל תוך המים ורק קצה זנבם מבצבץ כלפי מעלה, רגליהן הדקות של אגמיות מדלגות בעדינות והן מביטות בהשתקפות דמותן על המים, דאיות – עופות דורסים גדולים – חגות בהמוניהן מעל השדות ומשחרות לסעודת נברנים, אינספור שחפים לבנים נחים ומחפשים חרקים על השדות הכהים תוך שהם צובעים עליהם כתם לבן שנחזה להיות אגם מים.
אנפות, שמקפידות להתרחק מחברתם הצעקנית של השחפים, מטיילות להן בניחותא באצילות מתנשאת, שולחות צוואר ומעלות אוכל במקורן. מי אגמון החולה נצבעים בגווני השקיעה האדמדמים שצובעים באותם גוונים גם את חבורות השקנאים הלבנים, ובמערב, מעל להרי נפתלי, נדמה כאילו שהשמש עושה מאמץ אחרון להיאבק בעלטה שעוטפת את גושי ההר בעת שאלה מתנקדים באורות של הישובים השונים.
ברגע זה של חסד, בסוף יום, מתכסים לפתע השמים במסך שחור וצפוף של אלפי עגורים מצווחים. צלליותיהם ארוכות, ראשיהם שלוחים לפנים, רגליהם מתוחות, והם דואים מעל לעגלת התצפית ומכסים את כל הנוף. העגורים מקיפים ללא מורא את הטרקטור והעגלה ונוחתים מסביב לנו במקום שאותו מכנים אנשי המקום "הפאב". כאן הם מתכנסים, כאילו, ל"כוסית לילה" אשר מוגשת להם על-ידי "המוזג" – איש מאנשי האתר, נישנוש אחרון לפני שהם פונים אל מקומות הלינה שלהם, באגמון.
כ-60 אלף עגורים חולפים בשמי ארצנו במהלך כל שנה, רובם נח כאן למשך יומיים שלושה וממשיך דרומה לאפריקה, וכ-25 אלף מהם מבלים אצלנו למשך החורף כולו, עד לפברואר או מרץ.
נוסף להם חורפים אצלנו בין 40 ל-60 אלף שקנאים, עשרות אלפי ברווזים, וגם דאיות גדולות שחולפות כאן כדי לאכול ונוחתות למנוחה לאורך קו החוף.
כך מגיעים: נוסעים צפונה על כביש 90 מכיוון ראש פינה צפונה או מקרית שמונה או צומת כח דרומה, ופונים מזרחה, לפי שילוט, לכיוון מגרש חניה גדול ומוסדר. הכניסה לאתר עצמו לא כרוכה בתשלום, סיורים, השאלת כלי רכב או ציוד בתשלום בהתאם למחירון שכאן.
צילומים: דובי זכאי
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי
