לפני 10 שנים, באוגוסט 2011, ביצעו מחבלים שהגיעו מסיני מתקפת טרור משולבת על מספר כלי רכב שנעו על כביש 12 בואכה העיר אילת. במתקפה זאת נרצחו שישה אזרחים ישראלים ונפצעו 40 נוספים, ובמהלך המרדף אחרי המחבלים נהרגו שבעה מהם אך גם לוחם ימ"מ וחייל צה"ל.
מאז אמנם נבנתה גדר אדירה על גבול מצריים, בהשקעה של מיליארדי שקלים, אבל עד ימינו אלה אסורה תנועת אזרחים על כביש 10 (דווקא כביש 12 פתוח לתנועה) שמתוח לאורך הגבול, והוא נפתח למבקרים ומטיילים ישראלים רק במועדי ישראל. כעת, בחול המועד פסח, חלה אחת מן ההזדמנויות האלה וזה הזמן לבקר את הדרך המדברית המהממת שאורכה כ-180 קילומטרים.
כביש 10 מתוח בין גבול רצועת עזה בכרם שלום, דרומה לאורך גבול מצרים, ועד צומת סיירים, שם הוא מתחבר אל חלקו האחרון, הדרומי של כביש 12 שממשיך עד לאילת. כביש 10, שיש מי שמכנים אותו כביש הגבול הדרומי, נסלל בשנת 1982 במקביל לנסיגה מסיני במסגרת הסכם השלום עם מצרים.
כעת, בימים הספורים שהוא פתוח לתנועה (בשעות היום בלבד), זאת הזדמנות ביקור שלא כדאי לוותר עליה, במיוחד עבור מי שמגיע ערב קודם ולן בניצנה או בעזוז וממשיך משם אל מספר נקודות מהממות לאורך הציר, כמו הר חריף, הר שגיא, הר כרכום, בור הסבחה, בורות לוץ, עין מערה ועוד.
למי שמגיע מרחוק כדאי לשקול אם לבצע את הנסיעה ביום אחד או במהלך יומיים שכוללים לינה בלילה שלפני או בלילה שאחרי הנסיעה על הציר עצמו. מומלץ לנסוע מצפון לדרום – מכיוון פתחת ניצנה ועד לאילת או למצפה רמון, אך אפשר גם בכיוון ההפוך. בכל מקרה, חשוב לתדלק לפני שמתקרבים אל הציר עצמו. תחנות הדלק היחידות בסביבה נמצאות בסמוך למשאבי שדה בצומת טללים, במצפה רמון. מי שבוחר לתדלק במשאבי שדה, למשל, הגיע לשם על כביש 40 מכיוון באר שבע, שאליו כדאי להגיע עם כביש 6 ואז לעקוף את באר שבע ממזרח ולחלוף על-פני רמת חובב וצומת הנגב (עיר הבה”דים). מכאן ממשיכים לכיוון טללים, ואז עולים על כביש 211 לכיוון ניצנה.
למי שמחליט לנסוע דווקא מדרום לצפון כדאי לתדלק במצפה רמון, ומשם להמשיך על כביש 40 עד שזה פוגש את כביש 12 לפני נאות סמדר. אפשרות נוספת, שאמנם חותכת כמחצית מן המסלול לאורך כביש 10, היא להגיע אליו מכיוון מצפה רמון על כביש 171, שגם הוא מסלול מרהיב וזנוח. לנסיעה עצמה, בין בארותיים לסיירים, מומלץ להקדיש בין 3 ל-5 שעות לפחות.
למי שזמנו בידו מומלץ להתחיל את המסלול מכיוון ניצנה ולהתעכב לקפה בעזוז, שהוא אחד הישובים המבודדים ביותר בישראל. כאמור, אפשר לתכנן מראש לינה בעזוז, ולהתחיל את יום הטיול משם. לחילופין אפשר לעצור לפיקניק בחורשת בארותיים, או ללון שם בשטח בחניון לילה.
באזור ניצנה, עזוז, באר מילכה והסביבה הקרובה ישנם מספר אתרים מאד מעניינים לביקור – חלקם מתקופת מלחמת העולם הראשונה, ונדגיש רק שכל הדרכים באזור זה סלולות ברמה נמוכה, וחלקן דרכי עפר ממש. מי שיוצא מחורשת עזוז-בארותיים, יצטרך לעלות על דרך עפר סלולה אשר מגיעה למחסום הצבאי, אשר אמור להיפתח בשעה שבע בבוקר בימי החג. ממנו סלולים כ-55 קילומטרים של אספלט ברמה סבירה מינוס, לאורך הגבול, אשר מטפסים מגובה של כ-270 מטרים ועד ל-1000 מטרים בהר חריף.
מכאן פונים שמאלה וממשיכים דרומה, לאורך כ-3.5 קילומטרים, עד לבור הסבחה, שממוקם כ-900 מטרים (או כרבע שעת הליכה) ממזרח לכביש. הבור, שרוב השנה מלא במים, הוכשר כנראה על-ידי הנבטים לפני קרוב לאלפיים שנה. לא קל לאתר את המיקום המדויק של הבור אבל כאשר תגלו אותו מומלץ לרדת אליו בסולם ולשכשך במים.
מכאן ממשיכים דרומה דרך עמק שחרון, על כביש שמתפתל במגמת טיפוס אל תוך שלוחת קדש ברנע ומגיע למצפור קדש ברנע. מצפור זה הוכשר בגובה של 670 מטר מעל פני הים, ומכאן יש תצפית מרהיבה אל תוך סיני, לכיוון ג’אבל חלאל שהוא בין ההרים הגבוהים בצפון סיני.
ממזרח מתחברת לכאן “דרך הפטרולים הישנה”, או “דרך יאיר”, ומכאן ממשיכים דרומה אל שלוחת קדש ברנע ורמת ברנע בטיפוס מתון אל שטח שמורת הר הנגב. לפני שמגיעים אל הר הנגב, שגובהו כ-700 מטרים, עולים אל מצפור הר חורשה, בגובה 1,001 מטרים, וכאן כדאי להכין קפה ולתצפת לכיוון האזור שממנו הגענו זה עתה. מערבה מכאן פרושים נופי סיני, בהם נווה המדבר הגדול עין קודירת, שמזוהה כקדש ברנע המקראית.
השיא הבא במסלול המהמם הזה נמצא בהר חריף, שמתנשא לגובה מרשים של 1,012 מטרים. כביש 10, בנקודה זאת, מתפתל סביב גובה של כ-800 מטרים ובהמשכו נפגש עם כביש 171 שמגיע מצפון.
מי שממשיך על כביש 171 ימצא את אחד האתרים המיוחדים בארץ – הר רומם המתנשא לגובה של כ-1,000 מטרים. מכאן, לאורך כשניים וחצי קילומטרים, נמתח דרומה בין פסגות הר רומם והר רמון קו אבנים קדום וסתום ברוחב של כמטר, שנקרא “קו K”. אף אחד לא באמת יודע מי עמד מאחורי מפעל ההצבה של האבנים הללו ומה מטרתו. משני קצותיו התגלו אתרי קבורה, ויש שסבורים שקו זה מקביל לזווית השמש בעת שקיעה ביום הקצר ביותר בשנה.
בהמשך ציר 10, כחמישה קילומטרים דרומה מהר חריף, חולפים מעל לערוץ העמוק של נחל לוץ הענק שמנקז אליו את מי השיטפונות של הר רמון אל תוך סיני. פחות מעשרה קילומטרים דרומה משם מגיעים אל עין המערה, שהוא המעיין היחיד בצד הישראלי של הר הנגב.
מכאן ממשיכים לאורך כ-15 קילומטרים נוספים, חלקם בטיפוס קל, ובסופם מעפילים אל פסגת הר שגיא שמתנשא לגובה של 976 מטרים. מכאן, כמובן, ישנה תצפית נהדרת לכל הכיוונים ובעיקר מזרחה.
ההמשך דרומה, לכיוון צומת סיירים, מוריד אותנו מהר הנגב אל מדבר פארן שנחצה על-ידי הנחל הגדול ביותר בנגב ובו ישנם מישורים גדולים ומספר רמות. מי שספר עשרה קילומטרים אחרי הר שגיא יגלה שהוא נמצא על פיצול דרכים אל עבר הר כרכום, שעליו התגלו ציורי סלע ושרידי פולחן קדמוני.
כעבר מספר קילומטרים, בהמשך הכביש, ישנו פיצול נוסף אל הקניון הלבן שבנחל שגיא. זהו גב מים מרהיב שמוצף כולו בעת שיטפונות. מכאן אפשר להמשיך לכיוון אילת או לחזור צפונה דרך מצפה רמון ושדה בוקר או דרך כביש הערבה וצומת הערבה.
הצעות נוספות לפעילויות בחג באתר הבית של דובי זכאי
