שורה תחתונה תחילה
טויוטה שיפרה את הנוסחה של אחת המכוניות המצליחות ביותר שלה בצפון אמריקה בעיקר בעיצוב חיצוני ופנימי מודרניים ונאים, ואלה משפרים את ההצעה שלה מול התחרות האמיתית: קרוסאוברים גבוהים ומנופחים.
מי את טויוטה קאמרי?
קאמרי, אחת המכוניות הנמכרות ביותר בצפון אמריקה מאז שנות ה-80 וביתר שאת מאז תחילת שנות ה-90, מעולם לא זכתה בישראל לאותו חיבוק ולא בגלל הרכב עצמו אלא בגלל ענייני תזמון. במשך שנים רבות אי אפשר היה לייבא אותה לכאן מפני שהיא לא יוצרה עם תקינה אירופאית, ולאחר שהוסר המחסום הזה נעשו מספר ניסיונות – גם ביבוא עקיף וגם ביבוא ישיר – רק כדי לגלות שהיא לא מספיק אטרקטיבית לציי הרכב ולא מספיק תחרותית לשוק היוקרה.
כעת, בדור ה-12 שלה, נוצרה לקאמרי הזדמנות חדשה לא מפני שחלו חזרה לשורשים והתלהבות מחודשת ממכוניות במבנה סדאן (4 דלתות) אלא דווקא להיפך: רוב יצרניות הרכב זיהו את הדעיכה בביקוש למכוניות כאלה ופשוט הפסיקו ליצר אותן.
כך נעלמו מן השוק שלנו מתחרות פופולריות כמו פורד מונדיאו, פולקסווגן פאסאט, מאזדה 6 וקיה אופטימה, והנותרות החזקות הן סקודה אוקטביה וסופרב, ויונדאי סונטה – שגם הן תפחו וגדלו.
לקאמרי מעולם לא היה עידון אירופאי שיכול להתמודד מול סקודה או מחיר שיכול להציב קושי ליונדאי, אבל יש לה ערכים אחרים כמו הסמל של טויוטה שמקפל מאחוריו הבטחה לאמינות ולתצרוכת דלק חסכונית – שתי תכונות שחשובות בכל מקום בעולם, וגם בישראל.
מה שחסר לקאמרי במשך 10 דורות (עוד מן העשור הראשון לחייה, שבו היא הייתה צנומה יחסית) זה עיצוב מושך, לא משהו שהפריע לטעם החסר של האמריקנים והקנדים שזללו אותה בכמויות.
בדור הקודם, יחד עם כל מוצרי טויוטה בתבל, גם קאמרי זכתה להשקעה עיצובית ויש שיאמרו שהיא קיבלה אפילו "נגיעה של לקסוס". זאת בוודאי הייתה פריצת דרך חשובה אבל כעת מובן כבר שהיה מדובר רק בהקדמה למה שהיא קיבלנו עכשיו: הדור ה-12 שלה מציג מהפך אמיתי, ממש כאילו שסוכן הביטוח הפך ביום בהיר אחד למדריך טניס.
עיצוב, מיצוב
אין הזדמנות שנייה לרושם ראשון וקאמרי מפציצה אותנו כבר ברגע שבו נוחת המבט על פנסי החזית שלה. במבט מלפנים היא נראית כמעט ספורטיבית, עם אף מחודד וקימורים שריריים שמעולם בעבר לא איפיינו אותה. הקשר לדגמים אחרים של טויוטה ברור, ואפשר לזהות סממנים מוכרים של C-HR, פריוס וגם של bZ4X החשמלית.
התוצאה: "אפקט ההגעה" של הדור החדש מתעלה בכמה דרגות מעל כל מה ששם הדגם הזה סימל בעבר, על אחת כמה וכמה כשהיא צבועה בצבע נחושתי כמו מכונית המבחן שבה נהגתי.
מבטי הסובבים התמקדו בפנסי הלד הדקיקים והמעוצבים למשעי, ויש שאולי אף סברו בטעות שמדובר ברכב חשמלי אופנתי.
כאשר מצליחים להפריד את המבט שנדבק לפרצוף הייחודי שלה וסוקרים את ההמשך מחזירים אותנו הפרופיל והאחוריים אל קאמרי המוכרת יותר, במיוחד בזכות פרופיל אופייני וחלק אחורי עם כמה מישורים מוזרים או אופייניים. צבירי פנסי לד דקיקים ומעוצבים מחוברים גם לירכתיים, אבל שם הם הרבה יותר קשורים לעיצוב המוכר מדורות קודמים של המכונית.
בשורה תחתונה, אין ספק שמדובר בקאמרי הנאה ביותר מאז ועד היום ובשילוב מוצלח של נגיעה מודרנית עם שמרנות וסולידיות נחוצות. זאת מכונית עם נוכחות, ולמרבה האבסורד היא גם ייחודית במינה בעידן שבו לא נותרו כמעט מכוניות סדאן גדולות שאינן מכוניות יוקרה.
עיצוב פנים, שימושיות
מעצבי טויוטה לא הסתפקו במייקאובר חיצוני ועיצבו מחדש גם את תא הנוסעים ואת סביבת הנהג. שילוב הגוונים והחומרים מרשים, יוצר עניין, ומשדר יוקרה ואיכות גבוהות מבעבר.
עיקר השדרוג ביחס לדור היוצא בא לידי ביטוי באווירה יותר מאשר בחומרים: במקום להיראות ולהרגיש כמו מכונית "אמריקנית" קלאסית, קאמרי החדשה משדרת ניקיון ופשטות נעימים לעין שלקוחים מעולמות ההי-טק והרכב החשמלי, וזה נראה מודרני ומשכנע.
לעומת זאת, איכות החומרים לא אחידה: לצד עור איכותי ודיפונים רכים למגע יש גם פלסטיקה פשוטה וקשיחה מן הסוג שמוצע במכוניות זולות יותר. ברוב המקרים מוצנעים החומרים האלה במקומות מרוחקים ממגע יד, אבל ישנם כמה חריגים לא מוצלחים כמו מנוף האיתות הפשוט שמשדר תחושה של רכיב שהושאל מקורולה. כמצופה – איכות ההרכבה טובה ושילוב של גוונים בהירים עם חומרים איכותיים מצליח ליצור תחושה כללית טובה.
לצד צג מדיה מרכזי בגודל 12.3 אינטש שמשדר עדכניות וצג מחוונים דיגיטלי מודרני שהתצוגה שלו פחות מרשימה ישנם אלמנטים מיושנים כמו בורר ההילוכים, כפתורי פתיחת הדלתות וריבוי כפתורים (מה הרעיון בהפרדת הגדרת מצבי הנהיגה לשלושה כפתורים נפרדים?).
לזכותה של קאמרי צריך לומר שהיא לא נפלה בפח של העלמת כפתורים ומתגים אל תוך מסך המגע ולחובתה יש לומר שתפעול בקרת השיוט האדפטיבית פחות מוצלח.
מושבי העור רכים במידה סבירה ומספקים תמיכה טובה והכוונון של המושבים הקדמיים חשמלי. כרית התמיכה התחתונה לא מתכווננת לזווית נוחה אבל ההגה כן, גם הוא באופן חשמלי, והכל מתגבש לתנוחת נהיגה מותאמת היטב.
כאשר מכבים את המנוע נסוג גלגל ההגה לאחור כדי לאפשר יציאה וכניסה נוחות, אבל צריך לומר ביושר שאחרי שהתרגלנו לקרוסאוברים מוגבהים זה עדיין הליך פחות נוח, ונהגים גבוהים יאותגרו עם תנוחת ישיבה שתותיר להם מעט מידי מרחב ראש.
עם אורך כולל של 488 סנטימטרים, רוחב של 184 סנטימטרים ואורך בסיס גלגלים זהה לזה של הדור הקודם – 282 סנטימטרים – לא מפתיע שיש שפע של מקום במושבים האחוריים ומרחב הברכיים והראש שם טובים. כרגיל, ישיבה על המושב האמצעי מאחור פחות נוחה ומרחב הכתפיים עבור שלושה נוסעים לא מצטיין.
המושב האמצעי מוגבה ומוקשח, התמיכה לירכיים מעט קצרה יותר ובין כפות הרגליים חוצה תעלת הינע רחבה שמאלצת פיסוק רגליים. הישיבה מאחור מכבדת באיכות חומרים טובה, משענת יד מרכזית נדיבה, פתחי אוורור, תאורה אישית ושני שקעי מיני USB.
את דלת תא המטען אפשר לפתוח גם באמצעות השלט והנפח שלו מרשים – 493 ליטרים, וזה אחרי שנגזלו ממנו 31 ליטרים ביחס לדור הקודם. אפשר לקפל את מסעדי המושבים האחוריים בלחיצה על שני כפתורים שממוקמים בתא המטען (בחלוקת שליש/שני-שליש), וכך מתאפשרת הטענת חפצים ארוכים בלבד. מפתח התא מספק והסף שלו נגיש, אבל תקרת התא והמבנה שלו פוגמים בנוחות ההטענה. איכות החומרים בתא המטען טובה.
נוחות נסיעה, התנהגות כביש
קאמרי הייתה מכונית נוחה, גם אם ב"סגנון אמריקני", ובדור החדש שופר כיול המתלים ששיפר עוד יותר את נוחות הנסיעה. באופן כללי מתקבלת תחושת רכות מן המתלים, והם סופגים היטב את פגעי האספלט אבל גם מרסנים היטב את תנועות המרכב. כעת כבר לא מדובר ב"נוחות אמריקנית מנדנדת".
בנסיעה עירונית, במיוחד במהירויות של עד 10 קמ"ש כאשר המכונית נדחפת קדימה באמצעות המנוע החשמלי, רמת השקט טובה מאוד ובשילוב רמת הספיגה המוצלחת של המתלים מתקבלת חווית נסיעה נעימה ורגועה. מפגש עם בור ביוב אכזרי עלול לטלטל מעט את הנוסעים אבל גם זה באופן מתקבל על הדעת.
נוחות הנסיעה בנהיגה בינעירונית טובה לא פחות, וקאמרי מתגלה כשייטת נעימה, כאשר הדבר היחיד שמחריד מעט את השלווה זאת המיית צמיגים שמצליחה לחדור את בידוד הרעשים ונוכחת באופן קבוע בתוך תא הנוסעים.
כאשר המנוע מתאמץ, למשל בעקיפה או בעליה תובענית, נוכח גם השאון המונוטני שלו בתוך תא הנוסעים וזה פחות נעים.
להגה יש משקל קל והוא מהיר למדי אך חסר משוב. המרכב הארוך לא מעודד נהיגה ספורטיבית, אבל כאשר דוחקים בקאמרי היא מתגלה כבטוחה וכזאת שמספקת רמת אחיזה טובה ולא מאפשרת לאבד אותה בקלות. התוצאה היא אפשרות לנסיעה מהירה בתנאים מאתגרים בלי לאבד את תחושת הביטחון או את נינוחות הנסיעה.
ממדי הרכב מורגשים בתמרוני חניה עירוניים במיוחד בגלל רדיוס סיבוב גדול ותצוגת חניה בינונית ברמתה. התוצאה היא תמרון מסורבל מעט שדורש משנה זהירות.
מנוע, ביצועים
מערכת ההנעה ההיברידית של הדור הקודם לא הוחלפה אבל עודכנה "בקטנה": מנוע בנזין אטמוספרי בנפח 2,487 סמ"ק משודרך אל מנוע חשמלי עם הספק חזק יותר ב-16 כוחות סוס ביחס לקודמו.
שילוב שני המנועים מספק יחד 227 כוחות סוס, כלומר תוספת צנועה של 9 סוסים ביחס למערכת היוצאת, אבל המומנט – 22.5 קג"מ בלבד – נותר זהה למרות שהוא מושג בסל"ד מעט יותר נמוך (3,200).
תיבת ההילוכים הרציפה נותרה בעינה, אם כי הביצועים התיאורטיים שופרו והרכב מאיץ מעמידה ל-100 קמ"ש תוך 7.3 שניות לעומת 8.5 בדור היוצא. גם אם על הנייר זה לא נראה מרשים, ודאי ביחס לכלי רכב חשמליים, בפועל קאמרי היא מכונית זריזה שמגיבה היטב. התאוצה מעמידה מרשימה וכך גם המשך השעיטה קדימה. המגבלה, כך נדמה, נובעת מתיבת ההילוכים הרציפה, וכאשר מדרבנים את המכונית בעקיפה מתקבלים רמת רעש גבוהה יחסית ותחושה פחות נעימה. ויודגש: זה קורה בתנאים קיצוניים של עקיפה בהולה.
ברוב מצבי הנסיעה מתקבלים מספיק כוח, מומנט ודחף כדי להשאיר את רוב התנועה מאחור בקלילות, והדבר הנחמד ביותר הוא שכל הכוח הזה דורש מעט מאוד בנזין: בנסיעת מבחן אינטנסיבית קיבלנו תצרוכת של 16 קילומטרים מכובדים לכל ליטר.
בטיחות, אבזור, ומחירים
קאמרי מוצעת בישראל בשתי גרסאות אבזור, הבסיסית בהן היא LE שתמורתה נדרשים 215,000 שקלים. בשתי הגרסאות יש רשימה זהה של מערכות בטיחות שכוללת 8 כריות אוויר, בלימה אוטונומית בנסיעה לאחור, התרעה אקטיבית מפני סטייה מנתיב, התרעת עייפות, אורות גבוהים אוטומטיים, זיהוי תמרורים, התרעה מפני רכב חולף בפתיחת דלת והתרעה מפני שכחת ילד במושב האחורי.
לשתי הגרסאות יש גם מסך מרכזי בגודל 12.3 אינטש, טעינה אלחוטית לטלפון נייד, ריפודי עור, חימום מושבים, חימום הגה, בלם יד חשמלי עם פונקציית Auto hold ומערכת שטיפת פנסים.
אנחנו קיבלנו למבחן את הגרסה המאובזרת יותר – LXE – שעולה 230,000 שקלים ומאובזרת בנוסף גם במושבים מתכווננים חשמלית עם פונקציית אוורור, לוח מחוונים דיגיטלי, הגה מדופן בעור, חישוקים קלים בקוטר 18 אינטש לעומת 17 ב-LE, כוונון חשמלי להגה, משענת יד מדופנת עור ומשענת יד נשלפת במושב האחורי. הכל מרשים, אבל היינו מצפים לקבל גם חלון גג חשמלי, מצלמות חניה היקפיות ותאורת אווירה.
שורה תחתונה
קאמרי החדשה משדרגת נוסחה סולידית ובטוחה בת יותר משלושה עשורים באמצעות עיצוב מרענן, ביצועים מחודדים ושיפור קל בחיסכון בדלק.
זאת אותה מכונית צפויה, נעימה ושימושית שרבים מכירים ואוהבים, ועל אף שהיא לא חפה ממגרעות קטנות כמו רעשי כביש ומנוע תחת מאמץ – זאת בדיוק אותה עסקה בטוחה שמותאמת למי שמחפש סדאן משפחתית-מנהלתית עם ניחוח יוקרתי ותג מחיר שפוי יחסית.
לקריאה נוספת:
מיני קאנטרימן 2024 במבחן דרכים
