על אף שעד היום היקפי המכירות של מכוניות חשמליות נטולות פליטות מזהמים מסביב לעולם הם זניחים אל מול מספר המכוניות המצוידות במנועי בעירה פנימית הפולטים גזים מסוכנים שעולות מדי שנה על כבישי העולם, ולמרות שמבחינה טכנולוגית ופרקטית בשלב זה לא בטוח שמעבר נרחב למנועים חשמליים יכול לספק מענה של ממש לצרכים התחבורתיים שבני האדם התרגלו אליהם, המחוקקים מסביב לגלובוס ובעיקר באירופה קבעו בשנים האחרונות תקנות פליטת מזהמים מחמירות ביותר עם תאריכי יעד קרובים למדי שאמנם נשמעות מבטיחות למדי בכל הנוגע לאיכות הסביבה אך בפועל נראות כמעט כבלתי ישימות.
אם לא די בכך, לאחרונה גם מחוקקים מקומיים בערים גדולות כמו פריז ולונדון רכבו על גלי הפופולריות הפופוליסטית וקבעו כי בעוד לא יותר מדי שנים תיאסר לחלוטין כניסה של כלי רכב מזהמים לשטחן.
הבעיה היא שאם כל הכבוד לחוקים, להצהרות ולמכוניות חשמליות מרשימות מבוססות סוללות כמו טסלה, כלל לא ברור אם מה שניתן ליישם בכמה עשרות אלפי מכוניות בשנה שהיצרנית מעמק הסיליקון מוכרת יכול להתאים גם לעשרות מיליוני כלי רכב חדשים העולים על כבישי העולם מדי שנה ומעבר לעלות הסוללות ולזמן הטעינה הנדרש המגביל את השימושיות, גם מבחינה סביבתית תהליך כריית המחצבים שיידרש להפקת כמות סוללות כזו עלול לאורך שנים לגרום לנזקים סביבתיים חמורים מאוד.
על כן, רבים רואים בחשמליות מונעות סוללות שלב ביניים בדרך למכוניות העתיד שתהיינה מצוידות במנוע חשמלי ומערכת תא דלק שתפיק אנרגיה חשמלית בתהליך מורכב הכולל ערבוב חמצן מהאוויר ומימן.
אך על אף שהתהליך מוכר שנים רבות ואף נוסה באבות טיפוס של כלי רכב כבר בשנות ה-60 של המאה ה-20, המערכת המורכבת והמסורבלת שנדרשה כדי להפיק את האנרגיה והמחיר היקר שלה גרמו לכך שעד לאחרונה יצרניות הרכב לא השקיעו יותר מדי משאבים בפיתוח הטכנולוגיה והתאמתה למכוניות בייצור סדרתי.
כל זה השתנה כשלפני כשנתיים טויוטה השיקה את המיראי, מכונית תא הדלק הראשונה בייצור סדרתי, ולפני שנה הונדה הצטרפה אף היא והציגה את ה-Clarity – ללא ספק שתי מכוניות מרשימות וחשובות מאוד מבחינה טכנולוגית המוכיחות כי ניתן ליישם את טכנולוגית תא הדלק גם במכוניות בגודל סטנדרטי.
אבל למרות המפגן הטכנולוגי המרשים שתיהן סובלות משתי בעיות יסוד שלא יאפשרו להם להפוך להצלחה – תג מחיר גבוה מדי והעדר פריסה של תשתיות מספקות למילוי מימן כדי לתמוך בהן.
מסתבר שהבעיה אפילו חמורה יותר וכך למשל טויוטה, המשווקת את המיראי בסכום של 57 אלף דולר לצרכן – יותר מפי 2 ממכירה של טויוטה פריוס מהדור העדכני, מפסידה למעשה אלפי דולרים רבים על כל מכונית שהיא מוכרת.
בכל מקרה טויוטה, שכבר השקיעה סכומי עתק בתחום, מאמינה מאוד בטכנולוגית תא הדלק כעתיד עולם הרכב והשיקה בתערוכת טוקיו קונספט מרשים המרמז על הדור הבא של רכבי המימן מתוצרתה בצירוף הבטחה חשובה לפיה הדור הבא של מכוניות תא דלק יהיה יעיל יותר עם טווח של כ-1000 קילומטרים על כל מיכל מימן ובעיקר זול באופן משמעותי.
בטויוטה צופים שעד שנת 2025 המחיר ישתווה, בשלב ראשון לפחות ביפן, למחיר של מכוניות היברידית בגודל דומה דוגמת הפריוס – משמע יהיה נמוך במחצית מהמחיר כיום ויעמוד על סביבות ה-20 אלף דולרים.
אין ספק שמחיר אטרקטיבי באופן משמעותי וטווח של כ-1,000 קילומטרים על כל מיכל מימן, מה שיקטין את התלות בתשתיות התדלוק המוגבלות בשלב זה, עשויים להפוך את הדור הבא של מכונית תא הדלק לאטרקטיבית בהרבה, עם זאת למרות שטויוטה גם מתכוונת להגדיל באופן משמעותי את היקפי הייצור מ-3,000 יחידות בשנה כיום של המיראי ליותר מ-30,000 אלף מכוניות תא דלק מהדור הבא ב-2025, לצערנו, עדיין מדובר בטיפה בים בדרך להפרדות הסופית ממנועי הבעירה הפנימית המזהמים.
