בתוך לא יותר מדי שנים כל המכוניות החדשות יהיו מצוידות ביכולות אוטונומיות חלקיות או מלאות, אבל משום שיעבור עוד לא מעט זמן עד שכל כלי הרכב על הכבישים ינהגו בעצמם ולא יהיו אף נקודות השקה בין נתיבים בהם ינועו מכוניות ללא נהג לבין הולכי רגל, רוכבי אופניים או נהגים אנושיים, מפתחי הרכבים האוטונומיים צריכים ללמד את הרכבים שלהם לא רק לשמור מרחק מהמכונית שלפנים, לעקוב אחר פסי הנתיב בכביש ולזהות תמרורים, אלא גם לחזות תפוסי התנהגות של נהגים אנושיים סביב, הולכי רגל ועוד לא מעט משתנים לא פשוטים.
עוד בTheCar
בוליווד אקספרס: הכירו את מכונית העל של הודו
ד"ר הכבישים של הודו
האמריקאים ינהגו בפורד פוקוס מתוצרת סין
יתרה מזאת, במדינות שונות (או לעיתים אפילו באזורים שונים בארה"ב, למשל) יש לא פעם חוקי תנועה שונים וכך למשל בחלק מהמקומות אפשר לפנות ימינה באור אדום וצריך "לגנוב" את הפניה שמאלה בזמן שלתנועה שבאה ממול יש אור ירוק ובמקומות אחרים באור אדום תמיד עומדים. מעל לכל המכוניות האוטונומיות צריכות להיות מצוידות במידה לא מבוטלת של אינטליגנציה מלאכותית ומעבר ליכולת שלהן לחזות מצבי חירום עליהן גם להיות מסוגלות ליישם את הפתגם הישן "ברומא התנהג כרומאי" – במקומות בהם הנהגים אדיבים להשתלב בתנועה באלגנטיות ואילו במקומות קשוחים יותר לדעת להשתחל במהירות לכל חור ולדעת לקחת בהחלטיות את זכות הקדימה.
למרות שאין ספק שחייב להיות הבדל בדרך בה תוכנת הנהיגה האוטונומית שתוזן ברכבים המגיעים כאן אלינו ללבנט בישראל אל מול מדינות שלוות עם נהגים מנומסים כמו למשל שוויץ, בסך הכל הבסיס עדיין דומה.
עם זאת, במדינה עם מספר התושבים השני בעולם המצב הוא ללא ספק אחר וכדי לשרוד על הכבישים בהודו יש צורך להתבסס על מסד נתונים שונה בתכלית הלוקח בחשבון שיש לצפות ללא צפוי מכל כיוון ובכל רגע נתון אפשרי.
מי מביניכם שטייל בתת היבשת בוודאי מבין היטב על מה אנו מדברים, אבל לטובת מי שביקור במסעדת "טנדורי" היה החוויה ההודית היחידה בחייו, נסביר שכדי לדמיין את הנעשה על כבישי הודו אתם צריכים לחשוב על המצב הכי כאוטי שפגשתם אי פעם בכביש בארץ ולהכפיל פי לפחות מאה, ואנחנו לא מדברים על מצבי קיצון אלא על שגרת החיים 24/7 על כבישי תת היבשת.
מחשבים מתוכנתים לעבד נתונים בצורה מסודרת והגיונית אבל כשבהודו התעלמות כמעט מוחלטת מכל חוקי התנועה היא הסטנדרט, עם אנשים שנוהגים חופשי בנתיב הנגדי במשך קילומטרים רבים, רוכבי ריקשות שחותכים נתיבים מצד לצד, משפחות שלמות שמתניידות על אופנוע, פרות שנחות באמצע הנתיב בכביש המהיר, קו לבן גם על פי תהום שהוא רק המלצה, שלטים שלא קיימים, דרכי עפר בין ערים מרכזיות ואורות בלילה שהם לדעת הרוב פשוט עניין מיותר, אין ספק שאפילו מערכת הנהיגה האוטונומית הכי מתקדמת עם בינה של טריליון גיגה לא תצליח לנוע יותר מכמה מטרים בעצמה לפני שתעלה עשן.
אמנם אין ספק שכמו בכמעט כל תחום, הטכנולוגיה האוטונומית תהפוך לזמינה במדינות מתפתחות כמו הודו (בהן עדיין מוכרים לא מעט מכוניות ללא ABS וכריות אוויר) באיחור של כמה שנים מהמערב, ככל הנראה בעוד כעשור, אבל כדי לשרוד ולתפקד בסביבה מאתגרת שכזו יצרני הרכב צריכים להתחיל לפתח את האלגוריתמים של המערכת כבר עכשיו.
זה בדיוק מה שהחליטו לעשות בקונצרן טאטא ההודי הענק, שכידוע גם מחזיק בבעלות על מותגי היוקרה הבריטיים יגואר ולנד רובר. עם זאת, בניגוד לניסויים של מערכות נהיגה אוטונומיות במערב המתבצעים על כבישים ציבוריים (עם נהג אנושי הנמצא ברכב כדי לקחת את הפיקוד אם משהו משתבש) בהודו מסיבות ברורות זה לא ממש אפשרי ועל כן טאטא החלה בבנייתו של מסלול ניסויים סודי גדול ליד בנגלור, בירת ההיי-טק של הודו בדרום המדינה, במטרה לשכפל את הכאוס הכאוטי של כבישי הודו בסביבה מבוקרת ובטוחה.
צילומים: נעם וינד
